ביקורת התקנון הקרוי ״תקנות הקיבוץ".
1. פגיעה באלמן, באלמנה, ביתומים ובחבר קיבוץ לאחר פטירתו. ביקורת לתקנות 74, 75 (זכויות החבר) ו־65 (חובות החבר).
אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ
וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן.
אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה
וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן.
(דברים כ"ז 18-19)
נפטר חבר הקיבוץ ובן זוגו עזב את הקיבוץ לאחר מכן, ־ אזי החזקת ילדיו על ידי הקיבוץ מותנות בתקנה 74(א) בשני תנאים מפורשים:
1. התחייבות האלמן(ה) להשאיר את הילדים הקטינים בקיבוץ עד התבגרותם.
2. התחייבות האלמן(ה) לשאת בחלק מהוצאות ההחזקה של הילדים
תקנה 74 פוטרת את הקיבוץ מחובת ההחזקה של ילדי חבר שנפטר בכל מקרה שהאלמן(ה) מסרב(ת) לתת התחייבות להשאיר את הילדים בקיבוץ עד התבגרותם. הדרישה של קיבוץ מבן זוג של חבר שנפטר, העוזב(ת) את הקיבוץ להשאיר את הילדים בקיבוץ עד התבגרותם, ־ היא דרישה לא צודקת, לא הוגנת ובלתי אנושית. התניית חובת הקיבוץ לשאת בהחזקת הילדים בהתחייבות כזאת, הופכת את הדרישה הזאת לדרישה מרושעת.
כל אדם, שבן זוגו נפטר, עובר משבר קשה ביותר. אבל החיים נמשכים. האלמן(ה) חייב(ת) לשקם חייו(ה) ואת חיי הילדים. במידה ולא נראית אפשרות לשיקום חיים אלה בתוך הקיבוץ, מתווסף ההכרח והקושי לבנות חיים חדשים במקום אחר. טובת הילדים, שנתייתמו מאב או מאם, מה היא דורשת במצב זה? האם עדיף כי ייקרעו מתוך חברת הילדים ובלבד שיישארו צמודים להורה אשר נותר להם? - או עדיף, כי יינתקו גם מן ההורה אשר נותר להם, ובלבד שיישארו בחברה, אליה הורגלו? מי חכם ויידע מה עדיף משתי הכרעות אלה? ־ מי מסמיך קיבוץ לדרוש מאלמן(ה), ברגע קריטי זה בחיים, להשאיר את הילדים בקיבוץ עד התבגרותם? - מי מסמיך קיבוץ ללחוץ על ההכרעה הקשה באיום של סירוב לשאת בהחזקת הילדים? מדוע, על פי איזה קנה מידה של צדק, רשאי קיבוץ לסרב לשאת בחלקו של הוצאות ההחזקה של ילדי חבר שנפטר, במקרה שבן זוגו איננו מוכן(ה) לתת לקיבוץ את ההתחייבות האמורה? - הקיבוץ הלא רואה זכות לעצמו לחייב את האלמן(ה) לשאת במחצית הוצאות החזקת הילדים, כאשר אלה נשארים בקיבוץ. מדוע אם־כן יוצר הקיבוץ לעצמו פתח להתנער מן הנטל של נשיאה במחצית הוצאות ההחזקה, כאשר הם גדלים מחוץ לקיבוץ, ועול פרנסתם מוטל על האלמן או על האלמנה?
הסעיפים 74(ג) ו־(ד) מוסיפים חטא על פשע:
74(ג) הפר אותו עוזב את התחייבותו לפני התבגרות הילדים או הוציא את הילדים מהקיבוץ בין על-פי צו בית משפט ובין אחרת, רשאי הקיבוץ לתבוע מהעוזב להחזיר לקיבוץ את הוצאות החזקת הילדים שהוצאו ע״י הקיבוץ מתאריך עזיבתו ועד תאריך הוצאת הילדים על ידיו.
מדוע? האמנם אין קיבוץ נרתע מעושק אלמנות?! כלום אין קיבוץ חש, כי כל פרוטה אשר הוא מחסיר מחלקו בהחזקת הילדים, - לא כל שכן, כל שקל שהוא נוטל מן האלמן(ה), חסר לכלכלת יתומים אשר נותרו אחרי מות חבר קיבוץ אשר בחייו נתן את כל הונו ואת כל אונו לקיבוץ, - עד שהוא נפטר?!
74(ג) עזבו הילדים את הקיבוץ על דעת עצמם, רשאי הקיבוץ לא להמשיך בהחזקתם מתאריו עזיבתם את הקיבוץ.
משמע, - אפילו לא דרש(ה) האלמן(ה) את הוצאת הילדים, ואלה הכריעו בעצמם, כי טוב להם יותר אצל אימם או אצל אביהם, - גם זאת בעיני תקנות־עושק אלה סיבה ועילה מספקת לפטור קיבוץ מחובת השתתפות בהחזקתם.
תקנה מסי 74 בתקנות הקיבוץ היא בבחינת השאור שבעיסה. זה הוא היצר הרע בעצמו, אשר מחמיץ את מחשבת הלב. אם העיסה מסוגלת להעיד על הנחתום, - אזי תעיד תקנה 74 כמאה עדים כנגד מחברי תקנות הקיבוץ וכוונותיהם.
בתקנה 74 כוללות תקנות הקיבוץ פגיעה בלתי קיבוצית, באלמן, באלמנה ביתומים, בחבר קיבוץ למחרת פטירתו. תקנה 75 היא ספח טפל לתקנה 74 הטפלה. כל קשר בינה ובין זכויות חבר בקיבוץ הוא דמיוני בלבד.
האם פגיעה בזכות חבר קיבוץ, כי ילדיו יזכו אחרי מותו לחינוך בקיבוץ, או, כי הקיבוץ ישתתף בחלק מתאים בהוצאת החזקתם מחוץ לקיבוץ, - פגיעה באלמן, אלמנה, יתומים כפי שהיא מתאפשרת על פי תקנות 74, 75 של תקנות הקיבוץ, ־ מתיישבת עם עקרונות הקואופרציה? האם עולה פגיעה כזאת בקנה אחד עם חיים המושתתים על שוויון ושיתוף? ־ עם תחושת הצדק המונחת ביסוד עקרון העבודה העצמית?!
בתקנון הישן של קיבוצינו אין למצוא בו זכר לאבסורד המוגדר בתקנה 74 במניין זכויות החבר, בתקנות הקיבוץ. מחברי תקנות הקיבוץ השתדלו, כי לתקנות אלה יוקנה מעמד ותוקף של חוק בישראל. למרבה המזל, ־ כאן קצרו עד כה הצלחה חלקית בלבד. לתקנה 74 יש קשר אמיץ עם תקנה 65 במניין חובות החבר בקיבוץ, ־ לאמור:
תקנה 65 ־ במידה ועל פי חוק מוקנה או יוקנה תוקף חוקי להוראה שבסעיף זה, הרי במות חבר הקיבוץ רואים כאילו ציווה את כל עזבונו, וכל סובת הנאה שיש מעזבונו לקיבוץ בלבד.
על כגון דא אנחנו קוראים בספר איוב: (פרק י״ד, פסוקים 21, 22)
יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע
וְיִצְעֲרוּ וְלֹא יָבִין לָמוֹ.
אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב
וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל.
2. פגיעה בריבונות הקיבוץ וחבריו על הקיבוץ ועל אירגון חיי הקיבוץ. ביקורת לתקנה 118 (פרק ז, - שונות) ולתקנה 99 (פרק ו' - רשויות הקיבוץ).
עם אימוץ ״תקנות הקיבוץ״ נשללת מן הקיבוץ המאמץ ומחבריו הריבונות על ביתם הקיבוצי. מעתה יהיה דרוש לכל שינוי נוסף בתקנון הקיבוץ, בנוסף לרוב מיוחס של חברי הקיבוץ, על פי תקנה 118: הסכמה בכתב של התנועה ושל ניר שיתופית:
118: הקיבוץ רשאי להחליט בדבר תיקונים או שינויים בתקנון זה אם נתקבלה על כך החלטה ברוב של שלושה רבעים מכלל מספר חברי הקיבוץ, וניתנה לכך הסכמה בכתב על־ידי התנועה ועל־ידי ניר שיתופית.
בעוד שאחרי אימוץ ״תקנות הקיבוץ״ לא יספיק עוד רוב של שלושה רבעים מכלל חברי הקיבוץ לשם קבלת החלטה על שינוי התקנון, ־ הנה, ־ מה קלה, קלה עד להחריד, נעשית מלאכת השינוי של תקנון הקיבוץ ע״י גורם חיצוני. לפי תקנה 99 ב״תקנות הקיבוץ״, - מספיק, כי התנועה תנחית הנחייה, או החלטה, בדבר שינוי התקנון, כולו או מקצתו, ־ פרסום החלטה כזאת, או הנחיה כזאת ע״י התנועה בביטאון התנועה, - ייתן לפרסום, היינו לשינוי התקנון כעבור 30 יום תוקף כאילו הצביע על שינוי זה רוב מיוחס של חברים. חבר קיבוץ, הרואה עצמו נפגע ע״י השינוי שפורסם, רשאי לתבוע דיון בהחלטה או בהנחיה האמורה באסיפה הכללית. נתבע דיון כזה, רשאית האסיפה הכללית לקבוע עמדתה ביחס אליה, אין ב״תקנות הקיבוץ״ אף מלה בדבר ריבונות האסיפה הכללית לדחות את ההנחיה או ההחלטה ברוב או במיעוט של חברים.
בתקנה 99 כלולה סכנה מיוחדת לריבונות הקיבוץ וחבריו על ביתם הקיבוצי, לאור תקנה 117(ב), לאמור:
117(ב): הסמכויות הנתונות לפי תקנון זה לתנועה נפסקות עם ביטול חברותו של הקיבוץ
בתנועה. סמכויות אלה עוברות לניר שיתופית, וזו תוכל להפעילן כולן או מקצתן כפי שתמצא לנכון מפעם לפעם.
הביקורת הנ״ל לתקנות 118 ו־99 ב״תקנות הקיבוץ״ הועלתה על ידי בפני מזכירות קיבוץ שובל בשנת 1976. אז עדיין לא עמדו לנגד עיני ״תקנות האגודות השיתופיות (ייסוד) תשל״ו ־ 1976״. התקנות האלה קובעות באופן חד־משמעי:
תיקון תקנות 7
(א) אגודה רשאית לתקן את תקנותיה.
(ב) תיקון התקנות יהא על פי החלטה שנתקבלה באסיפה כללית לפי הכללים כלהלן: (1) - ־; (2) - (3)
.
אני מפנה כאן שאלה למשפטנים, יוזמי הכנס הזה: האם יש תוקף חוקי לתקנות 118 ו־99 ב״תקנות הקיבוץ״? או שמא עומדות הן בסתירה לתקנות שהותקנו ע״י שר העבודה מיכה ברעם, מכוח הפקודה. לדעתי אכן עומדות תקנות 118 ו 99 הנ״ל ב״תקנות הקיבוץ״ בסתירה בולטת לתקנה 7 ב״תקנות האגודות השיתופיות (ייסוד) תשל״ו ־ 1976." (ליתר פירוט, ראה ״הערות והארות להצעת תקנות האגודה השיתופית שהוגשה לאישור קיבוצי התנועה הקיבוצית״. עבודה סמינריונית המוגשת לדייר ס. אוטולנגי במסגרת הסמינריון: אגודות שיתופיות על ידי צבי שפרוני וצבי גבר. - אוגוסט 1979)
3. פגיעה בחופש הביטוי ופגיעה בחופש ההתנהגות של חבר קיבוץ בקיבוצו. ביקורת לתקנה 51 בפרק ה' - חובות החבר וזכויותיו - חובות החבר.
בין ״תקנות הקיבוץ״ המגדירות את חובות החבר בקיבוץ, בולטת לשמצה תקנה 51.
תקנה 51. ״חבר קיבוץ ינהג על-פי העקרונות הלאומיים, החברתיים המעמדיים
והתנועתיים, כפי שהותוו או נקבעו בהחלטות האסיפה הכללית או כפי שהותוו או נקבעו על-ידי התנועה ואומצו על־ידי הקיבוץ. ־ ־ ־״
מצויים ברחבי התנועה הקיבוצית אנשים רבים וטובים, שתפיסת החיים שלהם ומצפונם אינם שלמים ואינם משלימים עם כל עקרונות התנועה, הלאומיים, החברתיים, המעמדיים והתנועתיים, ־ כפי שאלה הותוו בעבר. כיצד עליהם לנהוג אחרי חתימת קיבוצם על ״תקנון הקיבוץ״ אשר כוחו ככוחו של חוזה בין הקיבוץ לבין חבריו וכן בין הקיבוץ לבין התנועה ובין הקיבוץ לבין ניר־שיתופית לקיום הוראות התקנון על שינוייו? (תקנה 119) כיצד הם ינהגו, כיצד הם יתנהגו, כל אימת שההתנהגות על פי עקרונות התנועה, - באחד מארבעת התחומים האמורים, כפי שהותוו ע״י התנועה ואומצו ע״י הקיבוץ, - תעמוד בסתירה להתנהגות על פי מצפונם? מה יהיה עדיף? החוזה החתום? החברות בקיבוץ, בו השקיעו שנות עמל לרוב, מכאן? או מצפון הטבוע בהם מכאן?
תקנה 51 גם מצרה ומצמצמת את חופש הפעולה על חבר קיבוץ בתוך ביתו:
"--- לא ישתתף חבר בהקמה או בהפעלה של כלים ארגוניים או בפעולה מאורגנת בישוב הקיבוצי למען קידום או הפצת העקרונות המנוגדות לעקרונות התנועה והחלטותיה״.
בין הזכויות המנויות בפרק המפרט את זכויות החבר, מתקנה 66 ועד תקנה 79 ועד בכלל, ־ אתה מחפש לשווא את הבטחת הזכות הבסיסית של חופש הביטוי של חבר הקיבוץ בתוך ביתו הקיבוצי. היא איננה מופיעה בין 14 התקנות של זכויות ושל פסבדו־זכויות. אין פירוש הדבר ש״תקנות הקיבוץ״ שוללות את חופש הביטוי של חבר הקיבוץ לחלוטין! אדרבא! הזכות לחופש הביטוי של חבר קיבוץ מוזכרת בפרק הדן בחובות החבר. היא דחוקה בתקנה 51, בין הקטע הראשון, אשר שולל את חופש ההתנהגות של חבר קיבוץ בהתאם למצפונו, ובין הקטע השני, אשר שולל מחבר הקיבוץ את חופש הפעולה למען קידום או הפצה של העקרונות המנוגדות לעקרונות התנועה והחלטותיה. איזה חופש ביטוי הוא זה?1
״תקנות הקיבוץ״ ממלאות את פיהן מים באשר למהות או לתוכן, אשר התקנות העלובות האלה מייחסות לעקרונות הלאומיים, החברתיים, המעמדיים והתנועתיים, ביום אשר בו נדרש חבר הקיבוץ לשעבד את התנהגותו לעקרונות אלה. לא כל שכן ממלאות ״תקנות הקיבוץ״ ומחבריהם את פיהן מים בשאלה: לפי איזה עקרונות מתכוונות התנועה ו/או ניר שיתופית לשנות עקרונות אלה, מדי פעם בפעם בעתיד? בתקנון הישן של קיבוצינו אין דבר שמזכיר ולו ברמז אבסורד כמו תקנה 51, הכלולה במניין החובות של חבר קיבוץ ב״תקנות הקיבוץ״. יש לדחות על הסף תקנון, הכולל תקנה כתקנה 51, וכל שינוי הפוגע בזכות הבסיסית על אדם בכל חברה חופשית, לפעול, בהתאם למצפונו במסגרת החוק, להתנהג בהתאם למצפונו במסגרת החוק, ולפעול במסגרת החוק לשינוי חוקים בלתי צודקים, או חוקים שאבד עליהם כלח. האם כאנוסים יחיו חברי הקיבוצים בקיבוציהם?
4. פגיעה פוטנציאלית בקיבוץ כתולדה ממתן סמכויות ל״ניר שיתופית״. ביקורת לתקנות 114(א), 119 ב״תקנות הקיבוץ״, ולתקנה 7 בתקנון ״ניר שיתופית״.
תקנה 114: הקיבוץ חבר ולא יפסיק מטעמו את חברותו במוסדות אלה:
(א) ״ניר שיתופית״ אגודה שיתופית ארצית להתיישבות עובדים עברים ביעראל בע״מ (להלן ניר שיתופית).
כל עוד נתונה השליטה בהסתדרות ובחברת העובדים בידי מפלגות המערך, לא מביאה החברות ב״ניר שיתופית״ תועלת כל שהיא לחבר קיבוץ או לקיבוץ. במקרה על השתלטות גורמים עויינים את הקיבוץ על ״ניר שיתופית״, עשוי איסור ההינתקות על פי תקנה 114 לגרום להרס הקיבוץ הבודד, אף יהיה לרועץ לתנועה הקיבוצית כולה.
כל קיבוץ, כל התנועות המסונפות ב״ניר שיתופית״, הפקידו בידי ״ניר שיתופית״ שטר חתום אן- בלנקו, אשר מסמיך את ״ניר שיתופית״ לייצג כל קיבוץ וכל תנועה בפני כל רשות ומוסד. אפוטרופסות זאת היא אחת המטרות הראשיות של ״ניר שיתופית״
תקנה 4 בתקנון ״ניר שיתופית״:
מטרות "ניר שיתופית״ הן:
(ז) להיות הגוף המייצג של חבריה בפני רשויות ומוסדות ציבוריים ואחרים. לשם השגת המטרה הזאת ניתנו ל״ניר שיתופית״ סמכויות נרחבות, כגון: הסמכות 7 (י״ג) לייצג את חבריה כלפי כל רשות, מוסד וגוף ציבורי או אחר.
המערכת של בחירת מוסדות ״ניר שיתופית״ על פי תקנונה, היא מסורבלת, תמוהה ורחוקה מדמוקראטיה. בשנת 1976, הפניתי תשומת לב חברי קיבוצי לעובדה, כי לחברת העובדים היה מעמד עדיף בכל מוסדות ״ניר שיתופית״. 25% מקולות ההצבעה באסיפה הכללית של ״ניר שיתופית״, מסוגלים היו למנוע קבלת הכרעה בגוף זה, ולהביא את הנושא להכרעה בהנהלת חברת העובדים. (תקנה 73 של ״ניר שיתופית״) על פי ת. 85.: בכל מקרה כאשר תתקבל החלטה באסיפה כללית בניגוד לדעתו של נציג חברת העובדים, רשאי הנציג לעכב את ביצוע ההחלטה - ־ . 86. בכל ישיבה של המינהלה, תהיה זכות לנציג חברת העובדים לעכב קבלת החלטה בענין כלשהו. כלומר: לפי תקנון זה, שהיה בתוקף ב-1976, שמורה היתה לנציג חברת העובדים זכות וטו על כל החלטה של ״ניר שיתופית״ והוא היה הפוסק הנותן פירושים מוסמכים לעקרונות הקואופרציה ולעקרונות ההתיישבות העובדת. התקנון הישן של קיבוצנו היקנה זכויות בקיבוצינו לגוף שנקרא ״ניר בע״מ". בשנת 1976, בעת שדנו על ״תקנות הקיבוץ״ לא התקיים יותר גוף זה (״ניר בעיימ") על כן נהנה קיבוצנו, לדעתי, מחופש הכרעה: להסתנף או לא להסתנף ל״ניר שיתופית״. ל״ניר בע״מ" היו 3 תפקידים בקיבוצנו, והוא עסק ב־4 נושאים בקשר לקיבוצים שונים.
תפקיד לבלר-שליח: לקבל נתונים על קבלה, עזיבה ופטירה של חברים. על ניר בע״מ היה להעביר נתונים אלה לרשם האגודות השיתופיות.
תפקיד כלב שמירה: ניר בע״מ היה ממונה עלינו שלא נחרוג מעקרונות הקואופרציה.
תפקיד של קברן: במקרה והקיבוץ היה שובק חיים לכל חי, - היה ניר בע״מ צריך להיות ממונה על קבורת קיבוצינו כדין.
ניר בע״מ בעצמו נפטר מספר שנים קודם לכן בצינעה. בימי חלדו עסק גוף זה, בנוסף לפעילויות הנ״ל בעסקי בנקאות ובמתן גמילות־חסדים.
לא רק בהודו, - גם בישראל מתקיים גלגול נשמות ופרות קדושות מאריכות לחיות.
הפרה הקדושה, לה סגדנו בשם ניר בע״מ, רוצה שוב לרעות באחו שלנו. הפעם כאנדרוגנס, ספק ״ניר שיתופי״, ספק ״ניר שיתופית״. היא שוב מציעה שירותיה האדיבים בשם התמים ״ניר שיתופי(ת)״ אגודה ארצית שיתופית להתיישבות עובדים עבריים בישראל בע״מ.
מועטים החברים בתנועה הקיבוצית, אשר ידעו על קיום ניר בע״מ. עוד פחות אנשים מסוגלים לתת לחברי קיבוץ אינפורמציה מלאה אודות הגוף המשפטי ששמו ״ניר שיתופית״, ־
עם נצחון הליכוד בבחירות לכנסת באביב 1977, הפכה השתלטות הליכוד על ההסתדרות לסכנה מוחשית. באותה השנה, בין מועד הבחירות לכנסת לבחירות להסתדרות, הוכנסו בבהילות שינויים בתקנון ניר שיתופי, במגמה לחסום את שליטת השולט בהסתדרות משליטה על ניר שיתופי. היום מתקיים אחד משני מצבים:
השינויים אשר הוכנסו בבהילות בתקנון ניר שיתופי ב־1977 הם בלתי יעילים, ־ משמע ־ שלטון חדש בחברת העובדים יימצא דרכים להחזיר את העטרה ליושנה. או -
השינויים, אשר הוכנסו בתקנון ניר שיתופי יוכיחו עצמם יעילים בתכלית היעילות. משמע: ־ משנת 1977 אי־אפשר לכפות יותר את מרות ההסתדרות על ניר שיתופי. אבל עלינו לזכור, כי הצידוק האחד והיחיד של קיום גוף כמו ניר שיתופי, ־ הוא ־ מתן שליטה לחברת העובדים על הגופים המסונפים לניר שיתופי. במקרה זה הפכה ניר שיתופי לגוף שהיה לו והיום שוב אין לו תפקיד בםערכת. משל למה הדבר דומה? לאפנדיציט; לתוספתן. גוף חי, שבתוכו קיים תוספתן כזה, יוכל לחיות שנים רבות בלי להינזק ומבלי להרגיש בקיומו. אבל זיהום או דלקת בתוספתן עשוי להיות פטאלי למערכת כולה.
בשני המקרים הנ״ל, מוטב לנתק את הקיבוץ הבודד ואת התנועות הקיבוציות מניר שיתופי, ־ ומוטב שעה אחת קודם.
5. פגיעה פוטנציאלית בהון הקיבוץ
ביקורת לתקנות 3. (יסודות) ולתקנות 42., 44., 45. (פרק ד, ־ הון הקיבוץ).
״תקנות הקיבוץ" מגדירות את יסודות הקיבוץ כדלקמן:
"הקיבוץ הינו התאגדות חופשית של אנשים למטרות התיישבות, קליטה, קיום חברה שיתופית המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל על הקניין, ־ ־ ־"
מי הוא הכלל אשר בבעלותו מצוי הקניין של ההתאגדות החופשית של אנשים למטרות התיישבות, קליטה, קיום חברה שיתופית, הקרוי קיבוץ? מי מוסמך לייצג כלל זה? לבטח אין כאן הכוונה לקיבוץ או לאגודה הרשומה של הקיבוץ. אחרת היה הכתוב מדבר: בעלות האגודה yל הקניין, ־ או, ־ בעלות הקיבוץ על הקניין.
למי הכוונה כאשר תקנות הקיבוץ מדברות על ה״כלל״ שבביתו כל קניין הקיבוץ? האם הכוונה למוסדות? לקרן הקיימת? לניר שיתופי או לניר שיתופית? לחברת העובדים? או, אולי הכוונה לכלל ישראל? או, ־ למי ששולט במדינת ישראל? ל״תקנות הקיבוץ״ פתרונים. עם זאת מתקבל על הדעת כי צוות חשיבה בליכוד ישכיל לתת ליסודות הקיבוץ ביסוס איתן בנקודה זאת. ייקלו על צוות חשיבה בליכוד התקנות הכלולות בפרק ד' - הון הקיבוץ.
תקנה 42. ־ ־. לחבר הקיבוץ אין זכויות הון כלשהן בקיבוץ.
תקנה 44. רכוש הקיבוץ אינו ניתן לחלוקה בין החברים, בין בזמן קיומו של הקיבוץ ובין בפירוקו.
תקנה 45. הקיבוץ אינו מחלק רווחים בכל צורה שהיא, וכל עודף ההכנסה על ההוצאה עובר להון העצמי של הקיבוץ.
נשאלת השאלה: למי שייך ההון העצמי של הקיבוץ? כאן סתמו התקנות ולא פירשו. האמנם? האם אכן תקנות הקיבוץ לא פירשו? הן כן פירשו! פירוש אחד ברור וחד־משמעי קובע, בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים: 42. לחבר הקיבוץ אין זכויות הון כלשהן בקיבוץ.
פירוש אחר קובע למי שייך כלל הקניין של הקיבוץ, לרבות ההון וההון העצמי:
3. הקיבוץ הינו התאגדות ־ ־ ־ המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל על הקניין, ־ ־ ־
על פי תקנות הקיבוץ שייך הון הקיבוץ לכלל ישראל. אך ביוצא מן הכלל האחד: חברי הקיבוץ אשר בעמלם נוצר ההון הזה.
אילו היתה בידינו הבטחה איתנה, כי לעולם לא ישלוט בהסתדרות ובחברת־העובדים ו/או בניר שיתופי, כוח פוליטי, המעוניין להתנכל לתנועה הקיבוצית גם במקרה זה עלינו לדחות על הסף תקנון, אשר בניסוחיו מאפשר נישול הקיבוץ וחברי הקיבוץ מעמלם. על אחת כמה וכמה יש לדחות תקנון כזה, - כאשר אין בידנו הבטחה כזאת. להפקרות, לאי- הבהירות, לאי־הוודאות בכל הקשור לזכויות הקיבוץ לקרקע, למים, למכסות יצור, ־ מוסיפות תקנות הקיבוץ, בניסוחיהן אי־בהירות נוספת בכל הקשור לבעלות על ההון שהצטבר בעמל חברי הקיבוץ וחברותיו.
6. פגיעה בהגשמת עקרון העבודה העצמית - ביקורת לתקנות 64, 77, 124 בתקנות הקיבוץ.
עקרון העבודה העצמית משותף למרבית צורות הקואופרציה בישראל. זה הוא עקרון יסודי,
המנחה את הקיבוץ. תקנה 3. בתקנות הקיבוץ קובעת:
3. ״הקיבוץ הינו התאגדות חפשית של אנשים למטרות התיישבות, קליטה, קיום חברה שיתופית המאורגנת על יסודות של ־ ־ ־ עבודה עצמית, ־ ־ ־"
עבודה עצמית זאת, - על מה אדניה הוטבעו? גם בסוגיה זאת אין התקנות מפרשות במה כוונתן.
עבודה עצמית במה? בייצור? בשירותים? בחינוך? בריסוס שדות? בשירותים יצרניים?
עבודה עצמית, על שום מה? האם עקרון העבודה העצמית משמש אמצעי להשגת מטרה מסוימת?
או, ־ מטרה בפני עצמה?
הצעתי לקיבוצי לדון בסוגיה זאת של עבודה עצמית, כאמצעי, הבא להבטיח, כי חיי הקיבוץ יהיו מושתתים על אדנים איתנים של אי-ניצול הזולת.
יסודות של עבודה עצמית, ניתנים להגדרות רחבות וגמישות ביותר; ־ החל מקיבוץ המקיים משטר אוטרקי, משמע, קיבוץ שמרוב אדיקות ודבקות לעקרון העבודה העצמית, מספק לעצמו את כל צרכיו. - לאבסורד מעין זה לבטח לא התכוונו מחברי תקנות הקיבוץ. ־
ועד ־ לקיום קיבוצים רבים וגם טובים בישראל, משקים של בשר ודם, אשר מתקיימים זה עשרות בשנים תוך כדי קיום מאבק פרמננטי על הרחבת העבודה העצמית, צמצום העבודה השכירה, - וחוזר חלילה. כל עוד מתקיים מאבק זה בתוכם, מעסיקים קיבוצים אלה ספקטרום מגוון של עבודה שכירה, בחרושת, בחקלאות, בשירותים, בחינוך, בשירותים היצרניים, בבנייה וכיוצא באלה, בקיבוץ הבודד, באירגונים ארציים, באירגונים ובמפעלים איזוריים
האם נגרע התואר ״קיבוץ״ ממשקים המעסיקים פועלים שכירים רבים במישרין ובעקיפין? מן הרגע, בו נתחיל להגדיר את יסודות הקיבוץ בסוגיה זאת על העבודה העצמית, כשאיפה, הבאה להבטיח כי חיי הקיבוץ יהיו מושתתים על אי-ניצול הזולת, ־ מרגע זה ניווכח, כי ביסודות העבודה העצמית גלומים שני אספקטים נפרדים: אספקט אחד של יסודות העבודה העצמית, משמע: הקיבוץ איננו מעוניין לנצל, לצורך הגדלת הרווחה שלו ושל חבריו, ־ פועלים שכירים, שאינם חברי קיבוץ. אספקט שני של יסודות העבודה העצמית, משמע: הקיבוץ איננו מעוניין לנצל, לצורך הגדלת הרווחה שלו ושל חבריו, ־ חברי קיבוץ, אשר חיו בקיבוץ שנים מועטות, או שנים רבות, ־ ועזבו את הקיבוץ מסיבה זאת או אחרת.
רעיון העבודה העצמית הוא תולדה על תפיסה מיוחדת על המושג ״צדק חברתי״. תפיסה זאת משותפת לחלקים מגוונים של התנועה הקואופרטיבית בישראל. תפיסת הצדק החברתי, אשר מנסה לבנות ולקיים חברה על יסודות של עבודה עצמית, היא שונה ונבדלת מתפיסת הצדק המשתקפת בחוקי המדינה.
תפיסת הצדק החברתי של הקיבוץ שוללת את ניצול האדם בידי האדם. היא משתדלת להגשים את עצמה ביחסים בין חברי הקיבוץ לבין עצמם, בין הקיבוץ לבין חבריו ובין הקיבוץ והחברה הסובבת אותו, - בין היתר, בהפעלת עקרון העבודה העצמית.
מחברי ״תקנון הקיבוץ״ חברו תקנון המתעלם ברבים מתקנותיו מן הקשר הקיים בעצם יסודות הקיבוץ בין אירגון הקיבוץ על יסודות של עבודה עצמית ובין תפיסת הצדק, האופיינית לקיבוץ ולחברי הקיבוץ. בקוראי את ״תקנות הקיבוץ״ ואת סעיפי החוזה בין הקיבוץ לבין חבריו, ־ בין הקיבוץ לבין התנועה, ־ בין הקיבוץ לבין ניר שיתופי, ־ אינני מסוגל, לצערי, להשתחרר מן הרושם הקשה, כי ״תקנות הקיבוץ״ נכתבו, בין השאר,־ לצורך מתן גושפנקה רשמית לטשטוש זכויות חבר קיבוץ העוזב או המוצא מקיבוצו.
החוזה המוצע לחתימה לחבר קיבוץ בלבוש של ״תקנות הקיבוץ״ איננו כולל סעיף המפרט את העקרונות שלאורם קבעה התנועה את שיעורי דמי העזיבה בעבר. חוזה זה איננו מפרט את העקרונות שלאורם נקבעים שיעורי דמי העזיבה בהווה, בעת חתימת החוזה לפי תקנה 77. החוזה המוצע גם איננו מפרט את העקרונות אשר יחייבו את התנועה בקביעת דמי העזיבה בעתיד. בהיעדר פירוט העקרונות של דמי העזיבה על פי תקנה 77.(ג), ־ נתונים גם קביעת העקרונות האלה וגם קביעת שיעורי דמי העזיבה בעתיד, לשיקול, להחלטה ולשרירות ליבם על אנשים טובים, או לא כל כך טובים, ־ בידי אנשים הגונים, או בידי אנשים לא כל כך הגונים, ־ מוכשרים יותר, או מוכשרים פחות. אין הצדקה, גם אין צורך לחייב חבר קיבוץ לחתום בנדון על התחייבות, הדורשת ממנו לקבל כל שרירות לב וכל עוול בעתיד, ללא זכות ערעור וללא זכות הרהור.
הכוונות של מחברי ״תקנות הקיבוץ״ במקרה של עזיבה, ־ יחסם אל העוזבים את הקיבוץ, - אלה באים לידי ביטוי בתקנה 74. (בזכויות החבר). התקנה האומללה והמאמללת הזאת מאפשרת פגיעה בחבר(ה) העוזב(ת) את הקיבוץ כאלמן(ה), אף מאפשרת לפגוע ביתומים אשר נותרו אחרי מי שנפטר כחבר קיבוץ. על כן המלצתי בפני חברי קיבוצי להיות זהירים, המלצתי לא לחתום על חוזה המשאיר את נושא דמי העזיבה על פי תקנה 77 (ג) לשרירות לב התנועה, כאשר זכות הערעור נשלל מראש ומלמפרע. הפניתי תשומת לב חברי קיבוצי לעובדה האיתנה, כי כל אחד מאיתנו ומילדינו, ־ ורק אנחנו וילדינו, ־ יכולים להיות קרבנות שרירות לב בלתי מוצדקת ובלתי נחוצה זאת.
לא רק הקיבוץ נמנע מחלוקת רווחים בין העוזבים אותו. אין מפעל פרטי או הסתדרותי אשר יחלק רווחיו בין פועלים, המפסיקים עבודתם במפעל כזה לאחר שנות עבודה רבות או מועטות.
ידוע לכל כי תרומת הפועל למפעל עולה על התרומה המתקבלת כשכר, והעובד יהיה זקוק לקיום גם בגמר שנות עבודתו. לכן מפריש כל מפעל רציני בישראל כספים כבדים לקרנות שונות לזכות הפועל ולזכות הפועלת: לצורך תגמולים, לצורך פנסיה, להבטחת דמי פיצויים למקרה של פרישה או פיטורין. ההפרשות לשם הבטחת זכויות העובדים לתגמולים, פנסיה, דמי פיצויים אינן באות מרווחי המפעל הפרטי או ההסתדרותי. הפרשות אלה ־ מקורן בהוצאות השוטפות של המפעל. מפעל כזה מסוגל להגיע לרווחיות רק אחרי שהפריש עבור עובדיו לקרנות תגמולים, פיצויים, פנסיה וכוי.
גם בקיבוץ הופרשו סכומים נכבדים מאוד לקרנות גמל שונות כגון ״עתודות״, ״עוצמה״,
״גדיש״ ואחרות. כאשר קיבוץ נדרש לחתום על חוזה כגון ״תקנות הקיבוץ״ וכאשר הוא ניגש לדון בסוגיה של זכויות החבר במקרה של עזיבה, רצוי לתת לקיבוץ ולחברי הקיבוץ אינפורמציה ממצה ומקיפה בנושא ההפרשה לקופות גמל, ־ מידע מוסמך אודות זכויות חברי הקיבוץ בהפרשות האלה, ־ אם בכלל יש להם, לחברי הקיבוץ, זכויות בהן. ובמיוחד:
1. מי בקיבוץ קובע את גובה ההפרשות לקופות גמל?
2. למי מפריש הקיבוץ כספים בקופות גמל?
3. למי ולמה מיועדים הכספים שנצטברו בקופות גמל?
4. מה הוא סך הכול הצבר החסכון בקופות גמל, לרבות ריבית והצמדה?
5. האם תקנה 42. ב״תקנות הקיבוץ״ לאמור: ״לחבר קיבוץ אין זכויות הון כלשהן בקיבוץ". - חלה על ההפרשות לקופות גמל, או איננה חלה עליהן?
6. האם יש לקיבוץ קרנות נוספות, המסוגלות להשלים את קופות הגמל, בהבטחת זכויות החברים במקרה של זיקנה, פרישה או למקרה של עזיבה?
הצעתי לחברי קיבוצי לא לקבל על עצמנו התחייבות חוזית, הכוללת תקנה כמו תקנה 77., וסעיפים הקשורים אליה. מדוע לנו להיחפז ולתת גושפנקה לחוזה סתום בסעיפיו, בלתי מובן בכוונותיו, בלתי הוגן בתקנותיו, ־ חוזה שכל פגיעתו היא אך ורק בחברים וחברות שהם הינם נושאי הקואופרציה, ־ הלא הם חברי הקיבוץ וחברות הקיבוץ. האם הם חייבים בעונש על אותן השנים בהן השתתפו בעבר, או ישתתפו בעתיד בבניין הקיבוץ, ־ משקו וחברתו?
התנועה הקיבוצית תגיע להסדרים נאותים ומכובדים בכל הנוגע והקשור בפיצויים ודמי עזיבה לחברים אשר עוזבים את הקיבוץ, אם, ־ וכאשר תלמד לגזור את מתן דמי העזיבה או את מתן הפיצויים מן העיקרון של העבודה העצמית.
משמע: - כי החברים אשר נשארים בקיבוץ, אחרי מקרה העזיבה, יכולים להיות משוכנעים מעל לכל ספק, כי רמת חייהם, ־ רמת הרווחה שלהם, וכן רמת הרווחה של הקיבוץ ככלל, - כי כל אלה הינם, ונשארים תוצאה של עבודה עצמית, ־ ולא, חלילה, תוצאה של שימוש בכסף, אשר נגרע מפיצויי חברים לשעבר או מדמי עזיבה, אשר תוקצבו על־ידי הנשארים בקיבוץ לאלה שפרשו ממנו.
סיכום:
עמדתי לעיל על אחדים מן הפגמים הבולטים ביותר של ״תקנות הקיבוץ״. בדברים שהבאתי כאן לא מתמצית כל ביקורתי לתקנות, המהוות, לדעתי, עלבון צורב לחברי קיבוץ, לקיבוץ ולתנועות הקיבוציות.
בכנס זה של משפטנים עלי להדגיש:
לא משפטן אני ולא בן משפטן, ־
כי גזבר אני וחבר קיבוץ.
כגזבר, ־ אני מסרב בעקשנות למסור לזולתנו שטרות של הקיבוץ כאשר הם חתומים אן־בלנקו אני חש סלידה לנוהג הפסול, הנפוץ במוסדות מרכזיים, מכובדים ופחות מכובדים לאסוף מידי גזברים תמימים שטרות של קיבוציהם, כאשר אלה חתומים חתימה אן- בלנקו.
כחבר קיבוץ, - אני מסרב באותה העקשנות עצמה, לחתום על חוזה תקנון, המוגש לחברי ולי לחתימה, נאשר רבים מסעיפי החוזה הן התחייבויות, - שהיום, בעת החתימה על החוזה, הן בלתי מפורשות. - חוזה, אשר מעניק לתנועה ולניר שיתופי את הסמכות לפרש את אותם הסעיפים בעתיד כטוב בעיניהם, ־ בעוד שאותו חוזה מכתיב לי ולחברי ציות מלא וציות עיוור לפירושים אלה בעתיד.
כאנשים מבוגרים, עדיף לא לחתום על חוזה־תקנון, ובלבד שלא נחתום בחתימתנו על דברים שאת מלוא משמעותם אין אנו מבינים.
דברים אלה נוגעים לתקנות רבות מאוד בתקנות הקיבוץ, ובמיוחד לתקנות: 119, 99, 51, 36(ב), 36(ג), 3, 4, 77(ג), 79.
לסיום אני מביע את תקוותי, כי ביקורת זאת על התקנון הקרוי ״תקנות הקיבוץ״, תתרום לביטול תקנות אלה בהקדם, - ולניסוח תקנון חדש, נבון יותר, צודק יותר, הוגן יותר והולם יותר את התנועה המפוארת המורכבת מקיבוצים ומחברי קיבוצים.