בת הדייג הנחמדת

בַּת הַדַּיָּג הַנֶּחְמֶדֶת

Du schönes Fischermädchen,

Treibe den Kahn ans Land;

Komm zu mir und setze dich nieder,

Wir kosen Hand in Hand.

Leg an mein Herz dein Köpfchen,

Und fürchte dich nicht zu sehr;

Vertraust du dich doch sorglos

Täglich dem wilden Meer.

Mein Herz gleicht ganz dem Meere,

Hat Sturm und Ebb' und Flut,

Und manche schöne Perle

In seiner Tiefe ruht.

בַּת הַדַּיָג הַנֶּחְמֶדֶת,
הַפְנִי הַדּוּגִית אֶל הָאִי,
וּשְׁבִי לְיָדִי לְשׂוֹחֵחַ -
הַנִּיחִי יָדֵךְ בְּיָדִי.

ראשֵׁךְ בְּלִי חֲשָׁשׁ הַשְׁעִינִי
אֶל לִבִּי, הַהוֹלֵם לָךְ בְּתוֹם,
הֵן בַּיָּם הַגּוֹעֵשׁ אַתְּ בּוֹטַחַת
בְּלִי פַּחַד יוֹם אַחַר יוֹם.

לִבִּי, כַּיַּם, יָדַע סַעַר.
גּם שֵׁפֶל וְגַם גֵּאוּת.
פְּנִינָה לא אַחַת שׁוֹכֶנֶת
בְּמַעֲמַקָיו לִצְמִיתוּת.