top of page
כוכבי מרום בלי נוע
Es stehen unbeweglich
Die Sterne in der Höh'
Viel tausend Jahr', und schauen
Sich an mit Liebesweh.
Sie sprechen eine Sprache,
Die ist so reich, so schön;
Doch keiner der Philologen
Kann diese Sprache verstehn.
Ich aber hab sie gelernet,
Und ich vergesse sie nicht;
Mir diente als Grammatik
Der Herzallerliebsten Gesicht.
כּוֹכְבֵי מָרוֹם בְּלִי נוּעַ,
שְׁנוֹת אֶלֶף רְבָבָה,
זֶה אֶל זֶה יַבִּיטוּ
בִּכְאֵב שֶׁל אַהֲבָה.
בֵּינֵיהֶם מְדַבְּרִים הֵם
שָׂפָה שֶׁל הוֹד וָחֵן,
אַךְ אִישׁ מִבַּלְשָׁנֵינוּ
שָׂפָה זאת לא מֵבִין.
אֲנִי אוֹתָהּ חָקַרְתִּי,
בַּנְתִּיהָ בְּדִיּוּק.
אֲהוּבָתִי וְעֵינֶיהָ
שִׁמְשׁוּ לִי כְּסֵפֶר דִּקְדּוּק.
bottom of page