איגרת אל צירי המועצה הנ״א של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בנושא הערבות ההדדית
נושא האיגרת:
א. שתי קונצפציות שגויות בהפעלת עיקרון הערבות ההדדית, שגרמו בעבר וגורמות בהווה לישום לוקה של עיקרון נכון.
ב. הצעת החלסה למועצה, המשקפת דעת מיעוט בקיבוץ שובל.
מאת
יוסף צור
קיבוץ שובל
14 ביולי 1989
יא תמוז תשמ״ט
13 יולי 1989
י' תמוז תשמ״ט
לצירי המועצה הנ״א של תנועתנו שלום וברכה.
מזכירות קיבוצי שקלה והחליטה כי הצעת החלטה למועצה הנייא של הקיבוץ ארצי, שהיא החלטת מיעוט בשיחת הקיבוץ, לא תיוצג במועצה על ידי ציר מטעם הקיבוץ.
לא לעיתים קרובות מתפנה התנועה לדון ברמה של מועצה, בערבות ההדדית. במבוא להצעת מזכירות הקיבוץ הארצי למועצה על ערבות הדדית כתוב כי:
״במרוצת הזמן התהוו שיבושים בדרך ישומה של הערבות ההדדית עד שנוצר קושי בהבחנה בין העיקרון הנכון וישומו הלוקה."
כדי להקטין ככל האפשר את הסכנה ש "ישום לוקה של עיקרון נכון" ימשיך לפגוע בתנועה ובסיכויי הבראתה גם אחרי המועצה הנ״א, אני רואה לנכון כי הצעת ההחלטה, שהתכוונתי להביא לפני המועצה, לרבות ההנמקה להצעה הזאת, תהיה מונחת לפניכם, לפני שתכריעו בגורל הערבות ההדדית, שכמוה כגורל התנועה כולה.
בברכת חברים
יוסי צור
שתי קונצפציות שגויות מעיקרן בהפעלת עיקרון הערבות ההדדית.
קיום הערבות ההדדית בעתיד, תלוי בהפקת לקחים משגיאות העבר.
שתי רמות של ערבות הדדית:
א. ערבות הדדית ברמה של הקיבוץ הבודד.
ערבות חברי הקיבוץ האחד לשני, ערבות החברים, כולם ביחד, לקיבוצם, ערבות הקיבוץ לחבריו.
ב. ערבות הדדית ברמה הבין־קיבוצית:
ערבות בין קיבוצי התנועה הבודדים,׳ היינו, ערבות הקיבוצים הבודדים, האחד לשני וערבות כל הקיבוצים יחד לתנועה וערבות התנועה לקיבוציה.
שני מישורים נפרדים של מהות הערבות ההדדית:
1. המישור הכלכלי-פיננסי של הערבות ההדדית. לערבות ההדדית הכלכלית־פיננסית השלכות משפטיות מובהקות.
א. ברמה של הקיבוץ הבודד מעוגנת ערבות זאת בתקנון ההתאגדות ובשינויים החוקיים של תקנון זה, שאומצו ע״י הקיבוץ מפעם לפעם. לשיחת הקיבוץ ריבונות מלאה לשנות תקנון זה, ברוב מיוחס של חברי הקיבוץ, אלא אם ניאות הקיבוץ, כי ריבונות זאת תופקע מידיו. (לדוגמא: ע״י אימוץ "תקנות הקיבוץ")
ב. ערבויות פיננסיות, חתומות על ידי מורשה חתימה של קיבוץ, אשר ניתנו בעבר, במסגרת ביצוע הערבות ההדדית ברמה הבין קיבוצית, הן התחייבויות משפטיות. לא לשיחת קיבוץ, ולא למועצה הנ״א של הקיבוץ ארצי, סמכות או יכולת לבטל תוקף הערבויות שניתנו.
כביטחון לערבויות, שפוזרו ע״י הממונים בתנועה על ביצוע הערבות ההדדית בתחום הכלכלי הפיננסי ביד כה נדיבה, עומד כל הרכוש השוטף והקבוע בקיבוצי הקיבוץ הארצי. אין לשיחת- קיבוץ ואין למועצה הנ״א של הקיבוץ הארצי, סמכות או יכולת להחליט לשחרר את הרכוש הזה מהשיעבוד המשפטי הרובץ עליו, בגין ערבויות בלתי מוגבלות בסכום ובלתי מוגבלות בזמן גם בלתי מוגבלות בזכות השימוש בהן.
שיטת הערבות ההדדית הכלכלית הפיננסית הבלתי־מוגבלת פשטה את הרגל לנגד עינינו. הערבות ההדדית של קיבוצי הקיבוץ הארצי, המבוססת על חתימות אן בלנקו סיטוניות, היא הסיבה הראשית להתמוטטות הערבות ההדדית של קיבוצי הקיבוץ הארצי.
בהעניקו לערבות ההדדית הכלכלית של קיבוצי הקיבוץ הארצי את הפירוש של ערבות בלתי מוגבלת בסכום ובזמן, נשבו חברי מזכירות הקיבוץ הארצי בקונצפציה מוטעית מיסודה.
בהפקידו את ביצוע הערבות ההדדית הבלתי מוגבלת בידי קרו השומר הצעיר, ללא סייגים מוגדרים של זכות השימוש בערבות ובלי פיקוח המכוון להגן על הקיבוצים נותני הערבות, נטלו חברי מזכירות הקיבוץ הארצי על עצמם אחריות כבדה מאוד.
זה עשרים ושלוש שנים אני מתריע בקיבוצי, שובל, נגד נוהל פסול ומסוכן, של חתימה על מסמכים בעלי ערך כספי, כאשר סכום ההתחייבות ומועד פרעונה אינם ידועים בעת החתימה על שק, על שטר, או על ערבות.
בשתי קדנציות, בתור גזבר של שובל, התרעתי באוזני מנהלים של קרן השומר הצעיר נגד התופעה. רפאל אלון, אריה גילת, יוסי גנשר ואמנון מרתון, הסכימו אתי, כי הסרוב לחתום על מסמכים בלנקו עולה בקנה אחד עם ניהול כספי תקין. הם לא חייבו את שובל לחתום על מסמכי בלנקו, כאילו בשם הערבות ההדדית.
תיק ובו 17 מסמכים מתעדים נסיון להזהיר את הנהגת הקיבוץ הארצי מפני הסכנה לקיום הערבות ההדדית, לקיום הקיבוצים של הקיבוץ הארצי ולקיום התנועה כולה, כתוצאה מנוהל פסול של שימוש בערבויות בלתי מוגבלות בסכום, בלתי מוגבלות בזמן, ובדיעבד, גם בלתי מוגבלות בשימוש בהן. התיק נערך על ידי וראה אור בשובל.
לנוהל ההחתמה אן־בלנקו על מסמכים בעלי ערך כספי מתלווים נוסף לאספקט הכלכלי והמשפטי, נוסף להשלכות ההרסניות על עצם היכולת לקיים ערבות הדדית כלכלית פיננסית, גם כמה אספקטים מוסריים, שחובה לעמוד לפחות על חלק מהם, בטרם נתפנה למישור השני של הערבות ההדדית של התנועה, המישור אשר איננו כלכלי פיננסי.
א. היכולת של קיבוץ לערוב לזולתו במסגרת כל ערבות הדדית היא בכל עת מוגבלת. מתן ערבות פיננסית, בעלת משמעות משפטית ברורה, מעבר ליכולת של קיבוץ לעמוד בנטל של מימושה, מסכן את הערבות בה חייב הקיבוץ לחבריו. היא מסכנת את בסים הקיום של חברי הקיבוץ, של זקנים וטף. חתימה על ערבות, בעלת ערך כספי לא מוגדר בעת החתימה, יש בה הפרת אמון של מורשה חתימה בשולחיו.
ב. ביסוס ערבות הדדית על שיטה של ערבות שאיננה מוגבלת בסכום, טומנת בתוכה סכנה מוחשית לערבים ולנערבים. אי הצגה שיטתית של סכום הערבות, הנגזר בכל זמן נתון מן האובליגו בפועל של הנערב, - במאזני הקיבוצים הערבים, מהווה תופעה של אי־גלוי נאות, אי-גילוי נאות לקיבוץ, אי־גילוי נאות לחברי הקיבוץ ולגורמים חיצוניים.
ג. החתמת כל קיבוצי התנועה, על ערבות לקרן השומר הצעיר, להבטחת אובליגו, קיים ומתוכנן, של הקרן לבנק הפועלים בגושפנקא של מזכירות הקיבוץ ארצי בחורף 7־1986, בלתי מוגבלת בסכום ובזמן, מחייבת להעלות הבט מוסרי נוסף:
למנהלי קרן השומר הצעיר ולחברי מזכירות הקיבוץ הארצי אין סמכות להפקיד במוסד חיצוני את חתימתם, בצרוף של חותמת קרן השומר הצעיר, על שטר, או על ערבות או מסמך בעל ערך כספי, כאשר לא הוגדר הסכום בעת החתימה, גם לא הוגדר מועד פקיעת תוקף המסמר. האם היה למנהלי קרן השומר הצעיר ולחברי מזכירות הקיבוץ ארצי סמכות לדרוש ממורשי חתימה של קיבוצים לעשות בשם קיבוציהם, את מה שאיו הם רשאים לעשות בשם הקרן ?!
לסיכום:
ביצוע הערבות ההדדית הכלכלית פיננסית של קיבוצי הקיבוץ ארצי, נשעו על קונצפציה מוטעית מיסודה, של החתמה סיטונית וחתימה סיטונית, על מסמכים בעלי ערך כספי אן־בלנקו. המשמעות המשפטית של חתימות אלה לא הובנה בעת החתימה עליהם, לא על ידי מרבית המחתימים, לא על ידי מרבית החותמים על מסמכים בלנקו אלה. היועצים המשפטיים של הקרן ושל מזכירות הקיבוץ הארצי מעלו בתפקידם, אם לא הזהירו ולא התריעו נגד שימוש ממושך בשיטה הרסנית ופסולה זו. מנהלי הקרן ומזכירי הקיבוץ הארצי נטלו על עצמם אחריות כבדה ביותר להידרדרות הערבות ההדדית הכלכלית-פיננסית של התנועה, אם הוזהרו ולא נטו אוזן לאזהרות אלה. ועדת הביקורת של הקיבוץ ארצי מעלה בתפקידה אם מיאנה להזהיר את התנועה ביזמתה היא, כנגד מה שמוגדר בהצעת מזכירות הקיבוץ הארצי למועצה על ערבות הדדית כ: "ישום לוקה של עיקרוו נכון".
ישום לוקה של עיקרון הערבות ההדדית הכלכלית-פיננסית איפשר את הסתבכות הקרן, הסתבכות תאגידי הקרו והתנועה, גם את ההסתבכות של חלק לא קטן של קיבוצי הקיבוץ הארצי בתקופה 1985־1980, ממצב של כמעט היעדר חוב ריאלי משמעותי בשנה 1980, למצבת חוב ב 1985, ששוב אין יכולת להתמודד איתה בכוחות עצמנו. הסתבכות התנועה בין 1985־1980 היא תוצאה של ישום לוקה של עיקרון נכון, משמע היא הידרדרות באשמתנו. תנועת אחות קבוצית קטנה, שנמנעה באופן שיטתי ומודע להחתים על "סדינים" אן בלנקו, היתה ביולי 1985 בלתי מסובכת. לכן גם נפגעה פחות מן הריבית הרצחנית, שהונהגה בארץ בעת בלימת האינפלציה.
שיטת הערבות הסיטונית אן־בלנקו מעמידה בסכנה גם את קיומם של קיבוצים, המשתייכים לרובד הצר של הקיבוצים ה״חזקים", שהשכילו לעבור את התקופה 1985־1980 בלי להסתבך. קיום או חידלון התנועה, לרבות הקיום של רובד הקיבצים ה״חזקים" תלוי היום בביצוע הסכם שנחתם בין התנועות הקיבוציות לביו האוצר והבנקים, הסכם הכולל מחיקת חובות ופריסת חובות. הסכם זה טרם בוצע. מימושו איננו תלוי בנו. הוא תלוי ברצון הקואליציה להתקיים. הוא תלוי ברצון האוצר לממש אותו. בהצעות המזכירות אין התייחסות ישירה להסדר, וזה תמוה. הקונצפציה המוטעית של החתמה סיטונית אן-בלנקו נמשכת במסמכים שקיבוצים נאנסו לחתום עליהם כדי לקבל אשראי מבנקים עד להפעלת ההסדר. במסמכי א.ה.ל. התחייבנו להיות ערבים לגירעונות הקרן והתאגידים, בעבר, בהווה ובעתיד, בלי ציון סכום הערבות ובלי ציון מועד פקיעתה.
שיטת הערבות הבלתי מוגבלת המיטה אסון וקלון על תנועת השומר הצעיר ועל קיבוציה. החלופות לשיטת ערבות זו הוכנו בפזיזות רבה על ידי צוות, אשר בו כיהנו גם חברים שנכשלו בישום לוקה של עיקרון הערבות ההדדית. שלושת החלופות וכמוהן הצעת מזכירות הקיבוץ הארצי מקבעות מציאות הרת אסון, בה תהיה התנועה ערבה חלקית לחלק מפעילויות הקיבוצים, אבל הקיבוצים ערבים בתוקף התחייבויות אן־בלנקו, שנכפו עליהם במסגרת הסדרי ה"א.ה.ל.", למלוא הגרעונות של התנועה ותאגידיה, בעבר, בהווה ובעתיד.
לכן מוצע למועצה הנ״א של הקיבוץ הארצי:
א. לא לאשר החלופות המוצעות, כולו או מקצתן, לפני שיחרור הקיבוצים מהערבויות הבלתי מוגבלות, עליהן נדרשנו לחתום וחתמנו בעבר.
ב. לדון ולההחליט על שיטת ערבות חילופית לזאת שהתמוטטה לנגד עינינו אחרי שנדע במלואו את הנטל שיושת עלינו, בגין גרעונות של זולתנו, כולל מידע אמין ומדויק של התנאים, לפיהם ניאלץ לפרוע את גרעונות זולתנו במםגרת הערבות ההדדית הישנה.
ג. ליזום חקיקה בכנסת, שמטרתה לאסור אחת ולתמיד בתוקף חוק מדינה, מתן שקים, שטרות וערבויות בלנקו, על ידי מורשי חתימה של אגודות שיתופיות שהן קיבוץ; גם לאסור קבלת מסמכי בלנקו כאלה מאגודות שיתופיות קיבוציות.
ד. ליזום פעולה מידית לבטל, עם ביצוע הסדרי א.ה.ל. או לפני כן, את הביטול השלם והמוחלט של התחייבויות כספיות, בלתי מפורשות בסכום ובמועדי תשלום, שניתנו ונתקבלו בעבר על ידי כל הצדדים המעורבים בהסדר א.ה.ל.
ה. ליזום הקמת צוות שיכין שיטה של ערבות מוגבלת ביו קיבוצים, כחלק מחוקי יסוד מוסכמים על הקיבוץ ועל התנועה, להחלפת תקנות הקבוץ.
2. הערבות ההדדית של קיבוצי הקיבוץ הארצי במישור שאינו כלכלי פיננסי.
במבוא להצעת מזכירות הקיבוץ הארצי למועצת הערבות ההדדית כתוב לאמור: "הערבות ההדדית, במובנה הכולל, היא ממהותה של התנועה. טול את הערבות מן התנועה - והיא תהיה לקליפה ריקה מתוכן."
מה היא מהות הערבות ההדדית הכוללת של קיבוצי הקיבוץ ארצי במישור שאינו כלכלי-פיננסי ?
מתי היה לאחרונה דיון ממצה בשיטה של ערבות הדדית כוללת זאת ? מתי היה לאחרונה דיון ממצה בתוכנה הקונקרטי של הערבות ההדדית הכוללת הזאת, שבלעדיה התנועה כולה היא בחזקת קליפה ריקה מתוכן ?
מי תוקע לידינו כי במרוצת השנים לא היה "יישום לוקה של עיקרון נכון" גם במישור זה של הערבות ההדדית ?.
מי תוקע לידינו כי במרוצת השנים לא רוקנה הקליפה מתוכנה החי והתוסס, ואת תוכנה ממלאים גם כאן חתימות אן-בלנקו סיטוניות, לנהלים ולנוהגים שמקומם לא יכירנו בתנועה המעוניינת לבנות חברה אלטרנטיבית, טובה יותר, צודקת יותר, שאנשים חופשיים, אשר להם אלטרנטיבות אחרות, ירצו לחיות במסגרתה ?
המועצה הנ"א נקראה לדון במישור הכלכלי-פיננסי של הערבות ההדדית, אחרי שליקויים ביישומה הביאו את תנועת השומר הצעיר לפשיטת רגל פיננסית. מיסוד הערבות ההדדית בתקנה 51 של תקנות הקיבוץ[1], (של תקנות הקיבוץ כפי שהן בקיבוץ הארצי בלבד!) - מדרדר את התנועה במדרון פשיטת הרגל המוסרית ולניוון טוטאלי. צרור חתימות בלנקו, הכלולות בתקנות אומללות ומאמללות אלה, מעידות על "יישום לוקה של עיקרון נכון" ועל קונצפציה מוטעית מיסודה גם באותם התחומים של הערבות ההדדית, שאינם כלכליים פיננסיים. כבר החל משנת 1976 העמדתי את התנועה על האבסורד של "תקנות הקיבוץ". המשמעות של החוזה-תקנון, במובן המשפטי והציבורי, לא הובנה על ידי מרבית המחתימים ולא על ידי מרבית החותמים, על מסמך נפל זה. היחס לעם היהודי הוא ניר לאקמוס למשטר מדיני[2]. היחס לאלמנה ויתום הוא ניר לאקמוס לתקינות של חברה באשר היא. תקנה 74 בתקנות הקיבוץ נותנת גושפנקא לפגיעה באלמנה, ביתומים ובחבר קיבוץ למחרת פטירתו. פגיעה זאת היא לעג לערבות ההדדית.
הבטחת חופש הביטוי וחופש ההתנהגות בהתאם למצפון, היא תנאי הכרחי (אך לא תנאי מספיק) לקיום הקיבוץ, הבנוי על עבודה עצמית, שיתוף, ועל מידה מרחיקת לכת של שוויון. תקנח 51 בתקנות הקיבוץ של קיבוצי הקיבוץ הארצי, (אך לא תקנות הקיבוץ של קיבוצי התק״מ), עומדת בסתירה בולטת לזכויות האדם הבסיסיות בכל חברה חופשית ודמוקראטית. תקנה 51, שהיא חלק מחוזה מחייב, בין החבר לקיבוץ, לתנועה ולניר שיתופי, גלומה בה גושפנקא לציד מכשפות מן הסוג הגרוע ביותר. בהשראת התנועה ובלחציה, אומצו תקנות אלה על ידי רוב מכריע של קיבוצי הקיבוץ הארצי. נשאלת השאלה: מה היא הערבות ההדדית במישור שאינו כלכלי-פיננסי אם לא העקרונות הלאומיים, החברתיים המעמדיים והתנועתיים אשר מוזכרים בתקנה 51 של תקנות הקיבוץ ?
היועצים המשפטיים של התנועה, אשר ניסחו את התקנות האלה מעלו בתפקידם, אם לא הזהירו את התנועה בפני הפגיעה הבלתי נסבלת בזכויות האדם, בזכות חופש הביטוי, בזכות חופש ההתנהגות בהתאם למצפון, בזכות המאבק הבלתי־ מתפשר לקידום השקפות המנוגדות להנחיות התנועה, לעקרונותיה והחלטותיה, כל אימת שהנחיות אלה והחלטות אלה משקפות לכאורה "יישום לוקה של עקרונות נכונים", או כל אימת שהנחיות אלה משקפות לכאורה חוקים בלתי צודקים, או חוקים שאבד עליהם כלח.
מזכירי הקיבוץ הארצי נטלו על עצמם אחריות כבדה ביותר להידרדרות הערבות ההדדית של התנועה במישור שאינו כלכלי-פיננסי, אם הוזהרו ולא היטו אוזן לאזהרות בדבר האופי הריאקציוני, המשעבד והבלתי דמוקראטי של הקליפה בה אמור ולהתפתח הגרעין הלא כלכלי-פיננסי של הערבות ההדדית הכוללת.
האם זה מקרה, שרק חבר מקיבוץ שלא אימץ את תקנות הקיבוץ, שדחה על הסף את תקנה 51, הרהיב עוז לארגן פעולה בישוב קיבוצי (שובל), למען קידום והפצה של השקפות המנוגדות לעקרונות התנועה ולהחלטותיה, נגד חתימות אן-בלנקו על ערבות בלתי מוגבלת, לכאורה בשם הערבות ההדדית ? נגד הנחיה שהיום אנו למדים שהיא הייתה בחזקת "ישום לוקה של עיקרון נכון״ ?!
האם זה מקרה, שרק חבר מקיבוץ שלא אימץ את תקנות הקיבוץ, שדחה על הסף את תקנה 51, מרהיב עוז לארגן פעולה במישור תנועתי בעד ביטול מלא, שלם ומוחלט של תקנון שאימוצו על ידי הקיבוצים הוא הנחיה איתנה של התנועה? כמה זמן עלינו לחכות עד שמזכירות הקיבוץ הארצי תשתכנע כי תקנות הקיבוץ בכלל, ותקנה 51 בתקנות אלה בפרט, מהוות "יישום לוקה של עיקרון נכון"?! הידרדרות תנועת השומר הצעיר הגיעה לשפל מעציב, אם מזכיריה, יועציה המשפטיים וועדות הביקורת שלה לא הסירו מיוזמתם את הפגיעה בנפש ובנשמה היתרה של הערבות הכוללת של הקיבוץ הארצי, הגלומה בתקנות הקיבוץ.
תקנה 51 בתקנות הקיבוץ של הקיבוץ ארצי היא שריד ארכיאולוגי מן התקופה בה ראתה התנועה לקשור את המישור שאינו כלכלי־פיננסי של הערבות ההדדית הכוללת של קיבוציה וחבריה אל השקפת עולם, שבמרכזה אורינטציה אל "עולם המהפכה" ואל ברית המועצות. זאת היתה מהדורה קודמת של "ישום לוקה של עיקרון נכון".
היום מהווים קיבוצי הקיבוץ הארצי, יחד עם קיבוצי שתי התנועות האחיות, את הנרות הבודדים בעולם כולו, בהם מהבהבת עדין שלהבת התקווה לעולם חדש ומתוקן יותר, תקווה שהיא לב לבו של החזון הסוציאליסטי. הקיבוץ הארצי די חזק ודי חסון כדי להתגבר על המשבר הכלכלי והרעיוני, הפוקד אותנו ואת הערבות ההדדית בינינו. העולם החדש והמתוקן יותר שאנו רוצים לבנות כאן ועתה, יישען על קיבוצים המתקיימים על יגיע כפיהם ועל יגיע תבונתם של חבריהם, מאורגנים כך ובנויים כך, שאנשים חופשיים, שאלטרנטיבות אחרות פתוחות לפניהם, ירצו ויוכלו לחיות בהם. ביטול תקנה 51 הוא תנאי הכרחי ולא מספיק לשיקום הערבות ההדדית, ולבניה עולם חדש ומתוקן יותר.
[1] "תקנות הקיבוץ" הוא תקנון שיוסי ניהל נגדו מאבק נחוש בשנות השבעים, ואף ניצח במאבק זה. קיבוץ שובל לא חתם על התקנון.
[2] אמירתו של יעקב חזן בעקבות משפטי פראג