חבר שובל למאסר כמסכן בטחון המדינה
י. צור, ממיסדי קיבוץ שובל בנגב, הורשע בבי"ד צבאי על קיום יחסי שכנות עם שבט הוזייל
מאת כתבנו
באר שבע, יום ג'. - יוסף צור בן 29, חבר קיבוץ שובל שבנגב הצפוני, המטפל מטעם הקיבוץ בעינייני השכנים הערבים, הואשם כאן היום בבית המשפט הצבאי על ידי התובע בכניסה לשטח סגור ביום 7 ביולי ש.ז. בהימצאו כ- 200 מ' מפתח משקו, בשטח התגוררותו של שבט הבדואים אל-הוזייל
נציג התביעה ראה את הדבר כעבירה חמורה, המסכנת את ביטחון המדינה, וביקש מבית הדין להטיל על הנאשם עונש מאסר למופת. קצין מעובדי המימשל הצבאי בנגב, שהופיע כעד מטעם התביעה, אמר בעדותו בין השאר, כי לאחר כל ביקור של י. צור אצל השייך וערביי השבט נתגלו קשיים בסידור ענייני הבדואים, כפי שהמימשל הצבאי רצה לסדרם. הקצין הוסיף, שהנאשם צור הפריע בזה לפעולת המימשל הצבאי, אך הוסיף בסוף עדותו כי אין הוכחות לכך. לכן סירב אף לסדר לנאשם רשיון כניסה לאזור הסגור.
ח. רובין: "האשמה דמיונית"
"מי יאמין להאשמה כה דמיונית, הנשמעת כלפי אדם אשר אף לו שייכות "כלשהי" לענייני בטחון המדינה" - אמר הסניגור, חנן רובין, והצביע על יוסף צור, חבר קיבוץ שובל, השוכן זה 8 שנים בנגב ו"מסכן" את הבטחון...
"לפי מיטב הכרתי" - המשיך הסניגור - "עשה בחכמה קיבוץ שובל בהטילו על אחד מחבריו את התפקיד לטפח יחסי שכנות עם שבט הבדואים שהוכיח את ידידותו למדינת ישראל עוד בתקופת המאנדאט ובזמן מלחמת השחרור עת תרם את חלקו בהדיפת ההתקפות של כנופיות המופתי על עורקי המים באזור. יש לדחות בכל תוקף את האשמה על "הסתה" מצד הנאשם נגד המימשל הצבאי ויש לראותה כאשמת שווא" - סיכם ח. רובין את טענות ההגנה.
מקשר עם הערבים
הנאשם יוסף צור, שהנו ממיסדי הקיבוץ והשתתף בתקופת מלחמת השיחרור בקרבות האיזור, סיפר בעדותו, כי נתמנה כמקשר מטעם המשק בענייני... (המשך בעמוד אחרון, טור 4)
(העמוד האחרון, טור 4, אינו בידינו...ע.צ.)
הערות בשולי הדברים (ע.צ.).
קטע העיתון הנ"ל לקוח מעיתון לא ידוע, כנראה "על המשמר". האירוע עצמו התרחש ביולי 1954, והמשפט והדיווח עליו בעיתון קרו, מן הסתם, זמן קצר אחר כך.
עד כמה שקשה להאמין היום, היה קיים במדינת ישראל מימשל צבאי עד שנת 1966. במסגרת אותו מימשל הוכרזו אזורים מסוימים כ"אזורי סייג", או אזורי מימשל צבאי, והכניסה והיציאה מאזורים אלו הייתה כרוכה ברישיון מטעם המושל הצבאי. אותם אזורי סייג חפפו במידה רבה את תחומי המגורים של ערביי ארץ ישראל, הבדווים בדרום, וכפרי ה"משולש" והגליל בצפון.
במסגרת פעילותו של יוסי כמוכתאר קיבוץ שובל, פעל יוסי (בשיתוף פעולה עם ח"כ עו"ד חנן רובין) למניעת גירוש ("הזזת") הבדווים מהאדמות עליהן ישבו - מזרחה. היו 3 אירועים כאלה, הראשון שבהם ב- 1954. פעילות זאת (שהצליחה, הבדווים לא הוזזו ממקומם) הייתה לצנינים בעיני המושל הצבאי, וזאת הייתה העילה למעצרו של יוסי.
כותב על כך יוסי בזכרונותיו (קורות חיי, חלק ב'):
"...פעילותי זאת [מניעת גירושם של הבדווים, ע.צ.] בין הבדואים הייתי כצנינים בעיני הממשל הצבאי. רישיון הכניסה שלי לשטחי הסיג נשלל ממני. באחד הימים כאשר ביקרתי בבית שייך סלמאן אל-הוזייל, בא רכב קומנדקר של הממשל ואתו סגן המושל, ששון בר-צבי. הוא ביקש ממני להציג לפניו את רישיון הכניסה שלי לשטח. השבתי לו שאין לי רישיון, כי הרי הוא זה שסירב לתת לי רישיון כניסה. אני נתמניתי מטעם הקיבוץ כמוכתאר, ואינני מסוגל לקיים את הקשרים עם שכננו הבדואים, בלי לבקר אצלם. על כך הוא השיב: "אם אין לך רישיון בר תוקף, עליך לעזוב את השטח מידית." (כל השיחה הזאת התנהלה בַּמַּדָּאפָה של שייך סולימאן, 250 מטר משער קיבוץ שובל). השבתי לו שאיני מתכוון לעזוב מרצוני. אם הוא רוצה, הרי הוא יכול לעצור אותי, וכך הוא נהג. הובלתי לבאר-שבע והואשמתי רשמית בכניסה לשטח סגור בלי רישיון מטעם המושל הצבאי. בבית הדין הצבאי בבאר-שבע הגן עלי עורך הדין, חבר כנסת חנן רובין. נשפטתי לשלושה ימי- מאסר או שלושים לירות קנס. שייך סולימאן אל-הוזייל היה נוכח בדיון. הוא רצה לשלם את הקנס הכספי. לא הסכמתי לשלם, ולא הסכמתי שישלם עבורי. על-כן טעמתי 3 ימים בבית המעצר של משטרת באר-שבע."