האתר של עמיקם צור

1 באוגוסט 2009 יא׳ באב התשס׳׳ט

​

יא אחוי אלעזיז,

​

ביום מיוחד זה אני שולח לך את מירב ומיטב האיחולים ליום הולדתך הפ״ה, ה־85. ברוך אתה ה׳ אלוהינו, מלך העולם, שהחינו וקיימנו והגיענו ליום הגדול והיפה הזה.

​

בשנה זאת מלאו 70 שנה שנפרדנו ממך כאשר עלית מגרמניה לארץ ישראל. המקרה והמזל הביא אותך לצפון תלפיות, בקרבה בלתי אמצעית לארמון הנציב העליון הבריטי. כנער בן 14 כבר היה לך חוש פוליטי מפותח. רק באת ארצה והבנת כי עוד-טו-טו תפרוץ מלחמה אכזרית, כאשר אתה בארץ, בעוד הוריך ואחיך נותרו בגרמניה. אך־כנער בן 14 לא זו בלבד שהיה לך כבר חוש פוליטי חריף ומפותח, ־ היתה לך גם תושייה מדהימה ונחישות החלטה לכתוב, כחודש לאחר בואך ארצה, מכתב להוד מעלתו הנציב העליון, כי יעניק רשיונות עלייה להוריך לאחיך ולסבתא שלך. מכתב זה טופל על ידי הממונה על משרד ההגירה, אדוין סמואל, בנו של הנציב הראשון לארץ ישראל, הרברט סמואל. במכתבו הראשון אליך מיום 3 במאי 1939 הוא כותב שיש פניות קודמות לפניית הוריך ומדיניות המחלקה לטפל ברשיונות העליה בסדר מדויק של הפניות, ולכן:

​

"I regret that no further action can be taken at present on your parent's application"

 

ממכתב זה מתברר כי רק 10 רשיונות עלייה בקטגוריה זאת הוצאו במכסה מיום 1.4.1939.

​

והנה, ־ ביום 15 ביוני 1939 שלח אדווין סמואל מכתב שני אליך, המתייחס למכתבך אליו, בו הוא מודיע לך כי במכסת הסרטיפיקטים החדשה שהוצאה, ניתנו רשיונות עלייה להוריך.

​

וכך היה. לא רק להוריך, אלא גם לי ולסבתא רוזה ניתנו הסרטיפיקטים המיוחלים. בעוד חודש בדיוק, ביום 31 באוגוסט השנה יהיה זה בדיוק 70 שנה שנמלטנו ברגע האחרון ממש ממלכודת המוות של גרמניה הנאצית בטיסה האזרחית האחרונה מקלן ללונדון. הגענו ללונדון 3 שעות בלבד לפני פלישת גרמניה לפולין ותחילת מלחמת העולם השנייה.

​

מה אני רוצה לציין בזה: לולא תושייתך המדהימה לא הייתי מסוגל לברך אותך ליום הולדתך ה־85. אני מגיש לך בזה העתקים משני מכתבי אדווין סמואל אליך, בצרוף עם עוד מספר מסמכים מעניינים.

 

אני לא מתפעל רק מן החוש הפוליטי שלך ומתושייתך כנער בן 14, אני גם התפעלתי ומתפעל עד היום מכישוריך המגוונים מאוד. אזכיר כאן רק כמה מהם: קודם כל כישרון הציור הפנטסטי. אציין כאן רק 3 עד 4 מיצירותיך. זכית ללמוד ציור אצל לודוויג מיידנר בב״ס יבנה בקלן. הציור הקדום ביותר שלך שאני זוכר, צויר על ידך עוד בגרמניה, בגריוונברוך. לשנינו היו אופניים ואהבנו לנסוע יחד בהם לגריוונברוך לדוד אמיל, האח הצעיר של סבא נחמיה ולדודה רוזה. הזוג היה חשוך ילדים. הם אהבו אותנו מאוד ואנו הרגשנו שם כמו בבית. להם היתה חנות נעלים ובית מרווח עם גינה גדולה. בגינה עמד לול עופות. אני זוכר שציירת את הלול הזה בצבע שמן. הציור הזה נשתמר והתגלגל ארצה. ראיתיו אצל דודה מלי בירושלים. אינני יודע היכן ״הלול בגריוונברוך״ נמצא היום.

​

כאשר באת לבית ספר נתן בצפון תלפיות זכית ללמוד ב״בצלאל״ אצל שטינהארדט. למדת לא רק ציור בעיפרון ובצבעים, אלא גם את מלאכת חיתוך הלינוליאום. אני הבאתי אתי כאן שתי יצירות מאותה התקופה, מגדל דוד וחומות העיר העתיקה, והשפן הקטן ששכח לסגור את הדלת. אני מעביר את שתי היצירות האלה בקהל. ואחרון אחרון חביב, כל פעם שמתקרב יום הולדתך אנו מתלבטים בשאלה: ״מה נקנה לו, מה נקנה לו מתנה?״ כך גם בשנה הקודמת, במלאות לך 84 אביבים. במקום להביא לך מתנה יצאנו אז מלהבות במתנה יפהפיה: ציור שמן גדול שלך, מדהים ביופיו: ״עצים בשלכת בשבילי להבות הבשן״.

ציור זה מקשט מאז את חדרנו בשובל ביחד עם עוד רבות מיצירותיך. במקרה או לא במקרה, ציור ויצור זה אותן האותיות. וייצר היצור ויצר הצייור זה חלק בלתי נפרד ממך. ציור בשבילך זה לא רק תחביב, לא רק אומנות, אלא גם תרופה נפלאה עבורך. שמחתי לראות בביקורי החטוף אצלכם בירושלים לפני שבועיים ששוב ציירת שם בהצלחה מרובה.

​

ויש לך גם חוש מוסיקלי מפותח מאוד. אתה מכיר ואוהב את המוסיקה הקלסית ויש לך טעם מעודן ביותר בתחום הזה. אתה לא רק אוהב לשמוע מוסיקה. מילדות פיתחת כישרון לנגן על גיטרה. אתה אהבת את הגיטרה שלך והיא נדדה אתך לכל מקום. היא אף זכתה לעלות אתך ארצה. לא יאומן כי יסופר, אבל זאת אמת לאמתה. כל מי שמגיע במזל טוב ובסימן טוב לגיל שמונים וחמש שנים, היה פעם בן ארבע עשרה. אני הבאתי אתי צילום של אברהם בגיל 14 ועוד שבעה חודשים, ביום שהגיע ארצה יחד עם הגיטרה שלו. מי שקיבלה אותו בנמל בהגיעו זאת היתה חנה וולגמוט.

​

כבר בתור נער בגרמניה היה לך תחביב בתחום האלקטרוניקה. קראנו לזה ״Basteln.. . בנית לך מכשירי רדיו ובעזרתם קלטת שידורים מחוץ לארץ, דבר שהיה אסור בתכלית האיסור בגרמניה. וכאן קרה לך נס משמים. כדי לקלוט שידורים אלה יותר טוב החלטת להתקין אנטנה על גג הבית שלנו. גרנו בקלן בקומה הרביעית העליונה של בית ברחוב ראשי. אחרי שהתקנת את האנטנה התחלקת התגלשת מן הגג המשופע. למרבה המזל אלוהים שתל מעקה שעצר את נפילתך. יכולת לטפס באמצעותו חזרה לתוך הדירה שלנו. נס משמים ממש.

​

ויש לך כישרון בלתי רגיל לשפות. כבר בעלית הנוער בצפון תלפיות למדת את השפה הערבית באופן יסודי. היה לך ידע באנגלית בצרפתית, בגרמנית ובערבית. לא הסתפקת בזה ולמדת גם את השפה הרוסית. בהיותך בעין גב ביקרת בכפרים ערבים ודרוזים בסביבה ושכללת את יכולתך בדיבור הערבי. והנה־ מיד אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, טיפסת על ההר מעל להבות הבשן לעמדה הסורית הנטושה, משם הרעישו את הקיבוץ באופן ספוראדי מפעם לפעם. מצאת שם את יומן החיילים הסורים שרשמו כל תנועה בקיבוץ להבות מתחתיהם.. לא הסתפקת בזה. נכנסת לקוניטרה למשרדי מפלגת הבעת הסורית. הבאת משם שלל ספרות, בחלקה חשאית. חקר השלל הזה חשף לך את מזימות ברז'ניב, ראש ממשלת ברית המועצות,, אשר השתמש במפלגת הבעת הסורית לא רק כדי לקדם את ענייניו בתוך הכת השלטת הסוביטית, אלא גם כדי להכין את המלחמה להשמדת מדינת ישראל השנואה. הקשר הסמוי בין הנהגת מפלגת הבעת הסורית ובין ברז׳ניב ואנשיו, נתגלה בצורה מדהימה על ידך ובא לידי ביטוי בין היתר בספרך ״גורמים סוביטיים ומלחמת ששת הימים״. ספר זה, יצא לאור בספרית הפועלים ב־ 1975. היה זה המחקר היסודי הראשון שחשף את המעורבות הישירה הסובייטית להתלקחות מלחמת ששת הימים.

​

את שליטתך בשפות ניצלת לא רק למחקרים היסטוריים אקטואליים, כי אם גם לתועלת ישירה של קיבוצך להבות, בהדרכת קבוצות עולים ואולפנים שונים.

​

הזכרתי את יצר הייצור שלך. איפה נמצא עוד בחור צעיר שהגיע לגבורות, הנצמד בעקשנות להשתתף בעבודת ייצור ממש בתעשייה הכבדה של להבות הבשן?

​

אנחנו שנינו אהבנו כלבים. הזדהינו איתם עד כדי כך שקראנו לעצמנו בשמות של כלבים. אתה היית וולדי, ואני הייתי פיפי.

​

ןבכן, ביום הולדתך ה־85 אני מאחל לך רוב אושר ובריאות, סיפוק בעיסוקיך המגוונים, נחת ממשפחתך הענפה, מרעייתך המסורה, מבנים, נכדים ונכדות. מפסל אני שומע לפעמים תלונות על עקשנותך העיקשת. אני צריך ללמד סניגוריה עליך בתחום הזה. עקשנות זאת באה לנו בירושה. גם אילנה סובלת לא פעם מעקשנותי. העקשנות זה אחד המאפיינים של משפחת אייכנגרין, תכונה העוברת בירושה מדור לדור. יש לה יתרונות מסוימים, בלי ספק, אך, צריך להודות, היא לא פעם מכבידה על נשותינו. מסתבר שעם הגיל עקשנות זאת לא פוחתת אלא אולי אפילו, להיפך. זאת כנראה גם תכונה של עם ישראל. כבר משה רבנו, כינה את קדמונינו לפני למעלה מ-3000 שנה ״דור עיקש ופתלתול.״ (שירת האזינו: ספר דברים ־ פרק 32 פסוק 6).

​

אני מאחל לך היום עוד ״Many happy returns״ - עד מאה כעשרים

​

באהבה רבה , אחיך הצעיר יוסי או יופכן או פיפי.