פרק תשיעי: עבודה באיגוד התעשייה הקיבוצית
אין עבודה עבורי בקיבוץ שובל!
אהרונצ׳ק נאור, מזכיר הקיבוץ אמר לי אחרי סיום תפקידי כגזבר, שאין בשובל עבודה עבורי ועלי לחפש עבודה בחוץ. זה לא הדאיג אותי בשלב זה. הייתי חייב לפחות חצי שנה תורנות עבודה במטבח. בכל זאת הדבר נראה לי מאוד משונה. באותו הזמן פנה אלי עודד ווינקלר, חבר קיבוץ חצרים ומנהל איגוד התעשייה הקיבוצית, כי אבוא לעבוד אתו באיגוד, בתפקיד ניהול היחידה למחקר ופיתוח של האיגוד. זה קסם לי מאוד.
תערובת אגריטק 1983
לאיגוד התעשייה הקיבוצית היה חלק משמעותי בארגון התערוכה ובהצלחתה. הרבה מאוד מפעלים קיבוציים הציגו בה. אני עבדתי עדיין במטבח של שובל. עודד ווינקלר ביקש שאעבוד בימי התערוכה בארגון ובקשירת קשרים בין באי התערוכה לביתנים של מפעלי האיגוד. נעניתי ברצון. הביתן הכי מרשים בכל התערוכה היה הביתן של מפעל ״נטפים״, המפעל של חצרים.
אל התערוכה באו 80 קניינים מדרום אפריקה. הם חיפשו את נציגי האיגוד. הם התפעלו מאוד מן המוצגים החקלאיים של התעשייה הקיבוצית. והם שאלו אותנו: ״מדוע נציגי המפעלים שלכם בדרום אפריקה מתחרים אלה באלה ומורידים לעצמם את המחירים?״ כאן נתגלתה אחת החולשות של האיגוד. הוא ייצג מפעלים עצמאיים. ולא היתה לו שליטה על מדיניות המכירות שלהם. בכל זאת הביקורת החיובית הזאת עשתה רושם רב. עודד ווינקלר השקיע מאמצים לצמצם את ההתחרות של מפעלי התעשייה בחו״ל, אך בהצלחה חלקית בלבד.
פשיטת רגל של המערכת הבנקאית בישראל
בערב הסיום של התערוכה היתה בגני התערוכה הופעה מרשימה ביותר של ריקודי עם ישראליים, מאורגנת ע״י בנק הפועלים. אני ראיתי את מנהלי בנק הפועלים, וביניהם אפרים ריינר, מתהלכים בפרצופים מודאגים. השמועה אמרה כי יש מכירה מסיבית של מניות בנק הפועלים והבנק אינו מסוגל לבלום את שטף המכירות. התקשרתי עם נחום ווגנר בטלפון ומסרתי לו על המצב. יעצתי לו לזמן למחרת בבוקר ישיבה של הוועדה הכספית בכוונה לקבל החלטה על מכירה של חלק משמעותי של מניות הבנקים שבידנו. אכן הישיבה זומנה ונתקבלה החלטה למכור מניות בל"ל ובנק הפועלים, אבל, איחרנו את המועד. המסחר במניות הבנקים בבורסה הופסק. תוך כמה ימים ספורים התברר כי הבנקים המובילים במשק, בנק הפועלים, בל״ל, בנק דסקונט, בנק המזרחי ועוד, פשטו את הרגל. לא פחות ולא יותר! לא היה ביכולתם לעמוד בשיטפון פקודות המכירה של מניותיהם.
כדי למנוע תוהו ובוהו מוחלט במשק, הלאימה הממשלה את המערכת הבנקאית. היא ערבה למניות של הבנקים שבידי הציבור, אך הקפיאה את המסחר בהן לתקופה של חמש שנים. כמו־כן הצמידה את ערך המניות לשער הדולר.
התמוטטות המערכת הבנקאית התרחשה כתוצאה ישירה של פעילות בלתי חוקית של הבנקים בוויסות ערך מניותיהן. פעילות בלתי חוקית זאת התקיימה במשך שנים, לאור היום. המפקח על הבנקים ראה, שתק ולא התערב. בנק ישראל ראה, שתק ולא התערב. משרד האוצר ראה, שתק ולא התערב. פשיטת הרגל של הבנקים חייבה את הממשלה לתמוך בבנקים המסחריים בסכום העולה על שמונה מיליארד דולר.
אילנה יוצאת לפוסט-דוקטורט לארצות הברית
בנובמבר 1983 יצאה אילנה לאוניברסיטת מרילנד בארה״ב כפוסט-דוקטורנטית. היא גרה אצל קרובת משפחה, אלזה ביז׳י אלקין לבית סופר ובעלה ביל אלקין. אלזה, ביז׳י אלקין היא הבת הצעירה של האחות של סבתא של אילנה, - אילנה סופר לבית שטרן. בסילבר ספרינג במרילנד גרה גם משפחת ברנהרד ברני מולר, ואשתו מריון. ברני הוא בן־דוד של אילנה. לו עמדה בכירה בחברת אי. בי. אם. לקראת נסיעתה לארצות הברית מכרנו את מכונית הסימקה הישנה, שאילנה קנתה שנתיים קודם לכן.
אילנה באוניברסיטת מרילנד, 1983
1984
תחילת עבודה באיגוד התעשייה הקיבוצית.
לאחר מילוי כל חובותי לעבודה במטבח של שובל התחלתי לעבוד באיגוד התעשייה הקיבוצית. קודמי בתפקיד ניהול היחידה למחקר ופיתוח היה ג'ו קריידן, חבר קיבוץ כפר בלום, מהנדס, בוגר קלט״ק.
היחידה למחקר ופיתוח היתה ממוקמת במרתף בנין כור בשדרות שאול המלך בתל־אביב. תנאי העבודה במרתף היו מאוד לא נוחים. האוויר היה דחוס. היעדר חלונות השרה למקום קדרות. השתוממתי איך ג'ו קריידן היה מסוגל לעבוד במקום כזה ולקבל שם אורחים, מנהלי מפעלים ומהנדסי מפעלים. למזלי, זמן קצר אחרי התחלת עבודתי, שכר האיגוד מקום מרווח ברחוב החשמונאים. שם נעים היה לעבוד ומכובד לקבל אורחים.
ג'ו קריידן עבר אתי על התיקים השונים של נושאי המחקר במפעלים השונים. תיק אחד היה עטוף במעטה סודיות. זה היה התיק של מפעל ״ריקור״ בעין חרוד איחוד. הוא לא הסכים לדבר על פרטי הנושא. גם אמר שאסור לדבר על הנושא בטלפון. הנושא סיקרן אותי מאוד. אחד הצעדים הראשונים שעשיתי: התקשרתי עם נחמן פונדק, מנהל המפעל והזמנתי עצמי לביקור ב״ריקור״.
מצאתי מפעל כלבבי. היה זה מפעל לעיבוד שבבי שעבד בכמה דרגות דיוק גבוהות מן המפעל בשובל. כמו-כן הוא פעל ברמת ניקיון אבסולוטי, ללא אבק ועם אוויר מבוקר. נוסף לזה המפעל השקיע חלק משמעותי של משאביו במחקר ופיתוח. המפעל התמחה בציוד לאחסון והעברה של גזים במצב נוזלי, ציוד קריאוגני, לקירור עמוק מאוד, בעיקר לשוק הביטחוני. ראיתי מקום להרפות ממעטה הסודיות ולעשות פרסום למפעל גם למוצרים לשוק האזרחי וליצוא.
ג'ו קריידן גם הבהיר לי את דרכי המימון של מחקר ופיתוח באמצעות לשכת המדען הראשי ובאמצעות הקרן הדו־לאומית (אמריקאית ישראלית) למחקר ופיתוח.
ברם, עודד ווינקלר הטיל עלי תפקיד של הקמת קרן עצמאית של הון סיכון של איגוד התעשייה הקיבוצית. בתחילת עבודתי באיגוד, אכן התכוונתי לפעול להקמת קרן כזאת. ברם, כבר כעבור שנה, לנוכח הסתבכויות התנועות הקיבוציות, האטתי בתחילה את מאמצי בכיוון זה. כאשר התברר מלוא היקף המשבר הפיננסי של התנועות ותאגידיהן חדלתי כליל לטפל בהקמת החברה למו״פ של האיגוד. במבט לאחור נראה לי כי הישגי בתחום זה היה: אי הקמת החברה למו״פ. לו הקמתי אותה, היה עוד תאגיד של התנועות שהיה נסחב אל תוך מערבולת המשבר הפיננסי וקריסת המערכות.
גייסתי לי שני עוזרים. לא היתה לי הבנה מספקת בתחום הכימיה. גייסתי ליום בשבוע את ארי איל, כימאי חבר רמת רחל, חבר במכון קזאלי לכימיה שימושית באוניברסיטה העברית בירושלים. כמו-כן עבד אתי במשרה חלקית ד״ר אליעזר טל, מי שעמד בעבר בעמדה בכירה במשרד המדע. לד״ר אליעזר טל היו קשרים רבים עם מוסדות מחקר ועם מדענים בארץ. הוא סייע בידי בין היתר לארגן ביקורים במוסדות מחקר, בכור הגרעיני בנחל שורק, בקמפוס של רפאל בקריה, בחברת גלרם (חברת היישום של רפאל), במכון המתכות, במכון לפלסטיקה, בחברות יישום של אוניברסיטאות ירושלים, תל־אביב, באר-שבע, בית-חולים הדסה בירושלים. בביקורים אלה הייתי משתף את סגל האיגוד ואת חברי המחלקות לתעשייה של התק״ם והקיבוץ הארצי. עקב עבודתי באיגוד התעשייה הקיבוצית נהייתי חבר מן המניין במחלקה לתעשייה ובמחלקה לכלכלה ומשק של הקיבוץ הארצי. לביצוע תפקידי העמיד האיגוד לרשותי מכונית רנו חדשה.
הייתי צריד למצוא לי מגורים בתל-אביב. יחד עם בן־ציון ווינר שכרנו חדר בתל-אביב. בן־ציון ווינר, חבר קיבוץ בית זרע, עבד מטעם האיגוד בקונצרן ההסתדרותי ״כור״. חלק משמעותי ממימון פעילויות האיגוד נבע מהשתתפות כור בתקציב האיגוד. זאת מאחר וחלק משמעותי מיצוא מפעלי התעשייה הקשורים לאיגוד נעשה בשיתוף עם כור.
חבר בוועדה לכלכלה ומשק ובמחלקה לתעשייה של הקיבוץ הארצי.
כחבר בשתי הוועדות הנ״ל הייתי עד להידרדרות מוסדות הקיבוץ ארצי בשנים בהן עבדתי באיגוד. המחלקה לכלכלה ומשק היתה וועדה רחבה ביותר. היו בה פעילים רבים ממגזרים שונים של הפעילות הכלכלית של הקיבוץ הארצי. זמי מר, חבר קיבוץ בית־־ניר, ריכז את הוועדה. מהר מאוד נוכחתי לדעת שלוועדה אין השפעה על ההכרעות הכלכליות של התנועה באותה התקופה. הוועדה ניזונה מפירורי אינפורמציה חלקיים. ההכרעות הממשיות לא יצאו מהוועדה הזאת. ההכרעות הוכרעו רובן ככולן בפורום מצומצם של ״הריכוז הכלכלי״, המורכב ממזכיר הקיבוץ הארצי, מנהל קרן השומר הצעיר, מנהל ארגון הקניות ״קיבוצי השומר הצעיר״, מנהל מפעלי תכן בע״מ, ומרכז הוועדה לכלכלה ומשק.
בשנתיים הראשונות שלי בוועדות האלה השתתף בהן עדיין גם שלמה רוזן, חבר וותיק מקיבוץ שריד, אחד מאלה שהקים את הארגון הכלכלי חברתי המסועף והמפואר של התנועה. הוא לא הסתיר את אי־שביעות רצונו מפעילויות ה״ריכוז הכלכלי״. הוא אמר לי בצער ״הריכוז הכלכלי הורס את מה שבנינו בעמל רב במשך עשרות שנים״. הוא היה פוגש את יוסי גנשר וחברים אחרים מן ה״ריכוז הכלכלי״ בבוקר ושואל אותם: נו חברה, תגידו כבר, איזה תאגיד חדש הקמתם הלילה?!״
עמדתי כבר על כך שקרן השומר הצעיר נכשל כישלון חרוץ בהדרכת גזברי הקיבוצים בתקופה הקשה של אינפלציה דוהרת. במקום להזהיר גזברים לבל יסתבכו בהרפתקאות בבורסה, הקרן עצמה הפיצה במשרדי הקרן את נייר הערך ״רונית״. לא ברור לי כמה כסף קרן השומר הצעיר עצמה הפסידה בהימורים בבורסה. הקרן גייסה הון עתק של כספים בערבויות בלתי מוגבלות של קיבוצים, הרבה מעבר לצרכי הקרן, התאגידים והקיבוצים. כספים אלה הושקעו ללא ביקורת ממשית ביזמויות מפוקפקות עם כרישי הבורסה ואצל אבירי שוק ההון האפור. ה״ריכוז הכלכלי״ הצליח לדרדר את הקיבוץ ארצי במדרון עד לפשיטת רגל מוחלטת, עליה קברניטיו הכריזו באוגוסט 1988.
״פרשת קידות״(קידום ופיתוח תעשיות)
בהשתתפותי בישיבות המדור לתעשייה שמעתי באביב 1984 על היזמה של הריכוז הכלכלי להתקשר עם ״חברה אמריקנית״ שצריכה ליזום פרויקטים תעשייתיים לקיבוצים בארץ. מהתחלה היתה התנגדות חריפה מצד מדור התעשייה לרעיון זה. הוסבר כי ה״חברה האמריקנית״ מורכבת מיורדים מישראל. העומד בראש הקבוצה, מר אידלסברוג, הנו ישראלי יורד, אשר בהיותו בארץ סידר הרבה קיבוצים והוא איננו אמין. למרות הדעה הנחרצת הזאת של המדור לתעשייה, נסעה באביב 1984 משלחת לארצות הברית, מורכבת ממזכיר הקיבוץ הארצי, דב פלג, חבר קיבוץ סער, ומנהל קרן השומר הצעיר אמנון מרטון, חבר קיבוץ גת. המשלחת חתמה בארה״ב הסכם עם הקבוצה ה״אמריקנית״. לפי הסכם זה קרן השומר הצעיר תשלם לקבוצה סכום של 1.5 מיליון $ להקמת קידות ארה״ב. כאשר המשלחת חזרה ארצה עורר ההסכם התנגדות חריפה ביותר במזכירות הקיבוץ הארצי וכמובן גם במדור לתעשייה. דב פלג השתמש בכל סמכותו והשפעתו והשיג את אשרור ההסכם ע״י מזכירות הקיבוץ ארצי יחד עם אישור להקים את ״קידות ישראל״. .
פחות מחודש לאחר מכן התבשרנו ש״הקבוצה האמריקנית״ התפרקה. היתה זאת הזדמנות להתנער מההסכם האומלל שנערך עם הקבוצה. אמנון מרתון התעקש להמשיך את הקשר עם מר אידלסבורג. כעת נתגלה קרע בולט וגלוי בין רכז הועדה לכלכלה, זמי מר, ובין מנהל קרן השומר הצעיר, אמנון מרטון. בישיבות המחלקה לכלכלה כינה זמי מר את מנהל הקרן כפסיכי, לא שפוי והרפתקן. התנועה גייסה את יעקב זוהר מקיבוץ ברעם, בעלה של עליזה זוהר, להקים את ״קידות ישראל״. בינתיים התחלף מזכיר הקיבוץ הארצי. חיים אורון (המכונה ג'ומס) החליף את דב פלג. במזכירות הקיבוץ הארצי התגבש כנראה רוב נגד המשך הקמת ״קידות״. ברם, אמנון מרטון המשיך לקדם את הנושא. על רקע זה התגלע סכסוך גלוי בין יעקב זוהר ואמנון מרטון. יעקב זוהר הביא את הנושא לבירור לפני מזכיר התנועה, חיים אורון. והנה - באוקטובר 1984 קרה דבר שלא היה לו תקדים בהתנהלות מוסדות הקיבוץ הארצי. חיים אורון נכנס בבוקר ללשכת אמנון מרטון. הוא התייצב לצידו של יעקב זוהר בוויכוח בין השנים. בו במקום חיים אורון פיטר את אמנון מרטון מניהול קרן השומר הצעיר. אני ספק רב אם הליך זה היה תקין. מכל מקום זאת היתה נשיקת מות לרעיון ״קידות״ (קידום ופיתוח תעשיות). כל הכספים שהושקעו בפרויקט זה הלכו לטמיון.
הפרשה כולה טושטשה. לא נערכה ביקורת על הפשלה הזאת. היא הבליטה את העובדה שניהול מערכת מסועפת של תנועת השומר הצעיר על ידי גוף מצומצם, שקרא לעצמו ״הריכוז הכלכלי״, נוהלה בידי חובבים, הרפתקנים, בלי בלמי ביקורת יעילים. אופן הניהול של הריכוז הכלכלי היה רחוק מניהול דמוקרטי תקין. ברם, היה זה כשל אחד בשורה ארוכה מאוד של כישלונות מחפירים.
בניין רסקו
ב־1969 עברו משרדי הקיבוץ הארצי ממשכן צנוע ברחוב איתמר בן־אבי לבניין בעל שבע קומות ברחוב ליאונרדו דה־ווינצ׳י. כנראה בעצת היועץ אליעזר פישמן, החליט ״הריכוז הכלכלי״ שבניין זה שוב אינו מספק את הצרכים ההולכים ומתרחבים של התנועה. תוכנן בניית משכן חדש בבניין רב קומות שנקרא ״מגדל רסקו״. עלותו של המשכן החדש, כך סברו, תכוסה כולה או מקצתה ממכירת חלק מקומות המגדל. עלות הבניין בפועל עלתה על הצפוי והצריכה משאבי הון רבים מאוד. התקופה היתה של אינפלציה דוהרת. הריבית היתה יקרה ביותר. כאשר נגמרה הבנייה נתגלו קשיים במכירת קומותיו. ההרפתקה הזאת סיבכה את התנועה ואת קרן השומר הצעיר בגירעונות כבדים. משרדי הקיבוץ הארצי לא עברו למשכן החדש. היועץ אליעזר פישמן לא הפסיד מן ההרפתקה הזאת. נהפוך הוא. הוא קיבל אחוזים ניכרים כעמלה ממכירת קומות מגדל רסקו ומהשכרתן.
קבוצת ריגר פישמן.
כיועץ ראשי לקרן השומר הצעיר פיתה אליעזר פישמן את קרן השומר הצעיר לעסקים עם קבוצת ״יורופאל״(יוסי ריגר, פישמן אליעזר). בהתקשרות הזאת הפסידה קרן השומר הצעיר מיליוני דולרים, ואילו ריגר ובעיקר פישמן, נמנים היום עם עשירי ישראל.
״מאגרי טכנולוגיה״ ו״מאגרי בנייה״
גם הכספים הרבים שהקיבוץ הארצי השקיע עם אשף הפיננסים שמואל דכנר, ירדו לטמיון עם קריסתו של שמואל דכנר.
הסתבכות במניות הבנקים.
אחרי מפולת הבורסה בינואר 1983 השקיעו התנועות ומשקי הנגב סכומים ניכרים במניות הבנקאיות. עם פשיטת הרגל של הבנקים באוקטובר 1983 גרמו גם השקעות אלה להפסדים ולקשיי נזילות.
עמיקם מקבל תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברטיטת קלט״ק.
בקיץ 1984 נסעתי לארצות הברית נסיעה פרטית, כדי להיות עם עמיקם בשעת הענקת התואר. עבודת הדוקטורט שלו כתובה בספר עב־כרס: Theoretical Investigations of Solid Surfaces
1. The Position of the Fermi Level at a Metal-Semiconductor Interface
2. Geometric Lattice Match and its Application to Heteroepitaxy
3. Ab initio Calculation of the Elastic Properties of Silicon using small clusters
מכל הספר העבה הזה אילנה ואני הבנו רק שלוש מלים: "To my parents"
למרות שזאת היתה נסיעה פרטית ביקרתי ביקור היכרות במשרדי כור סחר בניו־יורק ולוס-אנג׳לס.
הפעם לנתי בדירה של עמיקם בפסדינה. הוא גר שם יחד עם שני סטודנטים סיניים. כמובן שביקרנו גם אצל שמואל והרטה, שהיו נוכחים יחד עם אורנה ומיכל בטכס הענקת התואר. אילנה היתה בקצה השני של ארצות הברית ולא יכלה לבוא לטקס.
ערכתי עם עמיקם טיול לסן פרנציסקו ולאלק, שם ביקרנו אצל וולטר ופולי, אשתו השנייה. משם נסענו דרומה עד למצודה הרוסית. לרוסים היתה כאן אחיזה בקליפורניה לפני שהמהגרים האמריקניים, מחפשי הזהב באו לכאן. הם נטשו את המקום מספר שנים מועט לפני גילוי הזהב בקליפורניה. משם נסענו לאורך הנהר הרוסי מזרחה. חצינו את קליפורניה לרוחב. נסענו דרך סקרמנטו, בירת קליפורניה, לפרק יוסמיטי ופרק סקוויה ומשם חזרה ללוס אנג׳לס.
לפני שיבתי ארצה מניו יורק ביקרתי עוד ביקור אצל ברונו ומרטה פרוידנשטיין.
נולדה הנכדה הראשונה שלנו.
ביום 16 באוגוסט 1984 ילדה אלה בעפולה את ניצן, אחות לניר ונכדה ראשונה שלנו. אילנה לא היתה בארץ. אני בישרתי לה את הבשורה הטובה בטלפון לבטסדה במדינת מרילנד. השמים כמו שמחו וחגגו אתנו יחד. בימים האלה היו מדי ערב שקיעות יפיפיות ומיוחדות. הסיבה לכך שבאמריקה היתה התפרצות של הר געש, אשר פיזר ענן עשן בכל קו הרוחב שלנו. חלקיקים אלה באטמוספירה צבעו את השמים מדי ערב בצבעים מרהיבים, ואני מוסיף: לכבוד הולדת ניצן צור.
איתן צור נולד בבית חולים סורוקה בבאר-שבע.
בינתיים חזרה אילנה מהשתלמותה בארה״ב. לפני שובה היא ביקרה אצל עמיקם, שמואל והרטה. כאשר אסתר נכנסה לבית החולים שהיתי בדירתי בתל-אביב. משיחות הטלפון עם אילנה הבנתי שהלידה היא לא פשוטה. אך לבסוף יצא תינוק מתוק שבינתיים גדל וצמח והוא אדם נפלא, הרי הוא: איתן צור האהוב שלנו, נכדנו השלישי.
היחידה למחקר ופיתוח עוברת לרחוב החשמונאים
בראשית 1984 עברו משרדי המו״פ של האיגוד מן המרתף של בית כור למשכן חדש ברחוב החשמונאים. המשרד החדש היה מרווח יותר, מלא אור ואוויר צח. הוא היה ממוקם ליד משרדי עורכי הדין של האיגוד, האחים שלוש.
באותה התקופה נכנס לעבוד באיגוד יוסי כץ, חבר קיבוץ כפר הנשיא. אחד התפקידים הראשונים שהוטלו עליו היה מחשוב משרדי האיגוד. מאז שראיתי מחשב אישי ראשון בדירה של רענן בן־צור בקליפורנייה עברו ארבע שנים. בתי מסחר למחשבים ביתיים צצו כפטריות אחרי הגשם בתל־אביב. משנה לשנה המחשבים האלה נהיו יותר ויותר זולים וגם יותר ויותר משוכללים. כאשר התחלתי לעבוד באיגוד עדיין לא היה האיגוד מצויד במחשב.
1985
פרשת בלס
בפברואר 1985 היתה ישיבה של המחלקה לכלכלה ומשק בקיבוץ מעברות. בישיבה זאת נמסר לנו דין וחשבון על המצב הכספי של הקיבוצים השונים של הקיבוץ הארצי. אני הייתי מושפע מהמצב הכספי של קיבוץ שובל, שהיה מאוד שפיר. לא הייתי מודע עד לישיבה הזאת להסתבכות הקשה של קיבוצים רבים מאוד בתנועה בשנים האחרונות.
אבל הסנסציה של הישיבה היתה פרשת בלס. הקיבוץ הארצי והתק״ם הקימו ביחד ״מסלקה״ לכספים שהופקדו אצל אשף השוק האפור מר בלס. הם הזמינו גם את הקיבוץ הדתי להצטרף ל״מסלקה״ זאת. הקיבוץ הדתי בדק את הנושא ומצא אותו לא מספיק אמין ולא מספיק בטוח. לכן הקיבוץ הדתי לא הצטרף להרפתקה הזאת. כעת התברר כי בלס הכריז על עצמו פושט רגל. התק״ם והקיבוץ ארצי השקיעו יחד במסלקה הזאת לא פחות משבעים מיליון דולר, אשר הלכו לטמיון. היה זה רק אחד מהכישלונות של ה״ריכוז הכלכלי״, אבל כשל זה עלה על יתר ההפסדים שהריכוז הכלכלי גרם. מיכה רינת, חבר מזרע, היה מנהל קרן השומר הצעיר. חיים יולש, חבר חמדיה היה מנהל קרן התק״ם כאשר פרשת בלס התפוצצה.
עמיקם חוזר ארצה, אחרי שש שנים של לימודים בארצות הברית.
אחרי קבלת הדוקטורט נשאר עמיקם בקלט״ק עוד כשנה לעבודת פוסט־דוקטורט. באותו הזמן הוא קיבל הצעות עבודה מפתות מאוד מחברות אמריקניות מכובדות, שעקבו בעניין אחרי מסיימי תואר שלישי בקלט״ק. עמיקם החליט שהוא יחזור ארצה רק לאחר שיוכיח לעצמו כי הוא יוכל להתקבל לתפקיד אחראי באחת החברות המובילות בארה״ב. והנה הוא קיבל הצעת עבודה מפתה מחברת קודק ברוצ׳סטר במדינת ניו־יורק. באותו הזמן הוא ניהל רומן עם רפא״ל בארץ. אלה ערכו לו ולנו, בדיקה ביטחונית יסודית. לאחר שהוא נתקבל לרפא״ל הוא ארז את חפציו והגיע ארצה באביב 1985.
מעבר לדירת ספדי
בחודש מאי 1985 עברנו לדירתנו החדשה בשיכוני ספדי. נבנו 30 דירות כאלה בגודל 66 מטר מרובע עם מרפסת של עוד 25 מטרים. לדירות אלה נכנסו חברים וותיקים. היה הרבה רינון של השכבות היותר צעירות. אמרתי אז שיעברו פחות מ־10 שנים - וכל מי שהיום חבר קיבוץ יגור בדירה בגודל כזה או בדירה יותר גדולה. אכן כך היה. בדירה החדשה נהנינו בפעם הראשונה ממיזוג אוויר בדירה. זה היה בדיוק לקראת יום הולדתי השישים.
מחשוב משרדי האיגוד ומחשוב משפחת צור.
בקיץ 1985 יוסי כץ סיים בהצלחה את תהליך מחשוב משרדי האיגוד. באותו הזמן לחצו עמיקם ואורי עלינו שהגיע העת להצטייד במחשב גם בדירתנו החדשה. לי הרעיון נראה מאוד קוסם. זה יאפשר לי ללמוד לעבוד עם המחשב בבית ולא אזדקק לשיעורים בתל*אביב. רכשנו מחשב תואם IBM תוצרת טייוואן. זאת היתה כמובן התקדמות משמעותית בהשוואה למחשבים עליהם למדתי שמונה שנים קודם לכן באוניברסיטת בן גוריון בנגב. (אז עוד ניקבנו כרטיסים כדי לתת הוראות למחשב). מצד שני היה זה מחשב חלש מאוד בהשוואה למחשב עם תוכנת חלונות שיש לנו היום. נוסף למחשב (עם הפעלת ״דוס") רכשנו מדפסת רחבה אשר תאפשר לי להדפיס אילנות משפחה רחבים, ומעבד תמלילים ״איריוורד״. מהר מאוד התרגלתי לעבוד עם מחשב. וזה אפשר לי להפעיל ללא בעיות את המחשב במשרדי האיגוד.
התוכנית הכלכלית החדשה של הממשלה ב־1985
בחודש אוגוסט 1985 החליטה ממשלת ישראל לבלום את האינפלציה המשתוללת. היא הצליחה להוריד את האינפלציה מרמה תלת ספרתית,445% בחודש יולי 1985 לרמה דו-ספרתית (16-20%). השקל הוחלף בשקל החדש. 1000 שקלים ישנים הפכו לשקל אחד חדש.
מאוקטובר 1983 שלטה הממשלה בבנקים. כדי לגרום להבראתם, היא השאירה את שיעורי הריבית ברמה גבוהה מאוד. זאת היתה פגיעה נוספת ביצרנים. בשנת 1989 כינה שר הכלכלה שמעון פרס שיעורים אלה ״שיעורי ריבית רצחניים״. יש לזכור ששמעון פרס היה ראש ממשלה, כאשר שיעורי ריבית רצחניים אלה הונהגו במשק, בידיעת ממשלת ישראל ובעידודה.
לא רק הקיבוצים והמושבים נפגעו ממדיניות כושלת זאת. גם ״אלסינט״, אניית הדגל של התעשייה הפרטית עלתה על שרטון בים הכלכלי הסוער של מדינת ישראל בשנות השמונים.
עבודה שגרתית בריכוז היחידה למחקר ופיתוח באיגוד
העבודה החדשה היתה מעניינת ביותר. היא הביאה אותי במגע ישיר עם רבים ממפעלי התעשייה הקיבוצית, בענפי התעשייה השונים. כמו-כן היא הביאה אותי במגע עם מוסדות מחקר, עם מדענים בתחומים שונים ומגוונים, עם מוסדות מחקר של מועצות אזוריות ועם מוסדות ליישום המחקר במוסדות האקדמיים.
הייתי שותף ללבטים של קיבוצים רבים ביישום טכנולוגיות ובבדיקת פרויקטים. נושאים רבים שנבדקו לא היו מתאימים, או דרשו מחקר ארוך טווח עם סיכון גבוה. לעומת זאת היו פרויקטים שלוויתי אותם מהבחינה הראשונית עד לשלבי הקמת מפעל חדש בקיבוץ. ניתן להדגים זאת בדוגמא של מפעל ביוגל בגלעד, לפיתוח וייצור ערכות דיאגנוסטיות, בשלב ראשון למחלות עופות ובעלי חיים, בהמשך למחלות של בני אדם. הנושא הוצע לגלעד ע״י פרופ. יהודית נאות בשיתוף עם הטכניון ואוניברסיטת תל־אביב. קיבוץ גלעד שותף ב25% במפעל תמה משמר העמק. הוא השקיע מאמצים רבים בבדיקת נושאים שונים, לפני שהתביית על מפעל ״ביוגל״, ביניהם ״סטרטרים כשרים״ נושא שנדחה, פטריות יער, יצור תפטיר במצע נוזלי ועוד. עמוס גרשוני, חבר גלעד ריכז את בחינת הנושאים מטעם קיבוצו.
מחקר יסודי התבצע ע״י מפעל אורן בקיבוץ פלמח צובא בשיתוף עם פרוף. רנטה רייספלד במחלקה לכימיה אנאורגנית באוניברסיטה העברית.
מחקר ממושך נערך ע׳׳י מפעל אלכם בקיבוץ ברעם לפיתוח משתלים מחומר אורגני מתכלה. המחקר נערך בתחילה בשיתוף עם הטכניון ועם פרופ. מנדס מבית חולים רוטשילד בחיפה. לאחר מכן המחקר הועבר בהמלצתנו למכון קזאלי באוניברסיטה העברית.
השקעתי מאמצים לא מועטים לקשור מפעלים העוסקים במו״פ עם לשכת המדען הראשי. כמו כן ערכתי סיורים עם המדען הראשי במפעלי תעשייה עתירי מו״פ.
התרשמתי כל כך מן המפעל ״ריקור״ קיבוץ עין חרוד איחוד שהצעתי את המפעל לקבלת פרס קרן רוטשילד למפתחים תעשייתיים באמצעות מתימו״פ. אכן, ריקור היה המפעל הקיבוצי הראשון שזכה לקבל את הפרס היוקרתי הזה בבית הנשיא בירושלים. הפרס עשה פרסומת טובה וחיובית ל״ריקור״.
שנתיים אחרי זה המלצתי גם על מפעל ״טולגל״ בקיבוץ דגניה א׳ כמועמד לפרס רוטשילד. המלצתי על טולגל מפני שהמפעל פיתח בהצלחה רבה כלי חיתוך מצופים יהלומים לחיתוך אספלט. כמו־כן פותחה בו בהצלחה טכנולוגיה לציפוי מסורים מיובאים מאנגליה באבקת יהלומים. ״טולגל״ השקיעו באופן קבוע משאבים רבים במחקר ופיתוח בעיקר עם הטכניון, המחלקה להנדסת חומרים עם פרוף. אלעזר גוטמן. גם ״טולגל״ זכה לקבל את פרס רוטשילד בבית הנשיא בירושלים.
נסיעה לגרמניה עבור מפעל המתכת בשובל.
ציקי, צבי לוין, מנהל המפעל לעיבוד שבבי, קשר קשרים עם יזם גרמני, מר דרול, ליצור פרופילים במפעל שלנו. הוא ביקש ממני להצטרף לנסיעה ואני נעניתי ברצון. מפעל היזם היה בפרנקפורט. לי הנושא נראה בהחלט מבטיח וגם תורם להתפתחות המפעל. הפגישות עם היזם נסתיימו כעבור שלושה ימים. לאחר ביקור קצר במשרדי כור-סחר בפרנקפורט נותרו לנו ימים אחדים עד לחזרה ארצה. עשינו גיחה למעמקי היער השחור (Schwarzwald).
המגדל במגדל העמק
הטיפול של ״הריכוז הכלכלי״ בהקמת בית מלון עם מגדל מסתובב במגדל העמק אופייני לעבודתו של צוות בלתי מוכשר זה. על מעלליו אלה לא שמעתי בישיבות המחלקה לכלכלה. לה לא דווח על הכשל בהתקשרות עם גורמים לא אמינים והפסדים שנגרמו כתוצאה מכך לקרן השומר הצעיר. קראתי על כך לראשונה במאמר של עודד ליפשיץ ב״הדף הירוק״ מספר 213 מיום 24 במרץ 1987. שם המאמר: ״זה לא מסתובב דוח לבעלי המניות של ״מצפה העמק״
היוזמה להקמת הפרויקט יצא מרפי עדן, בן קיבוץ ניר דוד שעזב, מקורב למפ״ם, שטען שהוא מייצג קבוצת משקיעים ועומד בראשה. הוא הציע לקיבוץ ארצי להצטרף לפרויקט להקים במגדל העמק בית מלון עם מגדל תצפית מסתובב שבראשו מסעדה מסתובבת. הריכוז הכלכלי נכנס לפרויקט מתוך מחשבה שהרווחים הצפויים מן המלון יסייעו למימון המפלגה ויקטינו את התלות של מפ״ם בקופת הקיבוץ הארצי. הבנייה לא נמסרה למחלקת הבנייה, אלא לקבלנים מקומיים. בסוף 1982 באה המפולת. התברר כי לחברה שפע של חובות וקופתה ריקה. סכומי כסף גדולים שולמו לגופים שונים מבלי שנתקבלו קבלות. כאשר הפרויקט נתקע רבצו על חברת עדן ושות׳ ועל הקיבוץ הארצי התחייבויות כספיות, חוקיות וחוזיות למשרד השיכון, למשרד התיירות למנהל מקרקעי ישראל ולמועצה המקומית מגדל העמק. היה עליהם להשלים את המלון והמגדל. הפרשה זכתה גם לביקורת לא מחמיאה מצד מבקר המדינה.
יזם פרטי כמו רפי עדן יכול היה להכריז על פשיטת רגל. לגוף כמו הקיבוץ הארצי קשה להתכחש להתחייבויות לממשלה ולמגדל העמק. הוחלט להוציא את רפי עדן ואת שותפיו. הקיבוץ ארצי נהיה בעלים יחידים של המלון והוא ישלים אותו. הוצאת רפי עדן מן הפרויקט עלתה עוד 210 אלף דולר.
בנובמבר 1986 הוטל על מיכאל רביד מקיבוץ דליה למצוא פתרון לבעיית המלון. אז התברר שהמבנה הלא גמור נבנה ברשלנות מזעזעת ובסטיות רבות מן התכנון המקורי. הצוות המתכנן פוטר. המלון תוכנן פעם נוספת. מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי הוזמנה להשלים את הפרויקט. רק בשנה 1987 נמצאה הבנייה בשלבי סיום. ההשקעה הגיעה ליותר מארבע מיליון דולר. בניהול נכון ניתן היה לבנות את המלון בחצי המחיר ובחצי הזמן. הפסד נוסף נגרם מעיכוב בלוח הזמנים.
מחקר בקופיפודים של קיבוץ נחשולים.
אחד הפרויקטים הראשונים שעסקתי בהם היה מחקר בנושא של קופיפודים, מזון לדגים, ומתקנים של קיבוץ נחשולים בשיתוף עם פרוף. קאהן מן האוניברסיטה העברית. הפרויקט נבחן כבר על ידי המחלקה לתעשייה של התק״ם ואושר לביצוע. והנה הגיע שלב שבו היה צריך להשקיע סכום לא גדול להמשך המחקר. בדיון בהשתתפות צבי בורנשטיין, חבר רביבים , מנהל הוועדה לתעשייה של התק״ם, עודד ווינקלר ואחרים, הכריז צבי בורשטיין בהתרגשות כי אין לתק״ם כסף. והוא הציע לגנוז את הנושא. אכן, הנושא כולו נגנז ביזמת וועדת התעשייה של התק״ם
על סמך התבטאות זאת של צבי בורשטיין קיימתי שיחה עם עודד ווינקלר. הוא אישר שמצב הקיבוצים ומצב התנועות השתנה מאוד לרעה. יחד עם זאת הוא ראה לנכון להמשיך לפעול להקמת חברה לפיתוח של האיגוד, אך בצעדים איטיים וזהירים. הבנתי שההתבטאות של צבי בורשטיין באה בעקבות הפסדי קרן התק״ם וקרן השומר הצעיר בפרשת בלס ובפרשיות נוספות. היה לי ברור שבמצב זה עלי להיות זהיר מאוד בהקמת חברת המו׳׳פ. כל הסימנים מעידים על כך שגם קרן התק״ם וגם קרן השומר הצעיר נקלעו לקשיים רציניים. עדיין לא הבנתי מדוע קיבוצים רבים כל כך נקלעו לקשיים. הרי רק לפני שש שנים היו מרבית הקיבוצים למעשה ללא חוב נטו. בטעות הקשתי מן המצב הכספי של שובל על המצב במרבית שאר הקיבוצים. אכן בשובל היה מצב כספי שפיר לחלוטין. לא הסתבכנו בהשקעות ללא מימון נאות. המשק החקלאי היה רווחי. מפעל המתכת, בריכוז של צבי לוין (ציקי) היה לא רק רווחי למדי, אלא היו בו כמה מאפיינים שסייעו למשק של שובל לעבור את הסערות כלכליות של המשק הארצי בלי להינזק. המפעל עבד בהיקף ניכר עבור התעשייה הביטחונית. המפעל לא היה צריך להחזיק מלאי גדול של חומרי גלם. רוב חומרי הגלם סופקו ע״י המזמינים. כמו-כן המפעל לא היה צריך להחזיק מלאי של סחורה גמורה. כל ההזמנות היו במחירים צמודים לאינדקס. מחזורי העיבוד היו קצרים. בשנים אלה החלפתי פעמים רבות את נחום בגזברות, ליד עבודתי באיגוד. הייתי גובה את תמורת העבודה מתע״ש והפקדתי את השקים בבנק החקלאות. נחום מסר לי באופן קבוע את הסיכומים החודשיים שהוא ניהל אותם בקפדנות. מאלה הסתבר שמצב הקיבוץ איתן מבחינה כלכלית. שובל לא הסתבכה בבורסה. מעודד ווינקלר למדתי שהמצב ברוב הקיבוצים שונה לגמרי.
1986
״הריכוז הכלכלי״ מוסיף להסתבך עם גורמים מפוקפקים נוספים.
הקיבוץ הארצי הוסיף להפסיד כספים נוספים כתוצאה מהתקשרויות עם גורמים בלתי אמינים כגון ״פ.י.ט.״ (יורי סלנט וחגי בליך) ועם ״טריפל־די״ ועוד. נוסף להרפתקאות בארץ, בוזבזו משאבים בניסיונות לרכוש בנק ונכסים בחוץ לארץ. זאת כאשר ניהול נכסי הקיבוץ הארצי בארץ התנהל בצורה רשלנית מאוד.
קווים למדיניות איגוד התעשייה הקיבוצית והחברה למחקר ופיתוח
ביום 22 ביוני 1986 הגשתי לעודד ווינקלר מסמך של קווים למדיניות האיגוד. המסמך משקף את הגישה הזהירה לקראת הקמת החברה לפיתוח. המסמך מסכם את דעתי על דרכי פעולה רצויים.
תוכן העניינים:
קווים להתפתחות איגוד התעשייה הקיבוצית והחברה למחקר ופיתוח.
במישור של המפעל הבודד
במישור תנועתי ובין־תנועתי
צוותים מדעיים ומקצועיים
קורס לניהול מחקר ופיתוח.
מחקרי היתכנות
שלוש אלטרנטיבות לקידום פעילות המו״פ במסגרת האיגוד
הצעה לארגון מחדש של איגוד התעשייה הקיבוצית.
שלושת האלטרנטיבות לקידום מחקר ופיתוח במסגרת האיגוד משקפים את המשבר הפיננסי הפוקד את התנועות. באלטרנטיבה א. כתוב בין היתר: ״ אין זה מתפקיד היחידה למו״פ להאיץ בתנועות בכל הקשור להעמדת אמצעים לרשות הפעילות, כל עוד לא הוקמה החברה באופן רשמי. כל פעילות תתבצע במסגרת תקציב מוסכם. ליחידה למחקר ופיתוח לא תהיה מעורבות כספית בפעילות המחקר והפיתוח, המתנהל במפעלים. במקרה זה עדיף להימנע לעת עתה מהקמת החברה למחקר ופיתוח ולהביא את שינוי המדיניות ואת סיבותיה לידיעת הציבור״
הצעה לארגון מחדש של איגוד התעשייה הקיבוצית לאחר הינתקות ״נפח״
הפעילות התעשייתית בכל ענפי התעשייה מתחלקת באופן בסיסי לארבעה תחומים נפרדים:
שיווק
מחקר ופיתוח
ניהול
יצור
מפעל טוב, המעוניין לעמוד בתחרות לאורך זמן, חייב להתמודד בהצלחה עם כל ארבעת תחומי הפעילות. נראה לי שלא רק בתחום המו׳׳פ, אלא גם בתחומי השיווק, הניהול והייצור יש מקום רב לשיפורים במרבית המפעלים. קיימת אינטראקציה מתמדת בין ארבעת התחומים הנ׳׳ל.
פעילות אינטנסיבית בתחום המחקר ופיתוח מצד האיגוד מוטב כי תיעשה במשולב עם פעילות יתר מצד האיגוד בכל שטחי השיווק (ולא רק בתחום היצוא), בשיפור ביכולת הניהול (לא רק בתחום הסוציו־טכני) ובאספקטים שונים של הייצור, (מעבר להבטחת האיכות ועידוד האוטומציה).
קידום התעשייה הקיבוצית ומיצוי הפוטנציאל הגלום בתוכה, מחייבים התייחסות מתואמת ומשולבת בכל ארבעת התחומים, בתנאי כי האיגוד מסוגל להקים צוותים בעלי יכולת ובעלי מעוף לטיפול בנושאים אלה. אי לכך מוצע לארגן את פעילות האיגוד בשישה שטחים:
ייצוג התעשייה הקיבוצית כלפי חוץ
יחידה לשיפור השיווק בארץ ובחו״ל.
יחידה למחקר ופיתוח
יחידה לשיפור תהליכי הייצור
יחידה לטיפול באספקטים שונים של הניהול.
יחידה לתכנון ולחשיבה אסטרטגית.
קשר עם ד״ר ברנר, נספח מדעי בשגרירות גרמניה.
קשרתי קשר עם ד״ר ברנר, נספח מדעי בשגרירות גרמניה. ד״ר ברנר הוא יהודי, אשר גילה אהדה בלתי מסויגת למדינת ישראל ולהישגיה. הוא קשר אותי עם מפעלים בגרמניה והעביר לידי אינפורמציה על נושאי מו״פ שיכולים לעניין מפעלים שלנו. אני קיבלתי ממנו שני כרכים עבי קרס:
Gedenkbuch, Opfer der Verfolgung der Juden unter der nationalsozialistischen 1945־1933 Gewaltherrschaft in Deutschland
ספר זיכרון לקרבנות רדיפת היהודים תחת שלטון הכוח הנציונלסוציאליסטי בגרמניה 1945־1933. הספר השחור הזה סייע לי רבות בחקר המשפחה.
קיבוצים נכווים כתוצאה מחתימת על ערבות בלתי מוגבלת.
כאשר התנגדתי במשך שנים רבות לחתימה על שקים ושטרות אן בלנקו, טענו לעומתי שתי טענות: א. כולם חותמים על שקים ועל שטרות בלנקו. ב. לא קרה שום אסון כתוצאה מחתימות אלה. נהגתי לטעון כנגדם: א. אפילו כולם נוהגים כך, אין זה נוהג תקין. ב. אם יקרה אסון כתוצאה מנוהג פסול זה, זה יהיה אסון גדול מאוד. והנה, אסון כזה התרחש:
חברת ״חריש״ הוקמה כארגון לשיתוף של קיבוצים, מושבים ומושבניקים בעלי טרקטורים וציוד כבד לעבודות עפר. לאט לאט פרשו רוב הקיבוצים מלבד קיבוץ שריד מ״חריש״. המושבניקים סמכו יותר על איש קיבוץ לניהול העסק. הם מסרו את הגזברות לידי איש קיבוץ שריד. זה החתים גזברי קיבוצים באזור שלו על שקים ושטרות בלנקו לחברת ״חריש״ והשתמש באלה לגייס אשראי בבנקים. כעת לא רק קיבוצים, גם הרבה חברות במשק וביניהן גם ״חריש״ נקלעו לקשיים. חריש לא יכלה להחזיר הלוואות שהיא קיבלה בערבות של המשקים. הבנקים תבעו את המגיע להם מן החותמים על השטרות ועל השקים. קיבוצים, שלא היה להם כל עסק עם חברת ״חריש״, נתבעו לשלם מיליוני ש״ח לבנקים. הנושא הגיע לבתי משפט. שום דבר לא הועיל. משמר העמק, הזורע, גבת וקיבוצים אחרים נאלצו לכבד את החתימות של הגזברים שלהם על מסמכים בעלי ערך כספי. דבר שעוד הרע את מצבם. כעת גם קרן השומר הצעיר התעורר מתרדמתו והוציא לכל הקיבוצים הנחיה לא לתת יותר שקים בלנקו ושטרות בלנקו לגורמים זרים.
מעבר החללית ״וויג׳ר״ במערכת כוכב הלכת אורנוס.
בחודש ינואר 1986 עברה חללית וויג'ר בתוך מערכת כוכב הלכת אורנוס. אמנם, עמיקם כבר לא היה נוכח בפסדינה, אך עד לקיץ 1986 אספתי מספיק חומר על העולמות הרחוקים האלה, לתערוכה אסטרונומית נוספת. פניתי ליושבת ראש מ.א. בני שמעון לאישור התקציב הצנוע לעריכת תערוכה. מסתבר שהיא לא אישרה לי את התקציב. לא ערכתי תערוכה. האם אזכה לראות במעבר החללית הזאת במערכת כוכב הלכת נפטון בשנה 1989?
הולדת עמית ראובן, נכדנו הרביעי.
בתאריך 10 באוקטובר ילדה אלה את עמית ראובן, אח לניר יצחק ולניצן. ברית מילה נערך לרך הנולד בעפולה, כאשר הדוד גיורא היה לסנדקו.
חתונה של עמיקם ודניאלה
בנובמבר 1986 נערכה בעכו החתונה של עמיקם ודניאלה לבית סרוסי. לדניאלה היה כבר בן, עידו, אשר אומץ לאחר מכן על ידי עמיקם. הזוג הצעיר השתכן בקרית חיים.
היכרות עם מפעלי התעשייה בקיבוצים
בעבודתי השוטפת באתי במגע ישיר עם מרבית מפעלי התעשייה של שלושת התנועות, על ענפיהם וגוניהם: פלסטיקה וגומי, מתכת ומכונות, עץ ורהיטים, כימיה, רפואה ותרופות, אופטיקה וזכוכית, מחצבים וחומרי בניין, חשמל ואלקטרוניקה , מזון, אביזרי השקיה, סינון מים ואספקה חקלאית, חלקי מכוניות ואספקה טכנית, נוי ואומנות, דפוס ־ נייר וקרטון, בתי תוכנה, שירותי תעשייה. גם ענף בתי ההארחה היה מסונף לאיגוד. מטבע הדברים באתי במגע יותר הדוק עם אותם המפעלים אשר עסקו בפועל במחקר ופיתוח, בין ביזמתם הם, בין כתוצאה מרעיונות או נושאים שהעברתי אליהם.
שוני רב בין מפעלים
מיד נתקלתי בשוני רב מאוד בין המפעלים השונים. היו מפעלים שלא עסקו במו"פ בכלל. (לדוגמא: מפעל המתכת בקיבוץ שובל).
כמו כן הבחנתי בשוני רב . ניתן למצוא זה לצד זה מפעלים מצליחים, רווחיים ומשגשגים, לצד מפעלים חלשים, מפגרים ומפסידים. הסתבר לי שפחות חשוב מה עושים. הרבה יותר חשוב: איך עושים. בניגוד לצה״ל, שם הכול מתפרק לשלושה חלקים, התעשייה מתחלקת לארבעה מרכיבים: מו״פ, שיווק, יצור וניהול. תעשייה טובה חייבת להיות טובה בכל ארבעת המרכיבים השונים. לא די בכך: כל מפעל חייב לשאוף בכל ארבעת התחומים האלה למצוינות. אי אפשר להסתפק בבינוניות בעולם רווי תחרות. אביא כאן את הדוגמא של קיבוץ נירים. קיבוץ נירים היה מצוין במחקר ופיתוח. הוא היה הראשון בארץ ובעולם שהצליח לפתור את הבעיה של השקיה ממוחשבת. ברם, הקיבוץ היה כל כך שקוע במחקר ופיתוח של נושא מבטיח, שלא דאג בעוד מועד להכין מערך ייצור, מערך תמיכה, מערך של מתן שרות. עוד טרם הספיק להתבסס בשוק, השוק נכבש על ידי חברות אחרות, כגון מוטורולה, שדחקו את קיבוץ נירים כליל מן השוק. קיים קושי ניכר למצוא מנהלים מוכשרים המסוגלים להקיף את כל ארבעת התחומים ולהוליך אותם לקראת מצוינות
מאזן שובל ליום 31.12.1986
מאזן שובל ליום 31.12.1986 היה אחד המאזנים היותר טובים שידע הקיבוץ. הוא שיקף שנה חקלאית טובה עם שנה טובה במפעל המתכת. המיוחד במאזן הזה הייתה העובדה שהוא סיכם את הנתונים הפיננסיים של הקיבוץ ל־15 חודשים, מראשון לאוקטובר 1985 ועד סוף דצמבר 1986. מראשית הקיבוץ ועד מאזן 1985 ועד בכלל, שנת המאזן שלנו היתה מ-1 באוקטובר עד 30 בספטמבר. שנה שחופפת בערך ללוח העברי. בשנה 1986 הותאמה שנת המאזן ללוח הנוצרי. מאז ועד היום מאזני שובל הם מראשון בינואר של השנה הקלנדרית עד 31. בדצמבר באותה השנה.
1987
החתמת בל קיבוצי הקיבוץ הארצי על ערבות בלתי מוגבלת לבנק הפועלים.
נחום ווגנר קבל את הנחיתי ולא חתם על ערבויות בלנקו, ללא ציון הסכום וללא ציון התאריך. בראשית 1987 הוא בא אלי ואמר לי שקרן השומר הצעיר דורשת ממנו במפגיע לחתום על ערבות בלתי מוגבלת בסכום לטובת בנק הפועלים. במקרה שהוא לא יחתום על הערבות, הקרן לא תוכל יותר לתת ערבויות לקיבוץ שובל.
העליתי את הנושא לדיון במחלקה לכלכלה ומשק של הקיבוץ הארצי: איך זה שלפני חודשים מועטים קרן השומר הצעיר הזהירה את הגזברים לבל יחתמו על ערבויות בלנקו, והנה, כעת הקרן בעצמה, לא זו בלבד שהיא מחתימה את כל קיבוצי התנועה על ערבות בלתי מוגבלת, היא סוחטת את הערבויות באיום של אי מתן ערבות לקיבוץ שאינו מסכים לחתום על הערבות הזאת? סגן מנהל הקרן, מאוריציו, חבר קיבוץ גזית, אמר שלא סוחטים את החתימות מאף אחד. הגזברים נתנו ונותנים את הערבויות האלה מרצונם החופשי. זמי מר, רכז הוועדה לכלכלה לא הסכים שהוועדה תדון בנושא. זמי מר סירב באופן החלטי לקיים דיון בנושא בוועדה, למרות שלנושא הכבד היתה נגיעה ישירה לכלכלה ולמשק של כל קיבוץ בקיבוץ הארצי ולעתיד תנועת השומר הצעיר.
טענת קרן השומר הצעיר בדבר הדדיות הערבות בין הקרן והקיבוצים איננה מדויקת:
א. הקרן נתנה ערבויות מוגבלות בסכום ובזמן. היא לא נתנה ערבויות בלנקו לקיבוצים.
ב. הקרן גבתה עמלה עבור כל ערבות מוגבלת בסכום ובזמן. היא לא היתה מוכנה לשלם עמלה לקיבוצים מהם דרשה ערבויות בלתי מוגבלות בסכום ובזמן.
ג. רוב הערבויות שקיבוצים נתנו לקרן השומר הצעיר לא היו רשומות בספרי הקיבוצים נותני הערבות. הקרן לא ניהלה רישום קפדני של שטרי הערבויות שהיא קיבלה מאת הקיבוצים השונים. היא לא ניהלה רישום בעבור מה שטרות אלה ניתנו לקרן. היא לא מסרה דיווח לקיבוצים נותני השטרות למי נמסרו שטרות אלה, איזה סכומים ואיזה זמני פירעון מולאו בהם.
בשלב זה החליט קיבוץ שובל לא לחתום על ערבת בלתי מוגבלת בסכום ובזמן לקרן השומר הצעיר.
ביום 16.1.1987 כתבתי מכתב למיכה רינת, מנהל קרן השומר הצעיר ובו 3 נושאים:
-
ניהול בלתי תקין בקרן השומר הצעיר.
-
חריגה מסמכות בקרן השומר הצעיר.
-
פגיעה בערבות ההדדית.
אחרי שתי שיחות עם וועדת הביקורת כתב אלי אדם רנד, רכז הוועדה ביום 29.1.1987:
א. מהלך קרן השומר הצעיר תקין. הוחלט עליו באורח תקין במוסדות הקרן והתנועה.
ב. אין אכיפה ואין איום. אם קיבוץ לא יהיה ערב לקרן, הקרן לא תהיה מקור הזרמה לקיבוץ.
ג. דוחה קביעתי שמוסד הקרן לא הצטיין בעבר בניהול יעיל וכי מנהלי הקרן בעבר שידלו גזברים.
ד. קרן השוה״צ עושה מאמצים לניהול רישום הערבויות(ממוחשב). וועדת הביקורת לא מוצאת חריגות מסמכות או אי־תקינות נוהלית מצד הנהלת הקרן וממרכזה בתחום זה.
וועדת הביקורת לא התייחסה כלל לסוגיה: האם חתימה בלנקו והחתמה בלנקו על שטרות ועל ערבויות הן נוהל תקין או בלתי תקין ?
ביום 15.2.1987 העמדתי את חיים אורון, (ג׳ומז) מזכיר הקיבוץ הארצי, בלשכתו על הסכנה לקיום הקיבוץ הארצי עקב החתמת כל קיבוצי התנועה על ערבויות בלנקו והפקדתן בבנק הפועלים. העמדתי את מזכיר הקיבוץ הארצי על פגיעה עתידה בקיבוצי הקיבוץ הארצי עקב הפקדת ערבות כזאת בבנק הפועלים. נדהמתי מתשובת חיים אורון: הוא, ג׳ומז, לא מבין בסוגיה זאת של ערבויות וערבויות בלנקו. הוא סומך על חוות דעת של מומחים, אנשי מקצוע, משפטנים. הוא סומך על חוות דעתו של עורך הדין דוד גבאי, רכז המחלקה המשפטית של הקיבוץ הארצי, ועל צוות המשא ומתן עם בנק הפועלים מטעם הנהלת קרן השומר הצעיר.
ביום 28.2.1987 בעת דיון על חתימת קיבוץ שובל על מסמך הערבות הבלתי מוגבלת לקרן, אמרתי בין השאר: ״ החשש שקרן השומר הצעיר תיקלע לקשיי נזילות עד כדי אי-יכולת לעמוד בכל התחייבויותיה - חשש זה קטן יחסית בכל הנוגע לטווח הקצר. (עד שנה). לעומת זאת ישנם מספר גורמים שעשויים להחליש את חוסן הקרן בטווח הבינוני והארוך. יתרה מזאת: הסתבכות הקרן בטווח הבינוני והארוך היא כמעט בלתי נמנעת, אלא אם כן ינקטו בעוד מועד צעדים קיצוניים לשיפור כושר הניהול, לרבות כושר הניהול הפיננסי של הקרן, של התאגידים הקשורים לתנועה ושל אותם הקיבוצים שאינם מצליחים לאזן את הוצאותיהם עם רמת הכנסותיהם. ״
בהשפעת מוריציו, סגן מנהל הקרן, הסכימו מזכירות שובל וועדת המשק, נגד דעתי, לחתום על ערבות בלתי מוגבלת בסכום ובלתי מוגבלת בזמן לקרן השומר הצעיר. דרשתי להביא את הנושא להכרעת הקיבוץ. שיחת הקיבוץ קיבל את מרות התנועה והצביע בעד חתימה על הערבות.
.Gegen Dummheit kampfen Gotter selbst vergeblich משמע: כנגד הטיפשות אפילו האלילים נלחמים לשוא.
מכתבי מ-2.3.1987 למזכירי הקיבוץ הארצי, חיים אורון ואפרים רוזן, למיכה רינת ולזמי מר, כלל:
א. הצעה חילופית לערבויות הקיבוצים למלוא האובליגו של הקרן לבנק הפועלים. ערבויות אלה מוגבלות בסכום ובזמן.
ב. השוואה בין הערבות לקרן, המוצעת ע״י מזכירות הקיבוץ הארצי לבין הצעתי החילופית.
בשיחה שנייה עם מזכיר הקיבוץ הארצי אמר לי ג׳ומז כי הצעתי החילופית הועברה לבדיקה לדוד גבאי, רכז המחלקה המשפטית.
ביום 8.4.1987 נפגשתי עם עורך הדין דוד גבאי, רכז המחלקה המשפטית. הוא אישר באוזני כי נוסח הערבות החילופית שחובר על ידי:
א. מספקת את דרישות הקרן.
ב. עדיפה על נוסח הערבות שהוגש לבנק ע״י קרן השומר הצעיר.
הפצרתי בעורך דין דוד גבאי לפעול בהתאם לחוות דעתו זאת. זה לא נעשה.
צרוף של ניהול כושל של קרן השומר הצעיר עם החתמת קיבוצי התנועה על ערבויות בלתי מוגבלות לקרן דרדרו את הקיבוץ הארצי כולו תוך שנה וחצי לפשיטת רגל מוחלטת, כפי שיפורט להלן.
תיק הנושא את השם ״ערבות הדדית וערבות בלנקו״ חובר על ידי לקראת המועצה הנ״א של הקיבוץ הארצי בנושא: ערבות הדדית. בתיק הזה 17 מסמכים המתעדים ניסיון להזהיר את הנהגת הקיבוץ הארצי מפני הסכנה לקיום הערבות ההדדית, לקיום הקיבוצים של הקיבוץ הארצי ולקיום התנועה כולה, כתוצאה מנוהל פסול של שימוש בערבויות בלתי מוגבלות בסכום, בלתי מוגבלות בזמן ובדיעבד גם בלתי מוגבלות בזכות השימוש בהן.
קשיי התנועות משפיעים גם על איגוד התעשייה הקיבוצית
עודד ווינקלר מסר לנו על ההכרח להנהיג צמצומים. בשלב הראשון נאלצתי להפסיק את עבודתו של אליעזר טל. מאוחר יותר היה עלי גם לוותר על עבודתו של ארי אייל. מכל מקום יצוין, שארי איל, גם אחרי שהוא הפסיק לעבוד רשמית באיגוד, המשיך לייעץ לי בנושאי כימיה שנתקלתי בהם. הוא תמיד ובכל עת עמד לרשותי ועל כך אני חייב לו תודה.
הדרכת נוער שוחר מדע באסטרונומיה
במשך כל שנות עבודתי באיגוד המשכתי להדריך בבאר־שבע חוגים של נוער שוחר מדע בנושאי האסטרונומיה. קורסים אלה התקיימו פעם אחת בשבוע בשעות אחר הצהרים. בתחילה החוגים התקיימו בבית יציב. שם הוצב טלסקופ ״10 על הגג של המבנה. יותר מאוחר הועמד לרשותנו רפלקטור ״16 על גג בניין הפיסיקה באוניברסיטת בן גוריון בנגב מתחת לכיפה גדולה מסתובבת. היה זה פרוף. יעקב בקנשטיין שיזם את רכישת הטלסקופ הגדול והצבתו באוניברסיטה. לי נראה שלא היה לו שימוש רב נוסף להדרכה של נוער שוחר מדע.
ה״ריכוז הכלכלי״ מוסיף לדרדר את הקיבוץ הארצי
בחוברת ״מרכיב ההטלות בהסדרי חובות הקבה״א, תאגידי התנועה וקיבוציה 1996־ 1989" מחודש אוגוסט 2004 כותב המחבר, אמרי רון: ״—בין 1985 ל-1989 הקבה״א לא היה מודע לעומק הגירעון בקיבוצים ובמערכת המרכזית. כאשר זוהתה בעיית הגירעון (אמנם קטן מגודלו האמיתי) ־ הפעולות שננקטו על ידי התנועה כתחליף להסדר היו:
א. גיוס 100 מיליון ש״ח מהציבור ב־3 הנפקות (סדרה 1 יולי 1987, סדרה 2 אוקטובר 1987, 3 מאי 1988). הקיבוצים קיבלו את ההלוואות ב־9% ריאלי מ״תכן הנפקות״ (אחרי ניכוי 2% לקרן השוה״צ) בתנאי ״גרייס״ למספר שנים.
כבטחונות להנפקה שועבדו 10 קומות במגדל רסקו, קרקע הקבה״א״ בגעש(550 ד.)
ו״שטרי חוב״ של הקיבוצים בערך של כל סכום המונפק לפחות.
ב. הטלה פנימית אחידה דרך חו״ז תכן החזקות, בסך 1,888 אש״ח לקיבוץ(מונחי 12/88)—״
פעולות אלה ננקטו כ״תחליף להסדר״.
תנועת המושבים עשתה כבר ב־1986 הסדר ראשון ("הסדר רביד"), שכלל מחיקות ופרישות בעיקר בתאגידים מרכזיים ובמושבים החזקים.
גם התק״ם זיהה את עומק המשבר כבר ב־1986. הוא הגיע להסכם ראשון עם הבנקים כבר ב־1986 שכלל מחיקות של כ־1 מיליארד ש״ח במונחי סוף 1986.
הקיבוץ הארצי לא זיהה עדיין את עומק המשבר בו היה נתון. הוא סבר שניתן להתגבר עליו ע״י הנפקה שתבטיח הלוואת לקיבוצים בריבית גבוהה מאוד של 9% צמוד לאינדקס + הטלות על קיבוצי התנועה. לא הקיבוצים ולא המערכת המרכזית עמדו בהחזר ההלוואות ובתנאי ההנפקות.
יצוין שגם תנובה וגם המשביר המרכזי תרמו את חלקם להסדרים עם המושבים ועם התק״ם על חשבון הקיבוצים.
הרצאות במדרשת רופין
אחד התפקידים שלנו, פעילי איגוד התעשייה הקיבוצית, היה לתת מדי פעם בפעם הרצאות לקורסים השונים במדרשת רופין. קהל השומעים היה מגוון ולא אחיד. כמו-כן נמצאו בין השומעים חברים לא מועטים מקיבוצים חלשים ומסובכים מבחינה כלכלית. אלה לא הסתירו את ייאושם מעתיד קיבוצם ומעתיד התנועה הקיבוצית.
הכנתי הרצאה אשר מראה ארבעה שלבים בהתפתחות הקיבוץ והתנועה הקיבוצית. ארבעת השלבים חופפים די במדויק ארבעה רבעים של המאה העשרים (שאז טרם נסתיימה). במהלך ארבעת השלבים האלה עבר הקיבוץ התפתחות מרשימה מקומונה של עוני קיצוני אל עבר קומונה של רווחה יחסית. התפתחות מחקלאות פרימיטיבית בעזרת שרירי אדם ובהמות ברבע הראשון של המאה, לחקלאות ממוכנת, עם טרקטורים ושאר המיכון החקלאי. ברבע השני של המאה מגיעה חקלאות הקיבוצית להישגים בין לאומיים. ברבע השלישי החל תיעוש הקיבוצים בשיטות יצור הנהוגות בכל העולם, כלומר פסי יצור בהם מועסקים חברי הקיבוץ בעיקר בעבודה שבלונית, לא מקצועית. והנה, ־ ברבע הרביעי של המאה, החל מ־1975 אנו עדים למהפכה תעשייתית שנייה. המהפכה המיקרו־אלקטרונית מצרפת את המחשב לתהליכי הייצור, בקרה וניהול. התעשייה הקיבוצית משלבת אוטומציה ורובוטיקה ליותר ויותר תהליכים. זה מאפשר לקיבוץ לשלב במשק חקלאות מודרנית עם תעשייה מודרנית, בצרוף מדע, טכנולוגיה, אומנות ותרבות. כאשר המשטרים הפסידו סוציאליסטיים ברוסיה ובמזרח אירופה קורסים, מהבהבת שלהבת הסוציאליזם בישראל ב־280 קיבוצים ועוד 40 מושבים שיתופיים. אלה מהווים רק 2% מהאוכלוסייה היהודית בארץ, אך מייצרים 50% מהתוצרת החקלאית ועוד 8% מן התפוקה התעשייתית. (בלי יהלומים). הרציתי הרצאה זאת בהזדמנויות שונות . היא שודרה גם ברדיו בקול ישראל בתוכנית של בני הנדל. כמו־כן הרציתי אותה לכל המחזורים של האולפנים בשובל לתלמידים יוצאי חבר העמים.
נסיעה לגרמניה, שוויצרייה ואנגליה
באוקטובר 1987 התקיימה תערוכה טכנולוגית בבירמינגהם. האיגוד אפשר לי להשתתף בה. באותו הזמן ביקש ממני ציקי להתלוות אליו לנסיעה נוספת לגרמניה, לפגישה נוספת עם היזם מר דרול. על כן הוצאות הנסיעה כוסו בחלקם הגדול ע׳׳י שובל ורק מקצתן ע״י האיגוד. הפגישה עם היזם בפרנקפורט היתה חיובית. לי נראה היה שהרעיון לייצר פרופילים ממתכת ומחומרים מרוכבים היה רעיון טוב שעשוי להשתלב טוב בהתפתחות המפעל.
מפרנקפורט נסענו במכונית שכורה בעמק הריין עד קובלנץ. מקובלנץ לאורך נהר המוזל עד טריר. בדרך סרנו גם למאיען, העיר בה גרתי בילדותי. מטריר נסענו לעיר זארבריקן, שם ביקרנו בתערוכת אנרגיה שהיתה מאוד מעניינת עבורי אבל גם עבור ציקי.
תערוכת אנרגיה - זארבריקן Energie Ausstellung Saarbrucken
1. אינפורמציה על חברת Wekatherm-Koln יצרני קירות בידוד הועברה לפוליביד משמר הנגב.
2. אינפורמציה על חברת Ebro-Hagen יצרני ברזים ומגופים לתעשייה הועברה ל: הבונים ־ כפר הנשיא ושגיב - משאבי שדה .
3. אינפורמציה על מפעל Stiebel-Elektron Holzminden יצרני משאבות חום וניצול אנרגית סביבה לחימום, הועברה לכרומגן -שער העמקים וללורדן - כפר סולד.
4. אינפורמציה על מפעל Schulte, Arnsberg Neheim העוסק בחימום בקרינה, נושא שעשוי לעניין מפעל פלסטי ו/או מפעל שעוסק בחימום סולרי.
5. אינפורמציה על Hungaria Plastic Works-Budapest, יצרנים של מחליפי חום פלסטיים ו Tetraflok ־ מתקן פלסטי המיועד למערכת שיקוע וטיהור מים, וצנרת לאוורור מכרות ומפעלי תעשייה. נושאים שעשויים לעניין מפעל פלסטי או מפעל שעוסק בחימום סולרי.
6. אינפורמציה על Menerga - Mühlheim יצרן מערכות טיהור מים לברכות שחיה. יישום משאבות חום במערכות כוללות, נושא בעל עניין כללי.
7. אינפורמציה על Höchst-Homburg יצרנים של מערכות לטיהור אויר במפעלי תעשייה נושא בעל עניין כללי.
8. אינפורמציה על בית הוצאה: Heidelberg ־ Energie Verlag GMBH נושא בעל עניין כללי.
9. חברת החשמל של חבל הסאר: Hortiterm ניצול עודפי חום בתחנות כוח לחימום בתי צמיחה בשובי מביקורי התערוכה מסרתי לאיגוד פירוט מדויק מכל הפגישות האלה.
מזארבריקן נסענו דרומה לשוויצרייה. עברנו ליד מפלי נהר הריין בשפהאוזן. מטרת ביקורנו בשוויצרייה: ביקור במפעל שרמיל בג׳ניבה, בו מייצרים מכונות לחיתוך מתכת בחוט. ציקי ראה צורך לצייד את המפעל במכונה כזאת. הביקור במפעל שרמיל היה מעניין ומאלף. ראינו את המכונות גם בייצור וגם בפעולה. ברם, מחיר המכונות היה יקר ביותר. המפעל לא הצטייד בהן. כעבור שנה נרכשו שתי מכונות לחיתוך מתכת בחוט מתוצרת סין, כאשר המחיר לכל מכונה הוא שישית מהמחיר שנדרש בשוויצרייה. בג׳ ניבה נפרדתי מציקי. הוא המשיך למילנו באיטליה לתערוכה טכנולוגית. אני נסעתי עם המכונית השכורה חזרה לפרנקפורט.
ביקור בבית הטפר הטכני הגבוה בעיר קרלסרוהה
בדרך לפרנקפורט סרתי לבית ספר מקצועי גבוה בעיר קרלסרוהה לפגישה עם פרופסור ו. מוט. בית הספר הטכני הגבוה מקיים זה שנים אחדות פרויקט של חילופי סטודנטים עם המכללה הטכנולוגית בבאר־שבע. במסגרת התוכנית נמצאים סטודנטים של המכללה במספר מפעלים של התעשייה הקיבוצית בדרום הארץ. לתקופה של עבודה מעשית (Praxissemester) של חצי שנה. פרוף. מוט מעוניין להרחיב את תחומי חילופי הסטודנטים ולכלול בהסדר גם מפעלים לתכנון וייצור אביזרי מים והשקיה. העניין העיקרי של המוסד הוא בתחום תכנון השקיה ושיטות השקיה. הבהרתי לפרוף. מוט את הקושי במילוי משאלתו. קושי זה נובע מחשש המפעלים לדליפת מידע.
ביקור בתערוכה טכמארט בבירמינגהם Techmart Exhibition
במרכז הירידים בבירמינגהם נפגשתי:
1. עם 17 נציגים של אוניברסיטאות ומוסדות להכשרה טכנית
2. עם 14 נציגי מוסדות ממשלתיים אנגליים של מחקר והעברת טכנולוגיה.
3. עם 19 חברות שעיסוקם העברת טכנולוגיה.
4. עם 7 יזמים ממציאים ומפתחים.
בשובי מן התערוכה מסרתי לאיגוד פירוט מדויק מכל הפגישות האלה. רשימה מלאה של הפגישות שמורה עמדי. כמו־כן העברתי אינפורמציה למפעלים השונים, אשר עשויים להפיק תועלת מן הקשרים עם מוסדות ועם יזמים.
בגמר התערוכה שלף אותי מיכאל גריווס מהמלון והסיע אותי לביתם ב Great Glen בקרבת Leicester. מיכאל הוא מהנדס מכונות. הוא בן של יעל גרייוס לבית חיימי. נין של שמעון אייכנגרין, האח הבכור של סבא נחמיה. באותו ערב הם זימנו כנס משפחה זוטא. יעל גריווס באה מקנט. בנה הצעיר ג׳וני הציג את ארוסתו לינדסי לפני המשפחה. כמו־כן נכחו בתה, ד״ר. יהודית פיץ־הוף לבית גריווס ובעלה ג׳ון סטיפן, והאח הבכור דניאל גריווס ואשתו ג׳נט מיי. למיכאל וג׳ניס גריוס לבית פנטון בן ובת. הבת ג׳ניפר היתה אז בת שש. ציירתי אותה וגם ציירתי את השכונה היפה והרגועה בה הם גרים. מסתבר שכמה ימים לפני כן פקדה סערה את דרום אנגליה שהרסה את ביתה של יעל בקנט.
ביקור באוניברסיטת וופרטל ופגישה עם פרופ. קלאוס ברטלקה
חזרתי מברמינגהם לפרנקפורט. שם שוב שכרתי רכב ונסעתי צפונה. בעיר Elberfeld ביקרתי באוניברסיטה המקומית Bergische Universitat Wuppertal. נפגשתי שם עם פרוף. ברטלקה, Prof. Klaus Bartölke. פרוף. ברטלקה עובד זה כמה שנים בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה ועם איגוד התעשייה הקיבוצית. הוא ביקר מספר פעמים בארץ. לפני שנה הוא ראיין פעילים באיגוד וגם אותי במחקר ״הכנסת טכנולוגיות חדשות, התפתחות טכנולוגית ותחיקה מפעלית״. זה הוא קטע ממחקר יותר רחב בנושא ״יצירת טכנולוגיה בעלת מתאם סוציוטכני חיובי״. או במקור:
"Sozialverträgliche Technikgestaltung"
במהלך המחקר הזה נבדקות השלכות שונות של הכנסת אוטומציה מתקדמת, רובוטים ומניפולטורים במספר מפעלים קיבוציים. נושא העבודה העצמית מופיע במחקר כגורם אחד מתוך שלל גורמים. בחנתי עם פרוף. ברטלקה את ההשלכות של העמקת המחקר בתחום הייחודי של העבודה העצמית. קיבלתי מאת פרוף. קלאוס ברטלקה - והבאתי לספרית האיגוד, מחקר נוסף וחדש:
"Technologieimplementation im Sparmungsverhaltnis zwischen Management und Arbeitervertretung "
כלומר: ״החדרת טכנולוגיות ויחסי מתיחות בין הנהלה ובין נציגי עובדים״.
חקר משפחה בכפרים שמהם באו ענפי משפחת אייכנגרין
מוופרטל אלברפלד נסעתי לעיירה ברילון והתמקמתי במלון בקרבת העיר. מכאן פקדתי את בתי העלמין בברינגהאוזן ובמאדפלד. נסעתי לעיר דטמולד ושלפתי חומר רב מן הארכיון המסודר היטב: Nordrhein Westphalisches Personenstandsarchiv. נסעתי לכפר פימבסן Pombsen. אישה זקנה הראתה לי את בית משפחת גרינהוולד. גם ציירתי את הבית הזה. לאחר מכן נסעתי לכפר ניסן Niessen. גם כאן הראה לי איש זקן את הבית שבו גרה לפני 50 שנים משפחת אייכנגרין. (הענף של משפחת פיליפס מקיבוץ מעין צבי). ציירתי גם את הבית הזה. ביקרתי בבית העלמין היהודי בעיירה פקלסהיים ומצאת שם לא מעט מצבות אייכנגרין.
בפאדברג יצרתי קשר עם האצילה שגרה היום בארמון של אבירי פאדברג. היא נתנה לי חומר על משפט שהתנהל בשנה 1751 לפני האצילים מבית פאדברג: נשוא המחלוקת: איפה צריך להיות בית הכנסת האם למטה בברינגהאוזן או למעלה בפאדברג. בשני הכפרים לא היה ליהודים מניין לקיים את התפילות. שיפוט האצילים קבע: התפילות יתקיימו לסירוגין, שנה אחת בברינגהאוזן, שנה אחר כך בפאדברג. עותק מן הפרוטוכל האוריגינלי של המשפט הזה שמור עמדי.
בדרך חזרה מברילון ביקרתי ברידה. כאן, בבית העלמין היהודי, מצאתי את מצבות סבא אברהם שטיינווג ואשתו בלהה שטיינווג לבית טרוי.
על מצבת סבתא בלהה רשום בין היתר בעברית:
בולה בת מרדכי -
עלתה למעלה ביום ב י׳ שבט תרנ״א לפק
ויבכו אחריה בעלה בניה בנותיה ובני בניה.
במצבה של סבא אברהם כתוב:
A. Steinweg 10. April 1831 23.Dezember 1901
ציירתי את שתי המצבות.
עמוס אפשטיין מחליף את עודד ווינקלר בהנהלת האיגוד
בסוף 1987 סיים עודד ווינקלר קדנציה של ניהול איגוד התעשייה הקיבוצית. הבנתו המעמיקה והרחבה בנושאי התעשייה הקיבוצית על ענפיה אפשרו לו לנווט את ספינת האיגוד בתקופה רבת התהפוכות של אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת. יחסיו הקרובים עם איבי רון, שניהם חברי קיבוץ חצרים, נתנו לו אינפורמציה מעודכנת על המצב המשברי בתק״ם. אני אסיר תודה לעודד שהוא קרא לי לעבוד יחד אתו באיגוד. עבודתי באיגוד הביאו אותי במגע קרוב עם הרבה מאוד מפעלים בענפי התעשייה השונים. סיכמתי עם עודד שהצלחתי בעבודתי באיגוד היתה בזה שלא הקמתי את החברה למו"פ כאשר שתי התנועות הקיבוציות הגדולות התדרדרו במדרון שהוביל בשנה 1988 לפשיטת רגל מוחלטת של התק״ם והקיבוץ הארצי.
גם עם עמוס אפשטיין הצלחתי לקשור יחסים טובים.
1988
נטע, בת בכורה של עמיקם, נולדה בחיפה.
בסוף ינואר 1988 נולדה בבית-חולים כרמל בחיפה הבת הבכורה של עמיקם, נטע, נכדתנו השנייה, ומספר הנכדים עלה לחמשה. בזמן שהיא נולדה שהו גם שמואל והרטה בארץ. נפגשנו אתם בחיפה.
הרצאה בכינוס הנדסת תעשייה וניהול 1988 באוניברטיטת באר-שבע בנושא ״עבודה עצמית ושורשיה״
בימים 11 ־ 12 במאי התקיים באוניברסיטת בן־גוריון בנגב כינוס רב משתתפים של מהנדסי תעשייה וניהול. כאשר הוזמנתי להרצות בכינוס הזה הצעתי את הנושא הייחודי של ״עבודה עצמית ושורשיה״ שהעסיק אותי מאוד. הנושא אושר להרצאה. הייתי צריך להרצות אותו במסגרת 20 דקות שהוקצו להרצאה ולדיון בה.
פירטתי בהרצאה את ארבעת השורשים הנפרדים של עיקרון העבודה העצמית.
א. השורש הלאומי של עיקרון העבודה העצמית.
כאשר הוקצתה בשנה 1910 חלקת אדמה מחוות כינרת, מזרחה לירדן לקבוצת פועלים באום ג'וני, היא דגניה, הוטבע העיקרון מבחוץ לקבוצה. חבריה התחייבו בחוזה עם הקרן הקיימת לעבוד באדמת הלאום בעבודה עצמית, היינו ללא עבודה שכירה. כדי למנוע עבודה ערבית זולה על אדמת הלאום.
ב. השורש הסוציאליסטי של עיקרון העבודה העצמית
המתיישבים באום ג'וני התכוונו לבנות בארץ חברה חדשה, מתוקנת, משוחררת מפגמים של החברה בארצות מוצאם. הם קיבלו את עיקרון העבודה העצמית ברצון. הם סברו שעבודה שכירה קשורה בהכרח בניצול השכיר ע״י המעביד.
ג. השורש היהודי של עיקרון העבודה העצמית:
״יגיע כפיך כי תאכל, ־ אשריך וטוב לך". היום צריך להרחיב את השורש היהודי הזה לאמור:
״יגיע כפיך ותנובת תבונתך כי תאכל - אשריך וטוב לך".
ד. השורש הכלכלי של העבודה השכירה:
השורש הזה יכול לבוא לביטוי רק בתנאי תעסוקה מלאה.
ניהול כושל ומכשיל של הקיבוץ הארצי.
הכישלונות שתוארו לעיל הסבו הפסדים בקנה מידה גדול לתנועה ולמכשיר הפיננסי העיקרי שלה, קרן השומר הצעיר. לא היו אלה הכישלונות היחידים של מי שהכתירו עצמם כ״הריכוז הכלכלי״.
כישלון גביית חובות מקיבוצי התנועה
ה״ריכוז הכלכלי״ נכשל בגדול גם בגביית חובות הקיבוצים לתאגידי התנועה. חלק מן הקיבוצים ניצלו חולשה זאת באופו מחפיר. הצטיינו בכך קיבוץ עמיר, הקיבוץ שבו היה חבר יוסי גנשר, מנהל קרן השומר הצעיר וחבר ב״ריכוז הכלכלי״, וקיבוץ בית ניר, הקיבוץ שבו היה חבר זמי מר, מנהל המחלקה לכלכלה ומשק וחבר ״הריכוז הכלכלי״. קיבוצים אלה רכשו חומרי גלם וציוד למפעלי התעשייה שלהם, מכרו את התוצרת, אבל לא שילמו את חובם למפעלי תכן. בכך גרמו לקריסת התאגידים. קיבוץ עמיר צבר חוב בלתי מכוסה בסך 71.5 מיליון ש״ח למפעלי תכן בע״מ ול״תכן החזקות״. מחובות אלה נמחקו לקיבוץ עמיר כפרס על התנהגותו 52.9 מיליון ש״ח במסגרת ״הסדר מפעלי תכן״ ביוני 1995.
קיבוץ בית ניר צבר חוב בלתי מכוסה בסך 26.2 מיליוני ש״ח למפעלי תכן בע״מ ול״תכן החזקות״. כפרס על התנהגותו נמחק לקיבוץ בית ניר כל החוב הזה במסגרת ״הסדר מפעלי תכן״ ביוני 1995. שני הקיבוצים האלה צברו את החוב הגדול ביותר ל״מפעלי תכן בע״מ״ ול״תכן החזקות״. במסגרת ״הסדר מפעלי תכן״ נמחקו 226 מיליון ש״ח חובות ל־30 מפעלי תעשייה קיבוציים ב־30 קיבוצים. שני הקיבוצים, עמיר ובית־ניר זכו יחד לנתח של 35% מן המחיקות האלה.
חובות הקיבוצים ל״מפעלי תכן בע״מ״ ול״תכן החזקות״ היו גדולים מ־226 מיליון ש״ח שנמחקו. ב״הסדר מפעלי תכן״ נפרשו חובות של עוד 57 מיליון ש״ח לתקופות שנעו בין 2 ל-12 שנים.
חובות המושבים מכרסמים בחוסן קרן התק״ם וקרן השומר הצעיר
לתק״ם ולקיבוץ הארצי היו עמדות הנהלה ב״המשביר המרכזי״. שתי התנועות האלה נתנו ערבויות ל״המשביר המרכזי״ ולחברות המסונפות למשביר. אחת החברות הגדולות האלה היתה ״החברה ליבוא מספוא״ אשר ייבאה ארצה גרעינים ואספקה לרפתות וללולים בקיבוצים ובמושבים. כשם שקיבוצים רבים צברו חובות בשנות השמונים חובות ל״מפעלי תכן בע״מ״, כן צברו מושבים וחברי מושבים חובות ל״חברה ליבוא מספוא״ בהיקף של הרבה עשרות מיליוני ש״ח. הם משכו גרעינים ואספקה אחרת והזינו בהם את הבקר ואת העופות. הם מכרו את החלב, את הבשר ואת הביצים, אך לא שילמו בתמורה שהם קיבלו את חובם ל״חברה ליבוא מספוא״. כתוצאה מערבויות התק"ם והקיבוץ הארצי למשביר המרכזי, תרמו גם חובות המושבים והמושבניקים לקריסת שתי התנועות הקיבוציות.
פשיטת הרגל של קרן השומר הצעיר.
את אשר יגורתי בא לי. ביום 22 באוגוסט 1988 הודו בפומבי מיכה רינת, מנהל קרן השומר הצעיר וגיורא ינאי מרכז המחלקה הכלכלית, כי הקיבוץ הארצי איננו מסוגל לעמוד בהסדר החובות שנקבע עם הבנקים. הם טענו כי בתנאים הקיימים אין הקיבוצים שהם מייצגים מסוגלים להחזיר את החוב, המוערך ב - 1.7 מיליארד ש״ח. (ראה כתבה בעיתון ״שער״ מיום 23.8.1888).
פשיטת הרגל המבישה של הקיבוץ הארצי נגרמה מצירוף של שני גורמים שונים ונפרדים:
גורמים חיצוניים: תנאים בלתי נורמליים במשק הישראלי בשנות השמונים של המאה ה-20,
א. אינפלציה דוהרת תלת־ספרתית עד .1985
ב. מונופול של הבנקים המקומיים במתן אשראי למגזר היצרני.
ג. מחדלים חמורים של משרד האוצר, בנק ישראל והפיקוח על הבנקים.
ד. פשיטת רגל של הבנקים הגדולים, כתוצאה מפעילות לא תקינה ולא חוקית של המערכת.
ה. הלאמת הבנקים הגדולים ע״י הממשלה בשנה 1983.
ו. שער מט״ח מלאכותי לא מציאותי במחצית השנייה של שנות השמונים.
ז. שערי ריבית גבוהים ״רצחניים״ במחצית השנייה של שנות השמונים .
גורמים פגימיים: כישלונות ניהול המערכת המרכזית של הקיבוץ הארצי (והתק״ם)
א. הפסדים בשוק ההון האפור והסתבכויות עם גורמים בלתי אמינים: ״קידות״, ריגר- פישמן, מאגרי טכנולוגיה, ״יורופאל״, ״ עשת בלס״ ״פ.י.ט״ ״טריפל די״ ועוד.
ב. הסתבכויות והפסדים בבורסה לניירות ערך: נייר ערך ״רונית״ מניות הבנקים ועוד.
ג. מחדלים בניהול רכוש התנועה.
ד. השקעות כושלות: ״מלון עם מגדל מסתובב במגדל העמק״, ״מגדל רסקו״.
ה. כשל גבייה: כשל גביית חובות הקיבוצים ל״מפעלי תכן בע״מ״.
כשל גביית החובות של מושבים ל״חברה לאספקת מספוא״.
ו. כשל במתן ערבויות לגורמים חיצוניים כגון ערבויות ל״המשביר המרכזי״
ז. הכשלת קיבוצי התנועה ע״י סחיטת שטרות וערבויות בלתי מוגבלות בסכום ובזמן.
ח. הכשלת הקיבוצים ע״י חוסר דיווח למי נמסרו שטרות חתומים על ידם אן בלנקו ואיזה סכומים ואיזה מועדי פירעון נרשמו בהם.
ט. הפסד כל ההון העצמי של קרן השומר הצעיר ותאגידי התנועה.
י. כתוצאה מאלה: אבדן המכשירים הכלכליים: ״קיבוצי השומר הצעיר״, ״מפעלי תכן בע״מ״, ״מוצרי תכן״ ״מחלקת הבנייה״ , ״המחלקה הטכנית״.
הגורמים החיצוניים המנויים לעיל, עם כל חומרתם, לא מסוגלים להסביר את הכישלון המחפיר והצורב.
הנה, תנועה שלישית, הקיבוץ הדתי על 17 קיבוציו, התקיים באותו הזמן באותם התנאים הכלכליים החיצוניים, ולא הסתבך, לא קרס ולא פשט את הרגל. הקיבוץ הדתי נתן לקיבוציו הנחיה חד־משמעית לא להסתבך במשחקי בורסה. הקיבוץ הדתי נתן הנחיה חד־משמעית למורשי חתימה של קיבוציו, לבל יחתמו על ערבויות, שקים וסדינים למיניהם במפעלי□ האזוריים.
הקיבוץ הדתי לא החתים את קיבוציו על שטרות וערבויות בלתי מוגבלות בסכום ובזמן. הקיבוץ הדתי בדק את המסלקה של ״עשת בלס״ אליה הוזמן להצטרף ע״י הנהלות הקיבוץ הארצי והתק״ם. הקיבוץ הדתי מצא את בלס לא בטוח ולא אמין. לא זו בלבד שלא הצטרף להרפתקה זאת. הוא העביר את ממצאי בדיקתו לשתי התנועות הגדולות, אך אלה התעלמו מן האזהרה הברורה.
יום עיון במדרשת רופין: ״שינויים מבניים והצעות ליציאה מן המשבר״
ב־17 באוקטובר ארגנו התנועות הקיבוצית יום עיון במדרשת רופין תחת הכותרת הנ׳׳ל. הוזמנו מזכירים, גזברים ורכזי משק. עורך הדין דוד גבאי הרצה על הנושא: ״היבטים משפטיים של הערבות ההדדית״. במסגרת ההרצאה המלומדת שאל מנהל המחלקה המשפטית של הקיבוץ הארצי את קהל רכזי המשק, המזכירים והגזברים הנדהמים: ״מדוע אתם חתמתם על ערבויות ועל שטרות בלנקו? מדוע נתתם את חתימתכם על ערבויות בלי לציין את סכום הערבות, את מועד הפירעון ומבלי להגביל את זכות השימוש בערבות? השאלות הציניות האלה טרפו את דעתי. הלא זה הוא עורך הדין דוד גבאי, אשר על חוות דעתו הסתמך חיים אורון, ג׳ומס, בהכשירו את הערבויות הבלתי מוגבלות. זה הוא עורך הדין דוד גבאי שקיבל ממני את הנוסח החילופי של ערבויות מוגבלות בסכום ובזמן. וטען שאלה מספקות את דרישות הקרן ועדיפות מן הערבות שנמסרה לבנק הפועלים, אך לא עשה מאומה כדי להוציא את הערבויות הדרקוניות חזרה מבנק הפועלים.
בפעם הראשונה בקריירה שלי התקשרתי עם כתב של עיתון, עלי קדם, והזמנתי אותו אלי לראיון בנושא הערבויות. בגיליון עיתון ״קיבוץ״ מיום 9.11.1988 הופיע מאמר גדול של עלי קדם בשם: ״אם ניפול אז ביחד״
במאמר זה ניתן לראשונה פומבי למאבקי נגד הנהלת הקיבוץ הארצי בנושא חתימות בלנקו על ערבויות ומסמכים בלי ציון הסכום ובלי ציון מועד הפירעון.
השפעות פשיטת הרגל של הקיבוץ הארצי והתק״ם
לפשיטות הרגל של המערכות הפיננסיות המרכזיות של שתי התנועות הקיבוציות הגדולות היו השפעות שליליות מידיות על הקיבוצים המסונפים אליהן. כל קיבוצי התק״ם והקיבוץ הארצי נסחפו אל תוך מערבולת הקריסה כתוצאה מהערבויות הבלתי מוגבלות, שנמצאו עתה בידי המערכת הבנקאית. אילו הוגשו ערבויות אלה למימוש, היו נפגעים גם הקיבוצים האיתנים ביותר. הבנקים הפסיקו לחדש אשראי לקיבוצים בתואנה שאלה מהווים לווים מסוכנים. באופן זה שובשה הפעילות הכלכלית התקינה השוטפת בקיבוצים.
סמוך להתמוטטות הקיבוץ הארצי, התק״ם וחלק גדול של המפעלים האזוריים, הופעל לחץ כבד מצד התנועות על הקיבוצים לחתום על הסכמי ״אה״ל - אשראי הולם להתיישבות״ היה זה הסדר חד־ צדדי דרקוני, שחייב את הקיבוצים לקבל על עצמם את החובות של התנועות והמפעלים האזוריים, בתמורה לקבלת אשראי מצומצם בריבית גבוהה. התנגדתי לחתימת שובל על הסכם ״אה״ל״ מפורטת במוסף כלכלי מיוחד בעיתון ״שובעלון״ מדצמבר 1988. הקיבוץ החליט, נגד דעתי, לחתום על ההסכם. החלטה זאת גרמה להתפטרותי הסופית מן הוועדה הכספית של שובל.
החל להתגלות משבר אימון של חברי הקיבוצים בקשר לעתידם ולעתיד התנועה הקיבוצית. הסתבר כי ברוב הקיבוצים לא הובטחו תנאים סוציאליים לחברי הקיבוץ: ביטוח פנסיוני ודמי עזיבה. מערכת הערבות ההדדית, בה שמו הקיבוצים וחברי הקיבוצים את מבטחם, התמוטטה בן לילה.
לא נערכה כל חקירה לחשיפת השגיאות הבוטות והמחדלים החמורים שגרמו להתמוטטות. פעילי ״הריכוז הכלכלי״ לא קיבלו אחריות על מה שהתרחש. אחדים מן הפעילים המרכזיים עזבו בשקט ובהיחבא את קיבוציהם. זמי מר, רכז המחלקה לכלכלה ומשק של הקיבוץ הארצי עזב את קיבוצו, בית ניר. שני מנהלי קרן השומר הצעיר, יוסי גנשר ואמנון מרטון, עזבו את קיבוציהם עמיר וגת. זמן קצר לאחר עזיבתו של יוסי גנשר את קיבוץ עמיר הוא נחת נחיתה רכה בתפקיד מנהל בכיר באימפריה של מר אליעזר פישמן.
הולדת תומר צור, אח לאיתן
ביום 26 בנובמבר 1988 נולד תומר, הבן השני של אסתר ויניב, אח לאיתן. בזה עלה לשישה מספר נכדינו. במזל טוב ובסימן טוב.
גמר עבודתי בניהול היחידה למחקר ופיתוח של איגוד התעשייה הקיבוצית
בסוף 1988, אחרי חמש שנות ניהול היחידה למחקר ופיתוח סיימתי את עבודתי באיגוד. בנובמבר התחלתי להכניס את מחליפי, אורי אוסרי, חבר ראש הנקרה, לעבודה השוטפת. עברתי אתו על כל תיקי המחקר, על תיקי מפעלי התעשייה השונים, ועל דרכי המימון. הנושא של ייסוד חברה עצמאית למחקר ופיתוח של האיגוד ירד בינתיים לגמרי מסדר היום, כתוצאה מהמשבר העמוק של התק״ם והקיבוץ הארצי. גם ״כור״ שבעבר נשאה בנטל חלק הארי של תקציב האיגוד, נקלעה לקשיים. פעילות האיגוד עמדה בסימן של צמצומים ודיונים על קבלת תמורה עבור השירותים הניתנים.
סיכום עבודתי במסגרת איגוד התעשייה הקיבוצית
עבודתי בניהול היחידה למחקר ופיתוח נתנה לי סיפוק רב. היתה לי הזכות להכיר מקרוב את מלוא הקשת של התעשייה הקיבוצית, על ענפיה. תעשייה שייצרה ב־400 מפעלים תפוקה ב־2.1 מיליארד $.
בעבודתי יכולתי ליישם גם את לימודי הכלכלה וגם את לימודי בהנדסת תעשייה וניהול (ניהול תעשייתי). נוסף לכך סייע לי בעבודתי ניסיוני בהקמה וניהול מפעל מתכת בשובל. כל העת ליוותה אותי תחושת תודה על שזכיתי להתנסות קדנציה מלאה בתפקיד אחראי זה. נהניתי לעבוד בשיתוף עם עודד ווינקלר ועם מחליפו, עמוס אפשטיין, מנהלי האיגוד. עקב עבודתי באיגוד וחברותי בשתי וועדות של הקיבוץ הארצי (תעשייה וכלכלה) ראיתי מקרוב את פעולת מוסדות התנועה בהתדרדרותם. אני גאה שהיה לי האומץ והעוז להתריע נגד נהלים פסולים של מערכות אלה, גם אם לא נמצאה אוזן קשבת להתרעותי. הקריסה המבישה של קרן השומר הצעיר באוגוסט 1988 חשפה לעיני כל כי דבר מה רקוב בממלכת הקיבוץ הארצי. כאשר סיימתי את עבודתי באיגוד נוצר מצב בו מימוש הערבויות שניתנו ע״י הקיבוצים בלחץ התנועה, היה הורס קיבוצים חלשים וחזקים כאחת. בנסיבות אלה אני כלל לא מצטער שלא מלאתי את המשימה של הקמת חברה למחקר ופיתוח של איגוד התעשייה הקיבוצית.
עם סיום עבודתי קיבלתי מכתבי הערכה ותודה ממנהלי מפעלים ומנהלי מו״פ. אביא כאן רק שלוש דוגמאות. היה לי יחס מיוחד למפעל המתכת א.ר.י. בקיבוץ כפר חרוב ברמת הגולן.
18.11.88 לכבוד יוסי צור, קיבוץ שובל
יוסי שלום רב!
ברצוני לנצל הזדמנות זו שהנך מסיים את תפקידך באיגוד ולהודות לך על הקשר החם, העזרה החכמה והרוח האוהדת שגילית כלפי א.ר.י. אנו מקווים ומייחלים להמשך שמירה על הקשר גם בימים של ״אזרחות״ ומאחלים לך שפע בריאות, אושר והצלחה.
בשם כל בית כפר חרוב איציק רוזנבליט.
מפעל אלכם פלסטיק בקיבוץ ברעם נוסד יחד עם מפעל המתכת של קיבוץ שובל. גם הוא היה פרי יוזמה ותיכנון של אבי רוזן, בהיותו רכז וועדת התעשייה של הקיבוץ הארצי:
25 דצמבר 1988
לכבוד יוסי צור קיבוץ שובל
שלום רב
ברצוני להודות לך בשמי ובשם מפעל אלכם על העזרה שהגשת בבדיקת פרויקט מו״פ למפעלנו. כל מפעל קיבוצי המעונין להיכנס ולהתמודד על נושא כגון זה, חייב לקבל הדרכה וליווי. בהיותך חבר באיגוד התעשיה הקיבוצית הגשת לנו את מלוא עזרתך ונסיונך מעבר לפעילות רגילה של בעל תפקיד ועשית זאת מתוך אמונה כי מחקר ופיתוח הם חלק בלתי נפרד והכרחי לכל מפעל קיבוצי רציני המכבד את עצמו.
אני מאחל למחליפך בתפקיד המשך עבודה פוריה, ולך הערכה והצלחה בתפקידים הבאים.
בברכה אליעזר שלזינגר.
אורן פלמ״ח צובה שמשות רבודות לרכב
20.11.88
לכבוד
הח׳ יוסף צור קיבוץ שובל ד.נ.נגב 85320
ליוסף שלום רב !
עם סיום תפקידך כרכז היחידה למו׳׳פ באיגוד התעשייה הקיבוצית ברצוננו להודות לך על שיתוף הפעולה אתנו בקידום הפרויקט שאנחנו עובדים עליו עם האונ. העברית.
לתודה זאת מצטרפים חברי יגאל, מנהל המפעל, ומיכאל מהנדס המפעל. (בענין המחקר - אנו מתחילים עתה שנת מחקר שנייה ומקווים לראות התחלה של תכלע׳ס במרוצת שנה זו).
מאחלים לך בריאות טובה ועבודה פוריה בעתיד.
בברכת חברים
מיכאל נבו
1989
התפוררות ברית המועצות וה״דמוקרטיות העממיות״ במזרח אירופה
שנות השמונים היו שנים של כלכלה מטורפת בישראל. היו אלה שנים של התדרדרות 2 התנועות הקיבוציות הגדולות מן הבחינה המוסרית, הרעיונית ולא לאחרונה מן הבחינה הכלכלית.
אירועים אלה בארץ התרחשו סימולטנית עם התפוררות ברית המועצות והדמוקרטיות העממיות במזרח אירופה. רעיון הסוציאליזם, התקווה לעולם יותר טוב, יותר צודק, מצא עצמו מושפל ונזנח.
להתפוררות המשטרים הפסידו־סוציאליסטיים ברוסיה ובמזרח אירופה, בצרוף עם פשיטת הרגל של שתי התנועות הקיבוציות בארץ היתה השפעה של שידוד מערכות בקיבוצים בכלל, ולאלה שהיתה להם במשך עשרות שנים זיקה אידיאולוגית לרוסיה, כמו הקיבוץ הארצי והקיבוץ המאוחד, בפרט.
סיבות הקריסה של משטרי העריצות הפסידו־סוציאליסטיים ברוסיה וגרורותיה היו שונות מאוד מן הסיבות אשר הובילו לקריסת שתי התנועות הקיבוציות הגדולות בישראל. ברית המועצות קרסה כתוצאה של צרוף במשך עשרות שנים של משטר דיקטטורי אכזרי עם חוסר יעילות כלכלית משוועת.
שתי התנועות הקיבוציות הגדולות בארץ קרסו כי הנהגותיהן זנחו את חזון ההתיישבות, זנחו את עקרונות הליבה של הקיבוץ. על הקיבוץ הארצי השתלטה הנהגה ששאפה להתעשרות מהירה וקלה במניפולציות בשוק ההון. הנהגה זאת הנהיגה והשרישה נהלים לא תקינים ולא חוקיים. היא גרמה לקריסה כי הקיפה עצמה יועצים כאליעזר פישמן וחסידים שוטים אומרי הן, תוך דיכוי כל ביקורת מהשורה על מעשיה, כולל מינוי וועדת ביקורת צייתנית שהיה עליה להכשיר כל מעשה טרף ומשוגע.
חלק מחברי הקיבוצים, בעיקר בקיבוץ הארצי ובקיבוץ המאוחד לשעבר, התייאשו כליל מן האפשרות לכונן משטר חברתי טוב יותר, צודק יותר. עד אתמול ראו ברוסיה את שמש העמים, את המולדת השנייה. הם הצדיקו כל עוול וכל עוולה שנעשו בברית המועצות ועל ידה כ־״הכרח בל יגונה,׳ או ״אמצעי הכרחי אותו מקדשת המטרה הקדושה,, של בניית סוציאליזם בארץ מוקפת אויבים. כעת, כאשר נגוז חלום הנעורים המושרש היטב, הם התייאשו כליל מכל צורה של סוציאליזם. פתאום הם גילו בקפיטליזם הנהוג בארצות הברית ובמערב אירופה את חזות הכול. מתוך קריסת הסוכה של הקולקטיביות הרעיונית המתמוטטת, הם ראו לנכון להציל דווקא את התפיסה האנטי-דתית הקיצונית והמיליטנטית, יחד עם השקפות שמאלניות של אינטרנציונליזם צדקני. מנהיגיהם מאתמול מיהרו לצקת בפזיזות פירורי השקפות אלה לתוך תבנית של אמונה חדשה ושל תוכן חדש לקולקטיביות רעיונית מחודשת, חילופית, בעזרתה ניתן יהיה, לדעתם, להוביל את צאן נאמניהם ממפ״ם דרך ר"ץ ומר"ץ לעבר זרועות יחדיו, הפתוחות לקלוט אותם ולחבק אותם באהבה.
חלק אחר של חבריהם, יוצאי חבר הקבוצות ואיחוד הקיבוצים והקבוצות, לא נסתנוורו מעולם מן התעמולה הקומוניסטית. הם הבחינו בחושיהם באנטי־ציונות המוצהרת של ברית המועצות. הם ראו בה אנטישמיות מודרנית, גסה מסוכנת. אנטישמיות זו באה לביטוי בהשמדת נושאי התרבות היהודית ברוסיה, בשעה שבארץ הוקמה מדינת ישראל. הם הבחינו באנטישמיות זאת במשפטי הראווה של סטלין, לרבות משפטי פראג ומשפטי הרופאים היהודיים ברוסיה, ערב מות סטלין. אנטי ציונות זאת באה לביטוי בהסתה נגד המדינה הציונית ״הריאקציונית,, ובאיסור הציונות והוראת השפה העברית. אנטי ציונות זו באה לביטוי בתמיכה מסיבית בתועפות נשק מודרני למשטרים ״מתקדמים״ כביכול בארצות ערב בכלל, ומצרים, סוריה ועיראק בפרט. מדיניות אנטי ציונית זו באה לביטוי קיצוני במעורבות ברית המועצות באירועים שהובילו למלחמת ששת הימים ב-1967. אז קיוותה הנהגת ברית המועצות הפושעת כי יעלה בידיה, בעזרת סוריה ומצרים, למגר את הישות הציונית השנואה.
חברים אלה לא הצטערו על קריסת הקומוניזם ברוסיה ובגרורותיה. הם הבינו שרוסיה, כמו גם גרמניה הנאצית, נשאו את שם הסוציאליזם לשווא. הם חשו כי נר הסוציאליזם הטהור עודנו מהבהב עדיין רק בכמה מאות קיבוצים, מושבים שיתופיים ומושבים בישראל. אך גם בהם נחלשה הכמיהה לסוציאליזם בעיני חברים רבים. גם בעיני רבים מהם הועם פז.
הסכם הקיבוצים הראשון (*)
ביום 12.12.1988 נחתם הסכם הקיבוצים הראשון (אף כי לתק״ם היה זה ההסדר השני). ההסדר נחתם בין התק״ם, הקיבוץ הארצי, הממשלה והבנקים (בנה״פ ובל״ל, שקראו לשאר הבנקים להצטרף).
קיבוצי התק״ם וקיבוצי הקיבוץ הארצי נתבקשו לחתום, ואכן חתמו, על ”כתב הצטרפות ראשוני”. מבחינה משפטית מעמדו של ״כתב הצטרפות״ כהסכמה עקרונית לנוסח ההסכם, כאשר חתימתו הסופית מותנית בהסדר ספציפי שאמור להיחתם על ידי כל קיבוץ מול הבנקים.
על בסיס כתב ההצטרפות הראשוני בוצעו מחיקות ריבית עודפת בבנק הפועלים ובבנקים האחרים. סעיפים 4-2,43,44,45,46 בהסכם הקיבוצים 1989 עוסקים בנושאים הבאים (במונחי 31.12.1989) :
1. השלמות הטלות התק״ם בגין הסדר המערכת המרכזית (280 מיליון ש״ח ־ 2 מיליון ש״ח הטלה אחידה לכל קיבוץ)
2. הטלות בגין גרעונות ארגונים אזוריים (קיבוצי הקבה״א 34.2 מיליון ש״ח, מזה 80% מילואות)
3. הפרשי ריבית בהלוואות פרישה (קיבוצי הקיבוץ הארצי 105 מיליון ש״ח)
4. מיסוי מיוחד לסיוע הדדי (קמ״ע: קיבוצי הקבה״א ־ 10.8 מיליון ש״ח כל שנה)
יש להדגיש:
א. התשלומים בגין הסעיפים הללו נדרשו כולם מהקיבוצים החזקים־לטובת החלשים, והם הוצגו ע״י האוצר והבנקים כתנאי להשתתפותם בהסדר ולהסכמתם לבטל את ערבויות הסדין (״ערבויות הסדין״ הן הכיסוי המקובל לערבויות בלתי מוגבלות בין הקיבוצים, ובינם לבין התאגידים התנועתיים, על פיהם היה לתבוע מכל קיבוץ בגין חוב של כל קיבוץ אחר או תאגיד אחר במערכת)
ב. התשלומים בגין ״הפרשי הריבית״ התקבלו כשיטת גביה מוסכמת: על כל הקיבוצים להגיש ״תוכנית הבראה״, ומשהוגשה ־ חובם ייפרש ל־25 שנה ב־4.5%. קיבוצים שכושר ההחזר שלהם מסוגל לשלם חוב פרוש ל־25 שנה בריבית של 4.5% ריבית ומעלה ־ יחשבו כ״קיבוצים מסייעים״, ואילו קיבוץ שכושר ההחזר השנתי שלו משרת חוב נפרש בריבית פחותה מ־4.5% ייחשב כ״קיבוצים מסתייעים״ שזכאים למחיקות חוב בגובה ההפרש.
בקיבוץ הארצי בניגוד לתק״ם כל הקיבוצים נחשבים כ״מסתייעים״ שזכאים לפריסת החוב והחזרת ריבית, אף אם יכולתם לשאת ריבית גבוהה מ־4.5%. בכך היה לקיבוצים הללו יתרון על קיבוצי התק״ם ה״מסייעים״, שחובם נפרש בריביות המקוריות שלו.
ג. תשלומי ה״סיוע המיוחד״ הוצג כהמשך לשיטת הגביה של הקרנות הקיבוציות, שהיתה עד לאותה עת מחולקת בין ״מסי גולגולת״ לגזברות התנועה לבין ״מס הקרן״ שנגבה על פי הרווחים. גבית ״מס קמ״ע״ הוצגה כהמשך לגבית ״מס הקרן״.
ד. הוסכם שהתנאי המוקדם להפעלת ההסדר עם הקיבוצים ־ ביצוע הסדר תאגידי המערכת המרכזית. בתק״ם הוא הוצג כ״מוסדר״, כביכול, ובקבה״א כ״בלתי מוסדר״ (5.5 שנים לאחר מכן, לכשהקבה״א סיים את הסדר המערכת המרכזית שלו, הסתבר שהמערכת המרכזית ה״מסודרת״ לכאורה, של התק״ם רחוקה מלהיות מסודרת, ונדרש הסדר מיוחד, שלישי, על מנת להסדירה).
(*) כל הרשום בדף זה מקורו ב״מרכיב ההטלות בהסדרי חובות הקבה״א תאגידי התנועה וקיבוציה 1996־1989״ מאת אמרי רון ־ אוגוסט 2004 דפים 1, 2.
הסדר הקיבוצים הראשון והסכם הקיבוצים המשלים , שכללו מחיקת חובות ופרישת חובות כה גדולות, תרמו לירידת קרנה של התנועה הקיבוצית בעיני הציבור בישראל.
פשיטות הרגל של שתי התנועות הקיבוציות הגדולות הניעו תהליך מתמשך של שינויים. בכל קיבוץ החלו להתגבש שתי מפלגות. לשתי המפלגות האלה הייתה לכאורה אותה המטרה: להכניס שינויים בחיי הקיבוץ.
מפלגה אחת התכוונה להכניס שינויים שבסופם יהיה הקיבוץ יותר טוב, יותר חזק, יותר איתן, מסוגל יותר להתמודד עם האתגרים שמציבה המאה העשרים ואחת.
המפלגה השנייה התכוונה, ועדיין מתכוונת להכניס שינויים כאלה שבסופם, או אולי עוד לפני כן, יהיה היישוב כל דבר אחר, מלבד קיבוץ.
בחלק השני של קורות חיי ביקשתי לתאר את קיבוץ שובל בבניינו בשנים 1948 עד 1989.
הייתה לי הזכות לממש את רצוני להשתייך לקיבוץ צעיר בבניינו. בניית קיבוץ פורח ומשגשג בארץ חצי מדברית מוזנחת, ללא עץ וללא צל, ללא מקור מים, ללא חשמל וללא כביש, תחת כיבוש מעצמה קולוניאלית ־ אנגליה, שאסרה עלינו להתיישב בנגב ־ והפיכת מקום שומם זה לגן פורח, לפארק יפיפה, ליישוב הנושא את עצמו מעמל כפיו ומתנובת תבונתו של חבריו, זאת בלי ספק חוויה חד פעמית, בלתי רגילה, שמעטים זוכים לה בחייהם.
קראתי לפרק השני הזה: קיבוץ שובל בבניינו.
לצערי, החלק השלישי של קורות חיי, שעדיין לא הספקתי לכתוב אותו, יישא את השם: ״קיבוץ שובל בירידתו 1989 עד 2007.״
רעידת האדמה שעברה על התנועה הקיבוצית בשנות השמונים של המאה הקודמת, זעזעה גם את קיבוץ שובל ופערה סדקים בביטחונו ובביטחון עתיד חבריו.
רעידת האדמה הזאת חוללה תהליך שינויים. בעצם תהליך השינויים יש תופעה מבורכת. יסודות הקיבוץ הונחו כאשר הקיבוץ היה קומונה של עוני קיצוני. יסודות אלה חייבם לעבור תהליך שינויים והתאמה לקיבוץ שהוא קומונה של רווחה יחסית.
יסודות הקיבוץ הונחו כאשר הקיבוץ חי בפינה נידחת של האימפריה העותומנית החולה. הם חייבים התאמה למציאות של מדינת ישראל, שהיא מדינה מתפתחת מודרנית.
יסודות הקיבוץ הונחו כאשר המהפכה התעשייתית עדיין לא חדרה לשדות החקלאים, לא באירופה, לא באמריקה ולבטח גם לא באסיה. הם חייבים התאמה לחברה הנהנית מיתרונות של חקלאות ממוכנת, ממוחשבת, חקלאות שהישגיה הם שם דבר.
יסודות הקיבוץ הונחו לפני קרוב למאה שנים. הם ביטאו חזון אוטופי, הנשען על הידע ועל המידע האנושי בראשית המאה העשרים. יסודות הקיבוץ חייבים התאמה כך שיבטאו אוטופיה של חברה מתוקנת על סמך הידע ועל סמך המידע של ראשית המאה ה-21.
כשם שהיתה זאת חוויה בלתי רגילה להיות שותף פעיל בבניין קיבוץ חדש במדבר שומם, כן זאת בלי ספק גם חוויה להיות שותף, ועדין שותף פעיל, בתהליך השינוי האדיר, מחויב המציאות שהקיבוץ והתנועה הקיבוצית עוברים בשנים האלה.
קיבוץ שובל, 26 באוגוסט 2006 , ב' אלול תשס״ו