על שוויון ערך העבודה
קיבוץ שובל
אפריל 1991
"שוויון ערך העבודה" נחשב לאחד מעקרונות היסוד של התנועות הקיבוציות. דא עקא, שלעיקרון אבסטרקטי זה אין אחיזה במציאות של הקיבוץ בימינו.
1. ערך העבודה של חברי הקיבוץ השונים איננו שווה באופו אובייקטיבי,
2. ערך העבודה של עבודות שונות איננו שווה באופן סובייקטיבי, בעיניהם של חברי הקיבוץ וחברותיו.
3. השתקפות עיקרון "שוויון ערך העבודה״ אצל חברי קיבוץ רבים, תלושה מן המובן הפשוט של צירוף שלושת המלים וצירופיהן האפשריים. נוטים לפרש שוויון זה כשוויון לתמורה עבור העמדת כוח העבודה לרשות הקיבוץ, בלי קשר למהות העבודה הזאת, בלי כל התניה בערכה הריאלי.
3 א. שוויון התמורה לעבודה איננו זהה לשוויון ערך העבודה.
3 ב. שוויון התמורה לעבודה לא היה בעבר, גם איננו היום, יעד להגשמה בחיי הקיבוץ. שוויון התמורה לעבודה לא עולה בקנה אחד עם נוסחת הקיבוץ הבסיסית: "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו, לפי יכולת הקיבוץ". בני אדם שונים הם שונים זה מזה. לכן גם הצרכים שלהם שונים. סיפוק הצרכים על בסים שוויוני סותר את התפיסה של סיפוק הצרכים לפי צורכי החברים השונים והנבדלים זה מזה.
4. ישום רעיונות של "שוויון ערך העבודה" בתהליך קבלת ההחלטות הכלכליות והחברתית של הקיבוץ, כאילו מדובר בשוויון אמיתי, רצוי וניתן להשגה, גרם בעבר וגורם בהווה לשיקולים כלכליים וחברתיים מוטעים. חוסר הבנה ועירפול של המושג האלמנטרי: "ערך העבודה", מקטין את סיכויי ההישרדות של הקיבוץ כתא כלכלי חברתי בסביבה רכושנית.
1. ערך העבודה של חברי הקיבוץ השונים איננו שווה באופן אובייקטיבי.
אי-שוויון אובייקטיבי של ערך העבודה.
הקיבוץ נמצא בסביבה קפיטליסטית, רווית תחרות. הוא מתקיים מיישום עבודת חבריו בתהליכי ייצור של מוצרים ושירותים חקלאיים, תעשיתיים ומוניציפליים מגוונים. קיומו לאורך זמן מחייב הבנה נכונה אודות "ערך העבודה". נסיון לישם עקרון שגוי בתחום השוויון, בתחום העבודה, ו/או בתחום ערך העבודה, מכביד על כושר התחרות של הקיבוץ ומסכן את עצם קיומו.
למונח "ערך" יישום פילוסופי ויישום בתחום הכלכלה. יהא הפירוש הפילוסופי של ערך העבודה אשר יהיה, רמת תפקוד הקיבוץ במציאות כלכלית נתונה, היא בין היתר פונקציה של הבנה נכונה של הערך הכלכלי של העבודה.
על פי אוסקר ווילד, אנשים ציניים מכירים את המחיר של כל דבר, ואינם מכירים את הערך של שום דבר. הוא השתמש ב"ערך" במובן הפילוסופי. בכלכלה, המונח "ערך" (value) בדרך כלל פירושו: ערך בתהליך החליפין. המחיר הוא ביטוי לערך, במונחים של כסף.
ערך בתהליך החילופין הוא תמיד ערך יחסי. הערך של דבר אחד צריך למצוא את ביטויו בערך של דבר אחר. הערך של מוצר או של שירות נקבע בשוק, על פי תנאי ההיצע ועל פי תנאי הביקוש בשוק הנתון. אם תנאי הביקוש של מוצר זה או אחר נתונים (נניח בצל בשוק הירקות), ערכו ייקבע על־פי הכמות הנכנסת לשוק בזמן נתון. (אם רמת ביקוש נתונה לבצל ברגע נתון, ערך הבצל ירד, ככל שתגדל הכמות המוצעת למכירה, ולהיפך) באותו אופן, אם תנאי ההיצע של מוצר זה או אחר נתונים, ערכו יקבע על פי תנאי הביקוש בשוק בזמן נתון.
הביקוש לעבודה כגורם ייצור נגזר מתרומתה לתהליך הייצור. מחירים של גורמי הייצור השונים ("שכר" או תמורה לעבודה, "רנטה" לקרקע, "רבית" להון). נקבעים לפי תנאי היצע וביקוש בשווקים השונים והנפרדים של גורמי הייצור.
הקשר ביו עלות הייצור וערך המוצר
"העלות אשר הושקעה במוצר, לא מסוגלת לקבוע את ערכו. העלות שתידרש לשם יצור מוצר, מסוגלת לקבוע אם המוצר ייוצר או לא ייוצר. במידה ועלות אשר הושקעה במוצר עולה על מחירו בשולים,־ הוא לא ייוצר שנית באותן הכמויות. במידה והעלות שהושקעה במוצר נמוכה מערכו בשוליים, המוצר ייוצר בכמויות יותר גדולות. באופן זה קיימת נטייה מתמדת לשוויון ביו העלות והמחיר. אך לא מפני שהוצאות הייצור קובעות את המחיר! להוצאות היצור, במובן העובדה ההיסטורית, שלא ניתנת לעירעור, כי מקורות הוקצו למטרה ספציפית זאת או אחרת, אין כל השפעה על הערך של המוצר שיוצר. הוצאות היצור, במובן של אלטרנטיבות שהן עדיין פתוחות, אלטרנטיבות שיש לוותר עליהן כעת, לשם יצור פריט מסוים זה או אחר,- משפיעות על היצרן (היזם) כשהוא בא להחליט האם לייצר או לא לייצר את אותו הפריט.[1]"
1. א. אי שוויון בין עבודה מקצועית ובלתי מקצועית.
העבודה כגורם ייצור היא חלק מן העלות המושקעת בייצור מוצר או שרות. מחיר העבודה נקבע לפי תנאי ההיצע ותנאי הביקוש בשוקי העבודה השונים. (עבודה לא מקצועית, עבודה מיומנת, עבודה בדרגת התמחות ספציפית זאת או אחרת). הגבלות על ניידות עובדים קובעות תנאים שונים של היצע ושל ביקוש לעבודה בארצות שונות, לסוגי עובדים שונים. עבודת חברי הקיבוץ המושקעת בייצור מוצרים, מתחרה במוצרים המופקים ברחבי תבל. אמנם הניידות של עוברים היא מוגבלת, אך ניידות מרבית הסחורות מוגבלת הרבה פחות.
בישראל ובעולם קיים היצע רב של עבודה לא מקצועית ולא מיומנת. בהיעדר תעסוקה מלאה עולה ההיצע של עבודה לא מקצועית על הביקוש לה. מחיר עבודה לא מקצועית (השכר המשולם עבורה) משקף את עודף ההיצע הזה. הוא מתאזן על רמה נמוכה ביותר, אלא אם קיימת התערבות תחיקתית. בכל הארצות, הערך של עבודה בלתי מקצועית נמוך בהרבה מן הערך של עבודה מקצועית. מחיר העבודה הבלתי מקצועית בארצות בלתי מפותחות זול יותר ממחירה בארצות המפותחות. לא יתקיים שוויון בין עבודה מקצועית ובלתי מקצועית בעולם, כל עוד חוקי הכלכלה ייגזרו מעובדת קיום המחסור.
גם בקיבוץ ערך העבודה המקצועית והמיומנת גבוה מערך עבודה לא מקצועית ולא מיומנת. שוויון ערך העבודה איננו מתקיים ברמות שונות של התמחות. בכל רמה מקצועית ותחום מקצועי קיימים תנאים שונים של היצע ושל ביקוש. ניתן להחליף כל עובד בלתי מקצועי (לדוגמא: שומר לילה),־ בעובד מקצועי,׳ (לדוגמא: חשמלאי) והוא ישמור כיאות. ברם, ההחלפה של החשמלאי בעובד לא מקצועי איננה מעשית כלל.
שוויון ערך העבודה התקיים אולי בעבר, בימיו הראשונים של הקיבוץ. בימים הראשונים הללו לבשה מרבית העבודה הנדרשת מחברי הקיבוץ, אופי של עבודה פיזית, בלתי מקצועית. שוויון זה התבטא לא רק בתמורה פחות או יותר שווה לסוגי העבודה השונים, כי אם בשוויון אמיתי, העונה על דרישה אקסיומטית: "אם שני גדלים שווים זה לזה,־ אזי ניתן להציב את האחד במקום השני."
1.ב. אי שוויון בין ערך העבודה המופעלת בצירוף הון, לערך העבודה המופעלת ללא צירוף הון.
ניתן לייצר מוצרים ושירותים זהים בצרופים שונים של עבודה והון. ניקח לשם דוגמא מוצר כה בסיסי וחיוני כמו לחם. אלפי שנים הוא נוצר בתהליך ייצור עתיר עבודה בהשקעה מינימאלית של הון. ההון שנדרש לייצור לחם: בהמת עבודה כגון סוס, פרדה, חמור, שור, גמל, וכיוצא באלה חיות בית, וכלי עבודה: מחרשה המותאמת לחיה המושכת אותה, מגל, חרמש, מורג, מחבט וכיוצא באלה כלים לתהליך הייצור החקלאי, בתוספת אבני ריחיים לטחינה ידנית, נפות, תנור, חומר בעירה, ואמצעי להדלקת אש בתנור, וכיוצא באלה כלים לתהליך הייצור התעשיתי. הספק העבודה בייצור לחם וטיב המוצר היו בכל עת פונקציה של ידע מקצועי ומיומנות חקלאית ותעשייתית בתחומים הרלוונטיים, ופונקציה של טיב ההון שהופעל יחד עם העבודה בייצור הלחם. כך לדוגמא גדל ההספק של העבודה בטחינת הקמח, במעבר מטחינה המונעת באנרגיה המופקת משרירי אדם או בהמה, אל טחנות המונעות באנרגיה המופקת מרוח נושבת או ממים זורמים.
בשנים האחרונות חדרו שיטות יצור עתירות הון גם לתהליך ייצור הלחם. בעוד שבחלקים נרחבים של כדור הארץ ממשיכים ליצר את הלחם בתהליכי ייצור עתירי עבודה, הרי בחלקים אחרים של העולם מייצרים לחם בתהליכי ייצור עתירי הון. מחיר הלחם נקבע לפי תנאי ההיצע והביקוש בשווקי הלחם השונים. אל שווקים רבים מגיעים בו זמנית לחמים שיוצרו בתהליכי ייצור שונים. מחיר הלחם לא נקבע לפי עלות העבודה שהושקעה ביצורו בתהליך עתיר עבודה. מחיר הלחם גם לא נקבע לפי עלות ההון שהושקע ביצורו בתהליך עתיר הון. העלות שהושקעה בייצור לחם לא מסוגלת לקבוע ואיננה קובעת את ערכו בשוק. הוצאות הייצור, במובן של אלטרנטיבות אשר עודן פתוחות, אלטרנטיבות אשר יש לוותר עליהן כדי לייצר סוג זה או אחר של לחם, משפיעות על היצרן, היזם החקלאי: האם יזרע או לא יזרע חיטה (או שיפון או שעורה או תירס) ועל היצרן התעשיתי: האם ישקיע או לא ישקיע את יזמתו, הונו וכושר ניהולו במאפיה ליצור לחם.
פריון הייצור של העבודה, בכל רמות ההתמחות, גדל עם השתכללות הכלים אשר בהם היא מתבצעת. כלים אלה מייצגים את הרמה הטכנולוגית המופעלת. בכלים אלה מגולם ההון המופעל בצרוף עם עבודה בתהליך ייצור נתון. אין שוויון, גם לא יכול להיות שוויון, בין ערך העבודה המופעלת ללא הון משמעותי בכל תהליך ייצור, לבין ערך העבודה המופעלת בתהליך יצור עתיר הון, לשם ׳צור אותו סוג של מוצר (לדוגמא: לחם). על אחת כמה וכמה לא מתקיים, ולא יכול להתקיים, שוויון ערך העבודה, בין עבודה המופעלת ללא הון משמעותי ביצור של מוצר אחד, עם עבודה המופעלת בתהליך עתיר הון ביצור כלשהוא של סוג מוצרים או שרותים אחרים. חוסר השוויון בערך העבודה ניתן למדידה כמותית מדויקת. הוא מתבטא בהפרשים בערך המוסף, המופק ביצור מוצרים או שירותים שונים לכל יחידה של עבודה מושקעת בתהליך יצור נתון. (שעת עבודה,־ או יום עבודה,־ או שנת עבודה).
גם בקיבוץ לא מתקיים שוויון ערך העבודה בתהליכי ייצור שהם עתירי עבודה, עם ערך העבודה בתהליכי ייצור שהם עתירי הון. חוסר השוויון בערך העבודה, המושקעת על ידי חברי הקיבוץ, בא לידי ביטוי בהפרשים הניכרים של הערך המוסף ליום עבודה, בתמחיר הנערך דרך שיגרה לפעילויות היצרניות השונות, בתוך אותו קיבוץ עצמו.
1.ג. אי שוויון ערך העבודה המופעלת עם הון שרוב מרכיביו הוו עצמי, ובין ערך העבודה המופעלת יחד עם הון שרוב מרכיביו הם הון זר.
ערך העבודה המושקעת בתהליך יצור עתיר הון ־ מושפע מהרכב ההון ומאיכותו. ערך העבודה באותו תהליך יצור, לדוגמא: גידול בקר וייצור חלב,־ יהיה שונה ממשק קיבוצי אחד למשנהו כתוצאה משוני בהרכב ההון המופעל. זאת אפילו מגיעים שני המשקים לאותה תנובה ממש,־ לאותם הישגים באירגון ובממשק ולרמה זהה של ערך מוסף מופק לכל יום עבודה ברפת. התמורה לעבודה לפני מס שווה לס"ה ערך מוסף מינוס הוצאות מימון. הוצאות המימון הם חלק מהערך המוסף. הם התמורה להון. הערך הגלום בהוצאות המימון מהווה ערך עבור ספק ההון. חברה בע"מ הממומנת באמצעות הון מניות, משלמת את התמורה לעבודה לפני שהיא מפרישה תמורה לבעלי המניות. כמוה גם קיבוץ שההון המופעל על ידו הוא בעיקר הון עצמי. לא כן קיבוץ אשר בהיעדר הון עצמי, ההון המופעל על ידו הוא בעיקרו הון זר. קיבוץ כזה משלם את התמורה להון לפני שהוא משלם את התמורה לעבודת חבריו. השארית הנשארת מהערך המוסף, לאחר תשלום הוצאות המימון, שווה לערך שקיבוץ כזה מפיק כתמורה לעבודת חבריו. תמורה זאת נמוכה במקרים לא מעטים מן המינימום הנדרש לקיום העובד ומשפחתו. מכל מקום, תמורה זאת נמוכה באופן משמעותי מן התמורה לאותה עבודה עצמה, באותה דרגה של יעילות מקצועית וארגונית בקיבוץ שכן, המשכיל להפעיל את מערכות המשק והחברה שלו בהון מורכב בעיקר מהון עצמי.
1. ד. אי שוויון ערך העבודה, אשר מופעלת עם הון ועם מידע מעודכן לבין ערך העבודה המופעלת עם הון ללא מידע רלוונטי מספיק.
תהליך מתמיד ורצוף של המרת העבודה העצמית המוגבלת של חברי הקיבוץ בהון שנמצא בתנאי היצע יותר גמישים, איפשר לקיבוץ סיגול מהיר של טכנולוגיות יצור חדשניות. בעלות משותפת על אמצעי היצור ועיבוד בחלקות גדולות של אדמה, הנגזרת מן הבעלות המשותפת, הקלו על קליטת המיכון החקלאי החדיש. בכל ענפי החקלאות הקיבוצית נמצאו יזמים אשר ערכו ניסויים מבוקרים לשם שיפור שיטות עיבוד, טיפוח זנים חדשים וגזעים חדשים. בשיתוף הדוק ומתמיד עם מוסדות מחקר ומוסדות ההדרכה החקלאית, השיגה החקלאות הקיבוצית עלייה מתמדת ברמת היבולים והתנובות. כל אלה, ביחד עם החילוף החופשי של מידע וידע מקצועי וטכנולוגי רלוונטי לחקלאות בין החקלאים, אפשרו לקיבוץ את הפיתוח של ענפי חקלאות על רמה בין-לאומית מוכרת, תוך זמן קצר יחסית.
חילוף חופשי כזה של ידע ומידע לא קיים בתחום הייצור התעשייתי. הידע הוא חלק מן ההשקעה הנדרשת. העידכון השוטף של ידע שיווקי, טכנולוגי, הנדסי ומדעי, לרבות מידע על חידושים והמצאות בתחום היצור התעשייתי הרלוונטי, מהווה תנאי הכרחי לקבלת הכרעות כלכליות שקולות לטווח הבינוני והארוך. חיוניות המידע לכושר התחרות וההישרדות של מפעלים תעשייתיים מודגשת בין היתר כתוצאה מקיצור תוחלת החיים של טכנולוגיות ייצור רבות, בצרוף עם קיצור תוחלת החיים של מוצרים תעשיתיים רבים. התוצאה הכלכלית של השימוש בעבודה ובהון, בין שמדובר בהון עצמי או בהון זר,־ נקבעת יותר ויותר ע"י טיב הידע והמידע המזין את המפעל, בצירוף הכושר הארגוני לתרגם את הידע ואת המידע הגולמיים למוצרים חדשניים מעולים, עתירי ביקוש.
ערך העבודה, המושקעת בצרוף עם הון ביצור מוצר חדשני, הנדרש ע"י השוק,־ המיוצר בעזרת טכנולוגיית ייצור אוטומטית וממוחשבת, לא זהה לערך העבודה, המושקעת במוצר מיושן, שטכנולוגיית ייצור מיושנת ומפגרת, מבקשת לאכוף על שוק רווי.
1.ה. . אי שוויון ערך העבודה המופעלת בצירוף עם הון עצמי או זר עם ידע בסיסי מעורכן, במערכת אירגונית יצירתית ומפתחת לבין ערך העבודה המופעלת בצירוף עם הון וידע בסיסי מעורכן במסגרת אירגונית קפואה על שמריה.
הכושר העיוני להפיק תוצר מירבי ומיטבי ממשאבים מוגבלים בחברה חופשית ודמוקרטית, הוא פונקציה של היכולת הארגונית של החברה. התפוקה למעשה בחברה כזו, מהווה ביטוי לעוצמת הרצון לייצר תוצר מירבי ומיטבי ממשאבים מוגבלים, או ביטוי לחולשת הרצון הזה.
עד כה דובר על ערך עבודת האדם במובן של ערכה כגורם ייצור בתהליך ייצור. אבל בתהליך הייצור של מוצרים ושירותים, עבודת האדם ממלאת שתי פונקציות:
1. עבודת האדם כגורם יצור
2. עבודת האדם כגורם יוצר.
שאר גורמי היצור, ההון, האדמה, המים, האנרגיה, המידע, עם כל חיוניותם, לא מסוגלים להפיק בעצמם מוצרים ושרותים בצרוף זה או אחר שלהם. רק אם וכאשר מתווספת אליהם או אל מקצתם, גורם יצור ייחודי זה הנקרא עבודת אדם, הם מסוגלים למלא את תפקידם בתהליך הייצור של מוצרים ושרותים.
דא עקא, גם לגורם הייצור ”עבודת אדם" יש מגבלות. עבודת אדם כגורם ייצור, כמוהו כשאר גורמי הייצור, מסוגל לקיים תהליך ייצור קיים, ספציפי. מסוגל הוא לייצר היום את מה שיוצר אתמול, איך שיוצר אתמול.
עבודת אדם כגורם יוצר מסוגלת לחולל חדשנות יצירתית. עבודת אדם כגורם יוצר מסוגלת לפתח שיטות חדשניות של תהליכי ייצור, שיחליפו מחר את קווי הייצור של היום. היא מסוגלת להמציא ולפתח היום מוצרים חדשים וחדשניים, שיחליפו מחר את המוצרים של היום. היא מסוגלת לחולל חידושים טכנולוגים ומדעיים, שיפורים, שכלולים מתמידים בתהליכי הארגון, היצור והשיווק של מוצרים ושרותים.
איו שוויון לערר העבודה כגורם ייצור, המופעלת במסגרת של אירגון קפוא על שמריו, המגמד את יכולת עובדיו בעזרת מנגנון מינהלי מנופח, בלתי יעיל, אשר מוצריו מגיעים אל יעדם בתיווך של מוסדות שיווק רבים, כפולים ובלתי מותאמים, לערך העבודה כגורם ייצור המופעלת במסגרת ארגון יצירתי, אשר מפתח את הפוטנציאל הגלום בעובדיו כגורם יוצר, הדואג לפיתוח מתמיד של יכולתם, של כישוריהם ושל מיומנויותיהם, לרבות יכולתם לגרום לשיפור של תהליכים בארגון, בייצור, במחקר ופיתוח ובשיווק.
1.ו. אי שוויון ערך העבודה של עובד, התורם בהתאם ליכולתו, לבין ערך העבודה של עובד אשר אינו תורם בהתאם ליכולתו.
הסוגיה הזאת זוכה לאחרונה לתשומת לב רבה ברחבי התנועה הקיבוצית. ניתן ביטוי לתחושה שחלק מן החברים אינם תורמים בהתאם ליכולתם. התחושה הזאת, יחד עם הצימאון הכללי לביצוע שינויים, העלו על הפרק דרישה למתן תמורה ישירה לעובד עבור תרומתו לקיבוץ. תרומת העבודה של חבר הקיבוץ לקיבוצו, כוללת שני מרכיבים נפרדים:
A. עבודת חבר קיבוץ כגורם ייצור,
B. עבודת חבר קיבוץ כגורם יוצר.
1.ו.A ערך העבודה כגורם ייצור
בחקלאות, בתעשיה, בייצור של שרותים - נקבע ערך העבודה על ידי שיטות היצור ואיכותן, שיטות הארגון ואיכותן, טיב ההון והידע המופעלים יחד עם העבודה. בנסיבות אלה, תרומת העבודה של חברי קיבוץ בהתאם ליכולתם, היא בראש וראשונה פונקציה של הצבתם במקום שם ניתן להביא לביטוי מיטבי את יכולתם. כמו-כן תרומת העבודה של חברי הקיבוץ היא פונקציה של משטר העבודה, של רמת הארגון, הקפדה על נוהגים ונהלים, המסדירים תהליכי יצור ובקרה.
כאשר גורם ייצור נותן פחות מיכולתו, בין שכמותית הוא מפיק פחות מן הנדרש ממנו, בין שאיכותית נותן הוא פחות מן המצופה ממנו, נוצר פער בין יכולת גורם הייצור לתרום, לבין תרומתו למעשה. בין יכולת עיונית לבין תרומה למעשה משתרעים השוליים של פוטנציאל בלתי מנוצל. רוחב השוליים האלה מושפע מהתנהגות הארגון בתנאי סביבה משתנים, ומכוחות חיצוניים, מכוחות טבע בלתי ניתנים לשליטה, ממדיניות ממשלתית עליה אין לארגון שליטה. גורמי הייצור הם נשלטים; לא ההון ככזה אלא השימוש בו קובע תוצאה עסקית. לא הקרקע ככזאת, כי אם השימוש בה קובע הצלחה או כישלון של גידול חקלאי. לא מכונה מתוחכמת זאת או אחרת, כי אם השימש בה ובדומיה, קובע את הרווחיות של תהליך תעשיתי. וכן גם העבודה כגורם יצור. לא היא ככזאת, כי אם רק השימוש בה בתהליך הייצור של מוצרים ושירותים קובע רווחיות או חוסר רווחיות של פעילות כלכלית בתחומי החקלאות, התעשייה, או בכל פעילות עסקית אחרת;
העבודה כגורם ייצור; בניגוד לעבודה כגורם יוצר, היא פסיבית. היא ממלאת פונקציות מוגדרות בתהליכי ייצור שונים. היא איננה קובעת תהליכי ייצור והיא איננה משנה אותם. היא פועלת בהתאם להוראות ובהתאם להנחיות. אין היא נושאת באחראיות לתוצאה של הפעלתה במערכת כלכלית,, כל עוד היא פועלת בהתאם להנחיות.
העבודה הבלתי מקצועית והבלתי מיומנת היא גורם יצור שאינו כולל אלמנט של עבודה כגורם יוצר. ניתן להחליף אותה בתהליכי ייצור רבים בקלות יחסית באמצעי ייצור אחר ־ בהון. התחלופה של עבודה בהון היא פונקציה של מחיר יחסי וזמינות יחסית של הון ועבודה. נמצאת העבודה בעודף היצע וההון בעודף ביקוש, יהיה מחיר העבודה זול יחסית למחיר ההון. מצב זה אינו עשוי לעודד המרה של עבודה בהון. מצב זה ישמר תהליכי יצור עתירי עבודה. לעומת זאת; מחסור בגורם יצור עבודה ועודף ביקוש לו, מלווה בעודף היצע של הון, יעודד תהליך שיטתי ועקבי של המרת עבודה בהון. מצב זה יוליד תהליכי ייצור עתירי הון; ממיכון פשוט עד לאוטומטיזציה מורכבת; עד לרובוטיזציה של שלבי יצור שלמים.
1.ו.B - ערך העבודה כגורם יוצר
עבודת אדם כגורם יוצר פיתחה גם את יכולתו כפרט בודד וגם את יכולתו המצרפית, את היכולת של החברה בה הוא חבר מיום לידתו וער יום מותו. עבודת האדם כגורם יוצר הניחה את היסודות של התרבות האנושית משחר ימי תולדות האדם. עבודת אדם כגורם יוצר שיפרה, שיכללה ללא הרף, את הבנתו של הסביבה בה הוא נתון, ובה הוא נאבק על קיומו. עבודת האדם כגורם יוצר יצרה כלים ושיכללה כלים לאגור את יגיע עמלו ואת פרי תבונתו. היא יצרה כלים ושיטות להוריש לדורות הבאים ידע ומידע שהורישו דורות קודמים, לא כפי שהוא נתקבל, אלא בתוספת ייחודית של כל דור ודור. עבודת האדם כגורם יוצר היא סגולה ייחודית, העשויה לגרום למיצוי הפוטנציאל האישי והמיצרפי הקיים. עבודת האדם כגורם יוצר עשויה לגרום, בתנאים מסויימים, להגדלת פוטנציאל אישי וחברתי קיים, להרחיבו ולהאדירו.
עבודת האדם כגורם יוצר מסוגלת להביא לביטוי את היכולת, את הפוטנציאל, הגלום באדם כפרט. היא מסוגלת להביא לביטוי יכולת פוטנציאלית של החברה בה מופעלת עבודתם של בני אדם אלה.
האופן בו מופעלים בני אדם, במסגרת ארגונית נתונה, עשוי גם להשפיע על יכולתם כגורם יוצר בעתיד; הפעלה אשר אינה מפתחת כישורים קיימים, לא מעמידה לפניו אתגרים, הדורשת ציות עיוור להנחיות-הוראות של ממונים, המדכאת כל תגובה אינדיווידואלית עצמאית, הפעלה כזאת לאורך זמן ממושך, עשויה לתסכל ולנוון יכולת קיימת, ולגמד את היכולת להפיק תפוקה, בהווה ובעתיד. במקרים קיצוניים מאוד, עשויה הפעלה כזאת אף להשחית כליל את היכולת הקיימת.
לעומת זאת, הפעלה של עבודת אדם במסגרת ארגונית נתונה, אשר מציבה בני אדם בהתאמה יסודית עם כישוריהם, שמעמידה בפניהם בעיות לפיתרון ואתגרים להתגבר עליהם, ביחידות או ביחד עם אחרים, המעודדת את עצמאות המחשבה ואת ביטויה, היוזמת פיתוח מתמיד, נוסף, רב-צדדי של כישורים, הפעלה כזאת עשויה לצמצם את רוחב השולים של פוטנציאל בלתי מנוצל, להגדיל שיעורי גידול של תפוקות למעשה בהווה ובעתיד.
לעבודת אדם כגורם יוצר משמעות רחבה. היא כוללת את כל שטחי העיסוק; כאן נצמצם את המבט אל אותו תחום הקשור אל עבודת האדם כגורם יוצר בתהליך הייצור של מוצרים ושירותים. ברם, גם כאשר אנו מצמצמים את טווח הניתוח של עבודת ארם כגורם יוצר, נזכור כי להפעלה זאת מתלוות בהכרח השפעות, ישירות ועקיפות, על כל הספקטרום הרחב של פעילות האדם כפרט, ועל התפקוד של החברה במסגרתה מושקעת עבודת האדם כגורם ייצור וכגורם יוצר.
האם מתקיים שוויון ערך העבודה כגורם יוצר מעובד לעובד ?
האם צריך להתקיים שוויון ערך העבודה כגורם יוצר אצל עובדים בתהליך ייצור או בתהליך ארגון פעילות כלכלית ?
בני אדם שונים זה מזה בתכונותיהם, בנטיותיהם, בכישוריהם, ביכולתם, גם בצרכים וביעדים שהם מבקשים להשיג. בין היתר:
בני ארם שונים, נבדלים בכושר ליישם את עבודתם כגורם יוצר:
א. כתוצאה אינדיווידואלית שונה ונבדלת של מטענים תורשתיים שונים שעברו אליהם מדורות קודמים.
ב. כתוצאה מהבדלים בחוזק המוטיבציה לפיתוח המתמיד והעקבי של כישוריהם, מוטיבציה אשר חיונית לפיתוח הנוסף של יכולת קיימת.
ג. בני אדם נבדלים זה מזה בהזדמנויות, הניתנות להם לפתח את עצמם בהתאם ליכולתם.
אי שוויון בסיסי של בני אדם שונים באספקטים שונים של יכולת מורשת ונלמדת מהווה בסיס ותשתית ליכולת שיתוף פעולה חברתי וכלכלי-ארגוני. שיתוף פעולה זה מבוסס על כך כי בני ארם הם שונים ונבדלים זה מזה. שוני בסיסי זה, יחד עם חולשה בסיסית של האדם כפרט, גורמים לבני אדם להתלכד לפעילות משותפת. בני אדם השונים זה מזה מסוגלים להשלים אלה את אלה בתכונותיהם ובכישוריהם. על ררך השלילה: אילו לא היו בני אדם נבדלים אלה מאלה, אילו היו שווים וזהים תכלית הזהות בכל התכונות ובכל הכישורים, הם לא היו מסוגלים להשלים האחד את השני. הם היו מתחרים אחר בשני ודוחים זה את זה כקטבים זהים של מגנט.
היכולת השונה לתרום כגורם יוצר אצל בני אדם שונים, כעובדת מוצא ליכולת שיתוף הפעולה החברתי-כלכלי, מוציאה מכלל חשבון את שוויון ערר תרומתם האינדיווידואלית. דרישה לתרומה שווה, מאנשים בעלי יכולת שונה, תגרום לתסכול הפרט ולניוון הכלל. בעלי יכולת אובייקטיבית או סובייקטיבית פחותה לתרום מיכולתם כגורם יוצר, בקטע זה או אחר של תהליך ייצור כלכלי, לא יפיקו תועלת מן ההשוואה המתמדת של יכולתם עם זאת של בעלי יכולת אובייקטיבית או סובייקטיבית גדולה יותר - לכאורה. השוואה כזאת עשויה לתסכל ולפגוע ביכולתם לתרום כגורם יוצר בקטע אחר של אותו תהליך ייצור כלכלי, ו/או בתהליך יצור כלכלי אחר, ו/או ביצירה שאינה כלכלית מובהקת. בעלי יכולת גדולה יחסית לתרום כגורם יוצר בקטע זה או אחר של תהליך יצור כלכלי,־ גם הם לא יפיקו תועלת מן ההשוואה המתמדת של יכולתם עם זאת של בעלי יכולת אובייקטיבית או סובייקטיבית פחותה מהם - לכאורה. הדרישה לתרומה שוויונית של עבודה כגורם יוצר עשויה לתסכל ולפגוע ביכולתם לתפקד כראוי. היא עשויה לבלום, גם להקטין, מוטיבציה קיימת לפתח ולשכלל את יכולתם.
הקיבוץ איננו דורש מחבריו תרומה שוות ערך. הקיבוץ מושתת על ההנחה כי חבר קיבוץ צריך לתרום לקיבוץ, ותורם בפועל, בהתאם ליכולתו. מעט מאוד נעשה להבהיר את הסוגיה המרכזית הזאת. לא נעשו ניסיונות להגדיר את היכולת הזאת. האם החבר נדרש להעמיד את כל יכולתו לרשות הקיבוץ ? או רק את אותו חלק ממנה, אשר מוגדר ככוח עבודתו של החבר ? מי נושא באחראיות לפיתוח נוסף של יכולת החבר לתרום לקיבוץ ?
עבודת חברי הקיבוץ כגורם ייצור מוסדרת על ידי הקיבוץ. מקובל לחשוב כי "בצבא לא קיימים חיילים גרועים, כי אם רק מפקדים גרועים". כך, כל עוד חבר קיבוץ משובץ במערכת הייצור בקיבוצו כגורם יצור בלבד, ניתן לומר: "בקיבוץ לא קיימים גורמי יצור גרועים, כי אם מארגנים גרועים". כל טענה כי גורם ייצור תורם למערכת פחות מיכולתו, מן הדין שתופנה אל מפעיל הגורם הזה.
עבודת חברי הקיבוץ כגורם יוצר היא חלק בלתי נפרד מיכולתם. העבודה כגורם יוצר היא חלק בלתי נפרד מיכולתם כגורם ייצור. ברם, אין העבודה כגורם יוצר זהה או חופפת את העבודה כגורם ייצור. מרכיב העבודה, הכלול ב״גורם ייצור״ ניתן להמרה בגורמי ייצור אחרים, לדוגמא בהון. לא ניתן להחליף בהון את המרכיב ״גורם יוצר״ הכלול בעבודת חברי הקיבוץ. ההון, המידע, המחשב, אלה מסוגלים לסייע לעבודה כגורם יוצר, הם לא מסוגלים לפעול במקומה. הקיבוץ מנסה להשתית את פעילותו הכלכלית בין היתר על עיקרון העבודה העצמית. הפעלת עיקרון זה מגבילה את היצע העבודה העומד לרשות הקיבוץ. מגבלת היצע קשיחה זאת חלה על העבודה כגורם ייצור ועל העבודה כגורם יוצר. המרה של עבודה, כגורם ייצור, בהון, תאפשר הרחבת הפעילות הכלכלית באילוצים של עבודה עצמית. פעילות כלכלית מורחבת בתנאי רווחיות דורשת הרחבה מתאימה בעבודה, כגורם יוצר. בהנחה של עבודה עצמית גם בארגון ובניהול, צפויים קיבוצים למחסור גדל והולך בעבודה כגורם יוצר. מחסור כזה כבר מורגש בקיבוצים לא מעטים, באופן שונה מקיבוץ לקיבוץ. מאחר וגורם המחסור משותף לכל הקיבוצים המנסים לקיים את העבודה העצמית בניהול ובארגון העבודה, מן הראוי לחשוף גורמים אשר מסוגלים להסביר את התופעה של השוני היחסי במחסור זה מקיבוץ לקיבוץ, מעבר להסבר הנובע מן השוני של האנשים אשר ייסדו את הקיבוצים האלה.
נראה, כי השקעה גדולה יותר של קיבוץ בהון האנושי של חבריו מקטינה את המחסור היחסי בעבודה כגורם יוצר. השקעה מועטה של קיבוץ בהון האנושי של חבריו, - מגדילה אותו.
מוטיבציה גבוהה יותר אצל חברי הקיבוץ לפתח את יכולתם בהתאם לכישוריהם, מקטינה את המחסור היחסי בעבודה כגורם יוצר, כשם שמוטיבציה נמוכה בתחום זה - מגדילה אותו.
שיבוץ חברי קיבוץ רבים יותר בעבודה מקצועית, דורשת אחריות, מציבה אתגרים ומקטינה את המחסור היחסי בעבודה כגורם יוצר. שיבוץ של חברי קיבוץ מועטים בעבודות כאלה, ־ מגדיל אותו.
התאמה טובה יותר של שיטות ארגון, ניהול ויחסי עבודה, לרמה לה מצפה, זקוק וזכאי עובד מקצועי, יצירתי, המשקיע מעבודתו כגורם יוצר בקיבוץ, הגם שאלטרנטיבות אחרות פתוחות לפניו, תקטין את המחסור היחסי בעבודה כגורם יוצר. הנצחת שיטות של ארגון, ניהול ויחסי עבודה שנקבעו בתקופה בה היו העובדים בקיבוץ עובדים לא מקצועיים, או עובדים בעלי דרגת התמחות נמוכה יחסית, ־ תגדיל את המחסור היחסי בעבודה כגורם יוצר.
תהליך עזיבה וקליטה ממושך, אשר במהלכו נושרים יחסית מועטים בעלי יכולת לתרום לקיבוץ עבודה כגורם יוצר, ונקלטים יחסית מועטים הנעדרים יכולת זאת,־ יקטין את המחסור היחסי בעבודה כגורם יוצר. תהליך עזיבה וקליטה הפוך מזה יגדיל אותו.
נכונות רבה יותר של חברי קיבוץ להעמיד לרשות מערכות הקיבוץ את עבודתם כגורם יוצר, יחד עם עבודתם כגורם ייצור, תקטין את המחסור היחסי בעבודה כגורם יוצר. נכונות פחותה שלהם להעמיד יכולת קיימת ומפותחת לשרות מערכות הקיבוץ - תגדיל את המחסור היחסי בעבודה כגורם יוצר, היינו, תגדיל את המחסור בכישרון ארגוני יצירתי, לנהל משק חקלאי, תעשייתי מוניציפאלי מורכב, בסביבה רכושנית תחרותית ויעילה מן הבחינה הכלכלית.
לא קיים שויון ערך העבודה עם מרכיב גבוה של עבודה כגורם יוצר ובלעדיו. הקיבוץ כארגון חברתי, יכול לשלוט בעבודת חבריו כגורם ייצור. איו לו שליטה כזאת על עבודת חבריו כגורם יוצר. הבדלים בנכונות ליטול אחריות, יחד עם הבדלים בטיב הביצוע, מצביעים לא רק על יכולת שונה, אלא גם על הבדלים ברמות מוטיבציה של חברי הקיבוץ השונים, להעמיד לרשות הקיבוץ את העבודה כגורם יוצר במיטבה.
1. ז. אי-שוויון ערך העבודה במונחים של מחירים אלטרנטיביים.
כל עוד קיים עודף היצע של גורמי היצור השונים, משמע, כל עוד קיים חוסר עבודה לכולם או למקצתם, מתלכד מחירם הריאלי עם מחיר השוק שלהם. כל עוד קיים חוסר עבודה במשק לסוגי עבודה שונים, מתלכד ערך עבודתם עם השכר של כל אחד מהם. בתנאי היצע בלתי מוגבל של עבודה לסוגיה, נקבעים מחיריהם מחוץ למשק הבודד.
בתנאי תעסוקה מלאה, המחיר הריאלי של העבודה שוב איננו מחיר הלשכה, שכר ותנאים סוציאליים, גם איננו מחיר הקיום של העובד בקיבוץ והתלויים בו. בתנאי תעסוקה מלאה; המחיר הריאלי של העבודה הוא מחיר הויתור, היינו: המחיר האלטרנטיבי, - בלעז: ”alternative cost", "opportunity cost".
במצב של חוסר עבודה מתלכד מחיר הויתור עם מחיר השוק של גורם ייצור "עבודה". במקרה זה אנו מעוניינים להחזיר אל מעגל הפעילות הכלכלית השוטפת כל גורם יצור מובטל, אם עבודתו משלמת את עלותו השוטפת. לעומת זאת, כאשר קיימת מגבלה כמותית בגורם ייצור "עבודה", והמגבלה הזאת קשוחה, נקבע מחירה הריאלי במחיר גריעתה מפעילות כלכלית חילופית.
כאשר גורם הייצור המוגבל הם המים, המחיר הריאלי של המים איננו זהה עוד עם מחיר המים המשולם לחברת מקורות, כי אם מחיר הויתור על השימוש בקוב מים כדי להשקות בהם גידול אחר.
כאשר ההון הוא גורם הייצור המוגבל והמגביל, המחיר הריאלי של ההון איננו זהה עוד למחיר הריבית המשולמת לבנק, כי אם מחיר הוויתור על השימוש בהון לפעילות כלכלית אחת כדי לממן בו פעילות כלכלית אחרת.
אם הקרקע היא המוגבלת, אזי מחירה הריאלי איננו זהה עוד עם דמי החכירה, כי אם מחיר הויתור על השימוש בקרקע לגידול אחד, כדי לגדל עליה את משנהו.
אותו הדין גם חל על גורם הייצור "עבודה" אם וכאשר גורם ייצור זה מוגבל ומגביל.
בעוד שהמחירים הנומינאליים של גורמי היצור נקבעים כולם מחוץ למשק הבודד אשר מפעיל אותם בתהליך ייצור המוצרים והשירותים, הרי המחירים הריאליים של גורמי הייצור המוגבלים כמותית, בתנאי תעסוקה מלאה, נקבעים כולם בתוך היחידה המשקית המפעילה אותם.
ניהול נבון, יצירתי, יפעל באופן עקבי:
א. להבטחת תעסוקה מלאה של גורמי יצור המוגבלים כמותית.
ב. לחשיפת אלטרנטיבות ייצור של מוצרים ושירותים המסוגלות לשלם לגורמי הייצור המוגבלים כמותית את התמורה הגבוהה ביותר;
ג; לשלב אלטרנטיבות אלה בפעילות הייצור בביצוע אופטימאלי.
מחירים ריאליים שונים לגורמי הייצור השונים הנכללים יחדיו בגורם הייצור "עבודה", סותרים את התיאוריה בדבר שוויון ערך העבודה.
[1] Philipp Henry Wicksteed: "The Economic Sense of Political Economy", V.1, George Routledge & Sons ltd, Repr. 1942, Chapter 9, p. 359, p. 380.