פרק שמיני: תקופה שנייה של ניהול פיננסי (גזברות)
עוד טרם סיימתי את לימודי לתואר שני בהנדסת תעשייה וניהול, נבחרתי ב־1977 לשמש פעם שנייה כגזבר הקיבוץ. לפני לא היה תקדים שגזבר שרת בשתי קדנציות. בניימין וייגרט, שהיה גזבר בשנים 1977־1975 הכניס את הקיבוץ לפאניקה. הורגש מחסור כל כך חמור בכסף שהוא ראה צורך להגביל באופן זמני את משיכת הכסף של חברי הקיבוץ מחשבונותיהם. לפני כניסתי לתפקיד רציתי לקבל תמונה יותר מדויקת על מצב הקיבוץ. השוויתי את המאזנים ואת התמחירים האחרונים עם השנים 1969־1966, התקופה הקודמת בה שימשתי כגזבר. הניתוח הראה שהמצב הבסיסי של שובל לא הורע. אולי להיפך. המחנק במזומנים היה תוצאה של ביצוע השקעות ללא מקורות כספיים נאותים.
בסוף 1977 נותרו לי עוד שני מבחנים בשני מקצועות במסכת הלימודים שלי לתואר שני.
1978
חזרה לתפקיד הגזבר
בראשית ינואר 1978 התחלתי את הקדנציה השנייה שלי כגזבר הקיבוץ. התחלתי את החפיפה עם בנימין וויגרט. כשנכנסתי לראשונה שוב לבית הקיבוץ ארצי ברחוב ליאונרדו דה ווינצ׳י, התברר לי כי שום דבר לא השתנה כאן. כאשר נכנסנו למשרד של ארגון הקניות ״קיבוצי השומר הצעיר" לאחר שיחת הכרות קצרה ביקש מאתנו מנהל קיבוצי השומר הצעיר, חבר קיבוץ עין המפרץ: ״בוא, תחתום לי על כמה שקים!״ נדהמתי. סברתי לתומי כי עידן הנוהל הנפסד הזה חלף עבר בשמונה השנים מאז פקדתי לאחרונה את המוסד הזה. הבעתי כמובן את התנגדותי הנחרצת לחתימת שקים בלנקו. זה לא היה נעים לבנימין וויגרט והוא אמר: ״בוא, אני אחתום לך״ אבל תשובתו של הפעיל היתה: ״אם הגזבר החדש לא רוצה לחתום, אז לא צריך. הסתבר לי כי סירובי לחתום שקים ושטרות בלנקו לא הפך למסורת אצל גזברים שהחליפו אותי אחרי 1969. בבית הקיבוץ ארצי, בארגון משקי הנגב ובמוסדות שונים ומשונים התגלגלה כמות בלתי ידועה של שקים ושטרות בחתימת מיופי חתימה של שובל, בלי ציון הסכום, בלי ציון תאריך הפירעון. יתרה מזאת: גם מבלי שהתחייבויות כספיות אלה היו רשומות בהנהלת החשבונות, בלי שהתחייבויות כספיות אלה השתקפו במאזנים.
על סמך ניתוחי המאזנים והתמחירים הצעתי שנעצור לשנה השקעות לא חיוניות. הצעתי נתקבלה. בין העבודות שביצוען עוכב: הרחבת חדר האוכל. תוך זמן קצר חזרה הנזילות השוטפת לאיתנה.
ביטוח פנסיוני ליוצאי גרמניה בביטוח הלאומי הגרמני.
אחת הפעולות הראשונות היה להיענות להצעות האוצר לבטח יוצאי גרמניה בביטוח לאומי הגרמני. האוצר הקציב לזה הלוואה במטבע חוץ שכיסתה את רכישת הביטוחים. קודמי, בנימין וויגרט, טען שהדבר לא כדאי. הפנסיות האלה מהוות היום חלק משמעותי מהכנסות הקהילה שנה אחרי שנה.
הצלת דמי ההצמדה בהזמנה של משרד הביטחון.
מפעל המתכת, בניהול של המהנדס דני דוניבסקי, לא הצליח לממש את הצמדת המחירים לאינדקס יוקר החיים, בהזמנת משרד הביטחון של מצמדים לטנקים רוסיים. זאת בגלל איחורים משמעותיים בזמני האספקה ללקוח. זו היתה הזמנה שאני קיבלתי שלוש שנים קודם לכן. בגלל האינפלציה ששוב הרימה ראש, בהיעדר הצמדת המחירים לאינדקס, ־ הפכה הזמנה גדולה זאת להפסד אחד גדול, בינתיים החליף צבי לוין, ציקי, את דני בניהול המפעל. הצעתי לציקי שאחזור לחודש ימים לעבוד במפעל ובנימין ימשיך בינתיים לגזבר. גם בתקופת הלימודים שלי עקבתי אחרי הנעשה במפעל. הייתי משוכנע שהאיחורים באספקה לא נבעו רק באשמת המפעל. הייתי בטוח כי יעלה בידי להשיג את ההצמדות, החיוניות להצלחת המפעל. אמנון קירשנר, שלמד אתי יחד באוניברסיטת בן גוריון, ועתה החל לעבוד במפעל, טען שבידו יצמח קקטוס אם אצליח להשיג את ההצמדה לאינדקס למחירים.
עברתי ביסודיות על כל שלבי ההיסטוריה של ביצוע ההזמנה. למדתי שנתקבלו במהלך ביצוע ההזמנה שינויי שרטוטים שגרמו לעיכובים. יתרה מזאת, הוברר לי שהמפעל הציע למהנדסי משרד הביטחון שכלולים, שנתקבלו על דעתם. אלה גרמו אף הם לשרטוטים חדשים ולעיכובים בביצוע. היה זה דני ד. עצמו שהציע את השכלולים האלה. כעבור חודש ימים במפעל, מצויד בחומר הרלוונטי, נסעתי יחד עם ציקי למשרד הביטחון בקריה. המשא ומתן עם פקידי המשרד היה ארוך ומיגע. בעוונותי, אז עוד עישנתי. במהלך המשא ומתן עישנתי שתי חפיסות סיגריות. אך בסופו של יום שוכנעו פקידי המשרד שהעיכובים והאיחורים באספקה נבעו משינויים בשרטוטים. אישרו לנו קבלת מלוא ההצמדה לכל ההזמנה. המאמץ המרוכז היה כדאי. סכומי ההצמדה הסתכמו בסכום גבוה ממיליון לירות. חשוב לא פחות מהישג זה: מאותו יום והלאה הפסקתי לעשן. (עד עצם היום הזה).
השלמת החובות בלימודי הנדסת תעשייה וניהול:
עיסוקי בגזברות לא אפשרו לי להשלים את הזנבות שנותרו מתקופת הלימודים באוניברסיטה. לכן שמחתי שקיבלתי צו מילואים. בנימין וויגרט המשיך לגזבר כששירתי במילואים. במקצוע אחד התכוננתי למבחן ונבחנתי. במקצוע שני השלמתי עבודה והגשתי אותה. במרץ 1978 השלמתי את כל חובותי בלימודי התואר השני. העדפתי לבחור במסלול של מקצועות נוספים בלי עבודת מסטר. בקיץ, בנוכחות אילנה והבנים זכיתי לקבל את התעודה המיוחלת: תואר שני בהנדסת תעשייה וניהול (ניהול תעשייתי) מאוניברסיטת בן גוריון בנגב.
יניב מסיים קורס קצינים בביר-גפגפה
בקיץ 1978 סיים יניב קורס קציני שריון בביר־גפגפה, בלב סיני. נסענו לשם עם סבתא אטל. הטכס היה מרשים. אבל מה שהרשים אותי יותר מכל דבר אחר: כאן בביר־גפגפה ראינו בפעם הראשונה את חברתו של יניב, הלא היא אסתר רודולף, בת קיבוץ המעפיל. כעת כל שלושת בנינו היו קצינים בצבא ההגנה לישראל.
שיגרה של עבודת גזברות
תקופת הגזברות השנייה היתה שונה תכלית השינוי מן התנאים שאפינו את הקדנציה הקודמת. אז בשנה 1966 היה המשק במיתון עמוק. האבטלה הגיעה ל-11% מכוח העבודה. האינפלציה ירדה לשיעורים נמוכים ביותר, כארבע אחוז בשנה בלבד. בשנה 1978 נמצא המשק בתעסוקה כמעט מלאה. אבל האינפלציה עלתה מחודש לחודש והגיעה כמעט לאינפלציה תלת ספרתית. אינפלציה גואה, עולה משנה לשנה אפיינה את תקופת הגזברות השנייה וחייבה שינוי נהלים ושינוי התנהגות.
הכנסת שיטת רישום חדשה מותאמת לאינפלציה
מאזני הקיבוץ ותמחיריו פיגרו לפחות שנה שלמה אחרי ההתרחשויות. המספרים הנומינליים במאזנים ובתמחירים היו בעת הפקתם בלתי רלוונטיים. הרגשתי צורך לעצב שיטת רישום המאפשרת לעקוב אחרי הנעשה באופן ברור ובהיר גם בתקופה של אינפלציה משתוללת. אימצתי שיטת רישום שנתית שהונהגה ע״י מוסדות ״האשראי המרוכז״. קודמי ניהלו רישום זה תוך זלזול. הם ראו במילוי הטפסים טרחה מיותרת. הפכתי את טופסי האשראי המרוכז לטופסי רישום חודשיים. עקבתי מדי חודש אחרי היתרות בבנקים ובארגוני הקניות. מיינתי את הכנסות הענפים החודשיות, את ההכנסות המיוחדות, את קבלת ההלוואות מבנקים ומוסדות כספיים, והשוויתי אותן לתחזיות בתוכנית המשק, תוך התאמת הסכומים לשינוי ערך הכסף. תוך רישום החודש השוטף פלוס המצטבר מראשית השנה. כמו כן מיינתי את כל ההוצאות החודשיות להוצאות שוטפות, להוצאות להשקעות, להוצאות מיוחדות, להחזר הלוואות ולתשלומי ריבית. גם נתונים חודשיים אלה הותאמו לשינויי האינדקס. הסיכומים הממוינים היו חודשיים ומצטברים מתחילת השנה.
מצויד בנתונים אלה יכולתי למסור דוחות כספיים חודשיים מעודכנים, קודם־כול לעצמי, אך כמובן גם לוועדת המשק ולוועדה הכספית. יצוין שבשנים האלה לא היתה עדיין בשובל ולו יחידת מחשב אחת. הרישומים והסיכומים נעשו במכונות חישוב פשוטות ולקחו די הרבה זמן. ביקשתי וקיבלתי את העזרה של משה אלון במשך מספר ימים בכל חודש. לסיכומים האלה לא היה דיוק מאזני. אבל ההישענות על יתרות הבנקים ועל יתרות ארגוני הקניות הקנו לשיטה דיוק ואמינות. ניהלתי רישומים אלה בכל תקופת הגזברות השנייה והמלצתי גם לנחום, שהחליף אותי כעבור חמש שנים, להמשיך ולנהל את הרישומים החודשיים האלה.
השקעה במחשוב ההשקיה.
באחת הפעמים בהן שירתי במילואים, הוצבתי בקיבוץ כפר עזה. כאן, בפעם הראשונה, ראיתי מערכת השקיה ממוחשבת בפעולה. קיבוץ נירים היה זה שפיתח את השיטה ואת המערך. אימצו את השיטה רוב הקיבוצים לאורך גבול רצועת עזה מטעמי ביטחון. היציאה התכופה לשדות בלילות, לפתיחת הברזים ולסגירתם היתה כרוכה בסיכונים רבים, מאחר והאזור שרץ מסתננים. השיטה החדשנית אפשרה לפתוח ולסגור את הברזים ממקום מרכזי בתוך היישוב. הבנתי מיד כי השיטה הזאת טובה בפני עצמה גם בלי הסיכון הביטחוני. המלצתי לענף השלחין להצטייד במערך שלם להשקיה ממוחשבת. נתקלתי בהתנגדות די עיקשת, שנבעה משמרנות, בעיקר מצד גדי מאירי. בכל זאת הקיבוץ השתכנע. למרות שדגלתי בהימנעות מהשקעות בלתי חיוניות, דחפתי חזק מאוד לאימוץ השיטה החדשה. קיבלנו לביצוע מענק ומימון מתאים שהיה עדיין בלתי צמוד. באופן זה, ־ בשיעורי האינפלציה הגבוהים שהיו אז במשק, ־ כל ההלוואות הבלתי צמודות היו למעשה בריבית ריאלית שלילית. מתוך שיקולים של הענף נרכש המערך מאת ״מוטורולה״, ולא מנירים, דבר שהוכיח עצמו בדיעבד. דורון נאור נטל על עצמו את ביצוע הפרויקט הלכה למעשה.
נשיא מצרים, אנוור סאדאת מבקר בארץ ובכנסת
הנה, באופן מפתיע, כשנה לאחר עלות הליכוד לשלטון בישראל, בא נשיא מצריים אנוואר סאדאת לביקור רשמי לארץ. הוא הופיע בכנסת בנאום מרשים. בביקור זה הונחו, בתיווך אמריקני, היסודות להסכם השלום בין ישראל למצרים.
השקעה מסיבית בקופות גמל
כתוצאה מריסון ההשקעות השתפרה מאוד הנזילות השוטפת. מצב זה אפשר לי להשקיע סכומים משמעותיים בקופות גמל, גדיש ועצמה. להפקדות האלה ניתן אשראי לזמן קצר בהלוואות שהיו עדיין בלתי צמודות, משמע בריבית ריאלית שלילית. הפקדתן בקופות גמל משמע: השקעה בטוחה בריבית ריאלית חיובית.
אליעזר פישמן, ־ יועץ ראשי לקרן השומר הצעיר.
באותה התקופה שימש יוסי גנשר כמנהל קרן השומר הצעיר. הוא הביא לקומה השישית של בית הקיבוץ ארצי ברחוב ליאונרדו-דה-ווינצ׳י את אליעזר פישמן, כיועץ ראשי לקרן השומר הצעיר. אליעזר פישמן התהלך בקומה השישית של הבית כאילו כל הבית שייך לו.
הדרכה לא נאותה של גזברי קיבוצים מצד קרן השומר הצעיר.
נפתלי, חבר נירים, עבד בקרן השומר הצעיר. תפקידו היה לגבות מן הגזברים את חובותיהם לקרן. באופו זה, כל הגזברים התפקדו אצלו לפחות פעם בכל חודש. והנה, ־ קרן השומר הצעיר, במקום להזהיר את הגזברים מהשקעות ספקולטיביות, היא עצמה הפיצה באמצעות נפתלי מנירים בין גזברי הקיבוצים נייר ערך ושמו: ״רונית". ערכו של נייר ערך זה עלה מיום ליום. הגזברים היו מצטופפים בחדרו של נפתלי והתמוגגו מנחת, לשמע העליות של שער נייר הערך ״רונית״ בבורסה. מכאן יצאה האמירה שרווחה באותם הימים: גזבר מוצלח מסוגל ביום אחד להרוויח בבורסה יותר ממה שרפתן מרוויח בעבודה קשה בשנה שלמה. היתה זאת הדרכה לא נכונה, שגוייה, הרפתקנית חסרת אחריות מצד קרן השומר הצעיר. אין בידי נתונים בדבר השקעות הקרן עצמה במניות ספקולטיביות.
1979
עמיקם יוצא לארה״ב ללמוד לתואר שלישי בפיסיקה יישומית
עמיקם עבר מבחנים בשגרירות ארצות הברית בתל־אביב לקראת לימודים באוניברסיטה אמריקנית. הציונים שהוא קיבל אפשרו לו להתקבל לאוניברסיטאות הכי טובות, כגון פרינסטון, סטנפורד, .,M.I.T קלט״ק. (California Institute of Technology). אמרתי לעמיקם אם אין לו העדפה מיוחדת לאחד המוסדות המכובדים הנ״ל, הייתי מעדיף שהוא ילמד בקלט״ק. ידעתי כי האוניברסיטה הזאת מפעילה את ה״מעבדה להנעה סילונית״, האחראית למבצע שיגור שתי חלליות וויג׳ר (Voyager) אל כוכבי הלכת צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון. ואכן עמיקם החליט ללמוד בקלט״ק. כפי שיוסבר בהמשך, ציפיותי מנוכחות עמיקם בקלט״ק נתמלאו מעל ומעבר לציפיותי.
באותה השנה תכננו, אילנה ואני, נסיעה ראשונה לחוץ לארץ. בכל זאת, לא רצינו לעזוב את הארץ כל עוד יניב משרת בצה״ל. שוב דחינו את הנסיעה. בקיץ זה יצאו אורי ועמיקם יחד לאירופה, קודם להולנד ואחר-כך לסקנדינביה. בהולנד רכשו מכונית ומכרו אותה בסוף הטיול. אמרתי להם: הנסיעה מהולנד דרך צפון גרמניה משעממת מאוד. הצעתי כי יעברו את גרמניה יותר דרומה ויעברו בכפרים מהם באה משפחתנו, משפחת אייכנגרין. הייתי מעוניין שיפקדו את בית הקברות היהודי בברינגהאוזן הם מילאו את בקשתי. בביקורם בבית העלמין בברינגהאוזן מצאו לא פחות מ־12 מצבות אייכגנגרין. בסוף טיולם המשותף בסקנדינביה הם נפרדו. אורי חזר ארצה ועמיקם המשיך לארצות הברית.
עמיקם נפרד מאילנה ונוסע לארה"ב ללימודי הדוקטורט. קיץ 1979
מסיבת "שילוח" של עמיקם. מימין: אילנה, משי מילוא, מירה וייזל, פרופ. ישראל מילוא, עמיקם, גיורא עמיר, טולה עמיר, אורי, יניב, יוסי, עודד עמיר. יושבת: דפנה וייזל
קיבוץ שובל ללא חוב נטו
בקיץ 1979 הביא יושקו סיכומי מאזן לשנה 1978. כאשר ראיתי נתונים אלה אמרתי לחברי הוועדה: ״אם המספרים האלה הם נכונים, משמע: לא רובץ כל חוב על השקעותינו היצרניות, הצרכניות והמוניציפליות. כל החוב החיצוני שלנו מגובה על ידי השקעותינו בקופות גמל ובמטבע חוץ. משמע: היום לראשונה כל המשק כולו שייך לנו. זה הוא מצב אידיאלי, אליו שאפנו הרבה שנים. זה מאפשר לנו מעתה ואילך לבצע השקעות שדחינו אותן עד כה. המצב הזה נוצר כתוצאה משני גורמים: 1. הקיבוץ התנהל באופן שקול וסולידי במשך כל השנים. 2. האינפלציה הגואה הקטינה עד מאוד את נטל החוב החיצוני שרבץ עלינו, בעוד חסכונותינו כולן צמודות לאינדקס או למטבע חוץ.
הקמת מכון לייבוש זרעי מלפפונים.
חברת הזרע פיתחה זן מיוחד של מלפפונים, שלזרעיהם היה ביקוש ער בחו״ל. חברת הזרע הציעה לנו לגדל מלפפונים אלה לזרעים ולהקים בשובל מכון לייבוש זרעים, שלנו ושל מגדלים אחרים. הכנתי תוכנית עסקית והגשתי את הפרויקט למרכז ההשקעות של משרד המסחר והתעשייה. היות ומרבית התוצרת היתה מיועדת ליצוא, המרכז אישר את הפרויקט כמפעל מאושר באזור א,. קיבלנו מענקים בגובה 40% מן ההשקעה והלוואות נוחות ביותר גם להשקעה התעשייתית, (מכון הייבוש) וגם להשקעה החקלאית (שני קומביינים תוצרת הארץ וצי עגלות להובלת המלפפונים מהשדה למכון הייבוש). הענף התקיים אצלנו בתנאי רווחיות נאה עד שגורמים בחוץ לארץ פיצחו את זן המלפפונים והיצוא לחו״ל של הזרעים נבלם. בכל שנות ההפעלה התנהל יצור הזרעים וייבושם בתנאי רווחיות נאה.
עסקאות מיקס (MIX) עם בנק הפועלים ועם בל״ל
שני הבנקים הגדולים, בל"ל ובנק הפועלים, הציעו לנו עסקות שקשה היה לסרב להן. תמורת השקעה של מאה אלף לירות במניות הבנקים האלה הם הציעו לנו מימון של מאתיים אלף לירות. מחצית הסכום בהלוואה צמודה לאינדקס, מחצית ההלוואה בלתי צמודה. הבאתי את ההצעה לאישור וועדת הכספים של הקיבוץ. באישור מוסדות הקיבוץ רכשנו מניות של בנק הפועלים ושל בל"ל. הבנקים הציעו את ההצעות להרבה מאוד לקוחות. זה גרם לביקוש מוגבר למניות אלה וערכן עלה הרבה מעל לעליית האינפלציה. פעילות זאת של המערכת הבנקאית היתה בלתי חוקית בעליל מצד הבנקים (לא מצד רוכשי המניות). הפעילות הזאת נמשכה יותר מארבע שנים, לעיני המפקח על הבנקים, לעיני בנק ישראל ולעיני משרד האוצר. באוקטובר 1983 התפוצץ הנושא, והבנקים הגדולים בישראל פשטו את הרגל, כפי שיסופר להלן.
ויכוח על רכישת העיתון ״על המשמר״
התנועה חייבה אותנו לרכוש כמאתיים עיתונים ״על המשמר״ מדי יום ביומו. הקנייה בוצעה באמצעות ארגון ״קיבוצי השומר הצעיר״ באותו הזמן אנחנו רכשנו באמצעות ארגון משקי הנגב כמות קטנה של כמה עשרות עיתוני ערב, ״ידיעות אחרונות״ ו״מעריב״. ברכישות אלה באמצעות משקי הנגב זכינו בהנחות של 40% מן המחיר ללקוח בודד, הנקוב על העיתון. קיבוצי השומר הצעיר חייבו אותנו לשלם על העיתון מראש בראשית השנה. הם זיכו אותנו ב10% מן המחיר, אך חייבו אותנו בריבית על האשראי שכאילו נתנו לנו. דרשתי לרכוש את העיתון ישירות מעל המשמר בתנאים של סוכני ומפיצי העיתון. מפיצי העיתון העירוניים זכו להנחות בדומה לאלה שמשקי הנגב קיבל מעיתוני הערב. ראיתי במחיר העיתון באמצעות קיבוצי השומר הצעיר עושק בלתי סביר גם במחיר העיתון וגם בתנאי המכירה. על המשמר לא הסכים למכור לנו ישירות. כאשר הבאתי את טענותי לפני העיתון הקימה מזכירות הקיבוץ ארצי וועדה לבדיקת הנושא. ממצאי הוועדה אישרו את נכונות טענותי. ברם במקום למכור לנו את העיתון במחירי סוכני העיתון העירוניים, בא מזכיר הקיבוץ ארצי, נתן פלד, בעצמו ובכבודו, לשיחת הקיבוץ בשובל. הוא אישר שטענותי הן אכן נכונות, אבל העיתון מתנהל בגירעון. אם יוזילו את העיתון לקיבוצים יגדל הגירעון ויהיה צורך להגדיל את מסי התנועה. הקיבוץ הממושמע קיבל את דין התנועה וחייב אותי להמשיך ולקנות את העיתון במחיר מופרז באמצעות קיבוצי השומר הצעיר.
לא רק במכירת עיתון על המשמר הפלתה התנועה את חברי הקיבוץ לרעה בהשוואה ללקוחות עירוניים. גם שכר הלימוד באורנים ובמדרשת רופין היה באופן בולט גבוה משכר הלימוד שנדרש מתלמידים עירוניים. דבר זה נודע לי כאשר שאול שריר הביא לקיבוץ את חברתו, שלמדה בסמינר הקיבוצים. כשרציתי להסדיר את שכר הלימוד שלה, שאול שריר אמר שמוטב שהיא תשלם את שכר הלימוד והקיבוץ יחזיר לה את ההוצאה כנגד קבלה, מפני שכך שכר הלימוד שלה יהיה הרבה יותר נמוך !! יש לזכור ששאול שריר היה באותו הזמן חבר במחלקת החינוך של התנועה.
1980
משבר אמון עם משקי הנגב
במשך כל השנים היה לי אמון מלא בארגון משקי הנגב. החשבתי אותו לארגון יעיל, מבוסס מבחינה כלכלית. כמו־כן היו לי יחסים אישיים עם מנהלי הארגון, כגון משה שמיר, איש דורות. וישראל ברוך, איש קיבוץ אורים. יחסי אמון אלה השתבשו לחלוטין כאשר הניהול עבר לישראל אפרת מאורים, ואחריו לחנן לוריא, איש קיבוץ כפר עזה.
כל שנה היה אצלנו ביקור של ועדה מטעם ״האשראי המרוכז״. השתתפו בביקורים אלה נציג משרד החקלאות ונציג התנועה (מלווה משקי). מאחר וההתנהלות המשקית והעסקית של שובל היתה תקינה, הם לא יכלו לייעץ לנו הרבה. בפגישה עם צוות האשראי המרוכז באביב 1980 טענתי שאנחנו מפסידים בענף הרפת, אחד הענפים הבסיסיים של הקיבוץ. כולם השתוממו על טענתי זאת. אמרתי אנו מקבלים את האספקה לרפת באשראי לחמישה חודשים, אבל עבור האשראי זה אנו משלמים ריבית יקרה ביותר. (בגלל שיעורי האינפלציה הגבוהים (מעל ל 100%). ריבית זאת מכפילה את עלות האספקה. רבית זאת גורמת להפסד בענף הרפת. נציג משרד החקלאות טען שאני לא צודק. הוא טען שהאשראי לחמישה חודשים לאספקה לרפת הוא אשראי ללא רבית. ירדתי להנהלת החשבונות. החשבונות הראו באופו ברור כי משקי הנגב מחייבים אותנו בריבית יקרה על האשראי הזה.
בביקור הראשון שלי במשקי הנגב שאלתי את סילבר, חבר קיבוץ רביבים, האחראי על האספקה לבעלי חיים: ״האם האספקה לרפת נרכשת ע״י משקי הנגב באשראי ללא ריבית, כטענת נציג משרד החקלאות, או, באשראי נושא ריבית, כפי שמשקי הנגב מחייבים אותנו מדי חודש בחודש. סילבר אמר לי כי איננו יודע את התשובה. הוא יברר וייתן לי תשובה מוסמכת. כעבור שבוע הוא מסר לי כי הוא ברר את הנושא עם ישראל אפרת. האשראי לאספקה לרפת מחויב בריבית. כאן עשיתי שגיאה חמורה. האמנתי למשקי הנגב אימון מלא. הנחתי כי נציג משרד החקלאות טעה וניסה להטעות אותי. בקיץ אותה השנה הנושא התפוצץ. האח של יוליוס קליפר, מנהל חשבונות בקיבוץ מגן, חשף את האמת. משקי הנגב אכן רכשו את האספקה באשראי לחמישה חודשים ללא ריבית וחייבו את המשקים, בלי בושה, בריבית יקרה ביותר. לפי חישובי גנבו משקי הנגב משובל מעל למיליון שקלים. כששאלתי את ישראל אפרת איך משקי הנגב יכלו לנהוג כך, הוא שיקר לי ישר לפנים. מה אני מתרעם, כל מה שנעשה נעשה בהתאם להחלטות ההנהלה, והחלטות אלה פורסמו כדת בעלון משקי הנגב. אני נהגתי לשמור את כל פרסומי משקי הנגב. מעולם החלטה כזאת לא פורסמה. החלטה כזאת גם לא יכלה להתפרסם. אילו הממשלה הייתה יודעת שמשקי הנגב מלאימים את האשראי ללא ריבית ולא מעבירים אותו לבעלי הרפתות והלולים, היא הייתה מבטלת מיד את ההסדר הזה. רציתי לדרוש כי משקי הנגב יפצו אותנו על מלוא הנזק שנגרם לנו. כאן בלם אותי יושקו, מרכז המשק: ״לא מספיק שאתה, כגזבר הקיבוץ, מחריף את היחסים עם הקיבוץ ארצי, עכשיו אתה רוצה לקלקל את היחסים גם עם משקי הנגב!״ היום אני יודע שמשקי הנגב השתמשו בסכומים הרבים שנגנבו בדרך זאת מן הקיבוצים, להשקעות בבורסה. וכספים אלה הלכו לטמיון! פרשה חמורה זאת ערערה לחלוטין את האמון הבלתי מסויג שהיה לי עד אז בארגון משקי הנגב.
הפגנה משותפת של קיבוצים ומושבים לפני הכנסת
התנועות הקיבוציות ותנועת המושבים יזמו הפגנה המונית משותפת לפני הכנסת כמחאה על פגיעה במוחות החקלאות. יחד עם אפרים שחר נשאתי שם שלט: ״הבורסה תוססת והחקלאות גוססת״ מיד אחרי זה הקיבוץ ארצי כינס כנס חירום בקיבוץ עין השופט.
תערוכה אסטרונומית ראשונה בשובל
עמיקם שהה במעבדה להנעה סילונית בפסדינה כאשר התקבלו שם התמונות המרהיבות ממעבר חלליות וויג׳ר במערכת של כוכב הלכת צדק. הוא שלח לי חומר אוטנטי של נאס״א על ירחי צדק, על צדק עצמו ועל מערכת הטבעות של צדק, שלא היו ידועות קודם לכן. כמו כן הוא שלח לי שפע חומר על תכנון וביצוע מסע החלליות האלה. החומר שהצטבר אצלי חייב אותי לערוך תערוכה ולפרוס את החומר המרהיב הזה לקהל הרחב. כי הוא טרם הוצג בארץ.
ארגון התערוכה דרש עבודות הכנה רבות. ישראל שוורץ הכין עבורי מפת יקום גדולה, על בסיס המפה שהתפרסמה בירחון Sky and Telescope בחודש אוגוסט 1977. מפה זאת הייתה כמובן בשפה העברית, בעוד האוריגינלית היתה באנגלית. הנחתי את החוברת הזאת על יד המפה הגדולה, כי בגיליון זה התפרסם לראשונה לוח הזמנים של חלליות וויג׳ר. במהלך כל ימות התערוכה נהניתי להסביר את המפה הזאת שנקראה במקור: ״The Scale of the Universe״.
נוסף לחומר על צדק וירחיו הצגתי גם תמונות של מאדים, לרבות תמונות של חלליות מרינר. נאס״א הצליח להנחית על פני מאדים מחפר אשר גם חפר באדמת המאדים, גם ניתח את ממצאיו, גם שלח את התוצאות חזרה לכדור הארץ.
בנוסף לכך הצגתי שפע של שקופיות אסטרונומיות עם שני מקרנים שאפשר למבקרים לצפות בהן. הצגתי הרבה ספרים אסטרונומיים חדשים וחדישים. אחד האטרקציות היה התיק עם חומר ההרצאות של פרופסור יעקב בקנשטיין בקורס לאסטרופיסיקה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. הרשימות היו בעברית, בכתב ידו של פרוף בקנשטיין.
כמו כן הצגתי שנתונים של הירחונים "Astronomy" "Sky and Telescope״ באנגלית ואת כל אוסף הירחונים של האגודה הישראלית לאסטרונומיה בשפה העברית. התעניינות מיוחדת עוררו ספרים אסטרונומיים ישנים, בעיקר בשפה הגרמנית. מהאוניברסיטה העברית השאלתי, מדוד זייצ׳ק, ספרים אסטרונומיים ישנים בשפה העברית מהמאה השבע עשרה והשמונה עשרה. הצגתי גם סרטים אסטרונומיים ברוחב של 8 מ״מ. זאת היתה טרחה כי הייתי צריך לבד להתעסק עם המסרטה. התערוכה התקיימה במועדון לחבר בשובל. הסעתי את פרוף. דוד זייצק, אבי האסטרונומים החובבים בארץ, מירושלים לשובל והוא התכבד בפתיחת התערוכה. ארגנתי ספר מיוחד בו רשמו חלק מן המבקרים את רשמיהם מן התערוכה.
כאמור, ארגון התערוכה התאפשר אך ורק מפני שעמיקם שעה לעצתי לעשות את הדוקטורט שלו באוניברסיטת קלט״ק בפסדינה שבקליפורניה. החומר שהוא שלח לי עלה אכן על כל ציפיותי. ברם, זאת היתה רק ההתחלה. שנתיים לאחר מכן, במעבר חלליות וויג׳ר במערכת שבתאי, הצטבר אצלי חומר מדהים נוסף, שהצדיק עריכת תערוכה אסטרונומית שנייה בשובל.
נסיעה לארצות הברית ולאירופה בקיץ 1980.
רוב חברי הקיבוץ יצאו לחו״ל כבר לפחות פעם אחת עד 1980. אילנה ואני דחינו את נסיעתנו לחו״ל כל עוד היו לנו בנים בצבא. כעת, לאחר שחרור יניב מצה״ל, החלטנו לצאת לארצות הברית ולאירופה. אפרים שחר החליף אותי בגזברות שובל במשך חודשיים וחצי.
ידענו שלאורי יש חברה, אך הוא עדיין לא הציג אותה לפנינו. אורי אמר לנו שאולי היא תסכים ללוות אותו לשדה התעופה כאשר יבוא לשם להיפרד מאתנו. לצערנו ולאכזבתנו, אורי בא לשדה התעופה בלי חברתו. יחד עם זאת הוא סיפר לנו כי הם יצאו יחד קודם לצרפת ואחר כך ולנורבגיה לקטוף שם תותים. הוא נתן לנו כתובת בנורבגיה עם טלפון, שם יהיה כשנגיע לשם, ושם יציג לנו את חברתו.
טסנו בטיסה ישירה דרך ניו־יורק ללוס אנג׳לס. עמיקם חיכה לנו בשדה התעופה. הוא הביא אותנו לבית המפואר של שמואל והרטה (אח וגיסה של אילנה) בבוורלי הילס. שמואל נהיה קבלן בניין מצליח ביותר. להם שתי בנות, אורנה ומיכל אותן הכרנו מביקוריהם בארץ ובשובל. התארחנו בבית שמואל והרטה במשך כל זמן שהייתנו בלוס אנג׳לס.
עמיקם קיבל משמואל מכונית קדילק ישנה, גדולה ומפוארת, בה הסיע אותנו לקלט״ק, אוניברסיטה בה הוא למד לתואר השלישי. עמיקם עשה לנו הכרות עם המנחה שלו, פרופסור מק־גיל. אני כמובן התעניינתי במיוחד במעבדה להנעה סילונית, המהווה חלק בלתי נפרד מן האוניברסיטה. בחנות הספרים של "Jet Propulsion Laboratory,' רכשתי הרבה ספרים בתחומי האסטרונומיה והאסטרופיסיקה, כולל תמונות ראשונות מן החלליות"Voyager" ליד צדק. כמו־כן טיפסנו עם עמיקם להר ווילסון מעל לפסדינה. שם מוצב אחד הטלסקופים האופטיים הגדולים בעולם. (אז!).
יחד עם עמיקם ביקרנו בבית רענן ותיאה. רענן, בן־אחי אברהם, למד באותו הזמן הנדסת חשמל באוניברסיטה אחרת במרחב ל. אי., ב "Fullerton". בתם, ליאת, היתה אז בדיוק בת שלוש. רענן הראה לנו, לא בלי שמץ גאווה מוצדקת, מחשב ביתי קטן שהוא בנה במו ידיו. היה זה המחשב הביתי הראשון שראיתי מאודי.
פרופ. טום מקגיל, המנחה של עמיקם.
סקרנותי האסטרונומית באה על סיפוקה המלא בביקור בתערוכה האסטרונומית הקבועה באתר Griffith Park. לא רק סקרנותי האסטרונומית, גם סקרנותי הגניאלוגית באה על סיפוקה בלוס אנג׳לס. עמיקם הוליך אותי לאתר הכנסייה המורמונית בל.א. המקום כל כך קדוש שלא לכל המורמונים מותר לבקר בה. אבל, ליד הכנסייה ממוקמת ספריה ענקית, בה יש אוספים ומקורות גיניאלוגיים בלתי-נדלים, פתוחה לקהל הרחב. המורמונים מאמינים שבעולם הבא כל בני האדם יהיו מורמונים. על־כן הם רוצים לדעת כבר בעולם הזה מי ומי יהיה מורמוני בעולם הבא. על-כן הם אוספים בשקדנות רישומי לידה נישואים, ותמותה מכל העדות והדתות לא רק באמריקה אלא גם בארצות אחרות. כמו־כן יש שם חומר למכביר על מפקדי אוכלוסייה בארצות הברית, רישומי מהגרים שהגיעו לנמלי ארצות הברית השונים החל מאמצע המאה התשע עשרה.
ביקרנו את שפע הקרובים של אילנה במרחב ל. אי. רוב המשפחה של אימה, אטל שפירא, חיים בארץ. אבל קרובי המשפחה מצד אביה שניצלו מן השואה, התרכזו רובם ככולם באזור לוס אנג׳לס ובבוורלי הילס. קודם כול הוריה של הרטה, אפרים והילדה הורני, שקיבלו אותנו בסבר פנים יפות. הילדה היא בת אחות של אביה של אילנה. אחותה של הילדה, אטה, נשואה לבומי שפיגל. בומי נהיה בנקאי מצליח. גם הם גרים בבורלי הילס. בומי שפיגל תרם הרבה כספים בארץ. המבנה הייחודי שמוקדש ביד ושם לילדים שנספו בשואה ותוכנן ע״י ספדי, מומן ע׳׳י תרומה של משפחת שפיגל. בכניסה למבנה מצוי פסל של עוזי שפיגל, בנם של בומי ואטה, שנרצח ע״י הגרמנים באושוויץ. אח של הילדה ואטה, משה, גר גם הוא עם משפחתו בלוס אנג׳לס. אילנה סיפרה לי שהוא קפץ מן הרכבת שהובילה אותם לאושוויץ, ובאופן זה ניצל. כללית, כל קרובי המשפחה של אילנה בלוס אנג׳לס, הם ניצולי שואה, שהשתקמו אחרי המלחמה בקליפורניה. אחיינית נוספת של אביה של אילנה, גיטה וויבר נשואה ליוסף וויבר. הם היגרו בתחילה לצ׳ילה, אך בומי ואפרים הורני דאגו להביא גם אותם ללוס אנג׳לס. כולם שמחו מאוד לביקור שלנו. נוסף לזה ביקרנו בלוס אנג'לס גם את דודה אלזה מנדל, בת דודה של אמי ואת בנה, ד״ר מרטין מנדל, שהוא פסיכולוג, צייר וגם פסל. באחד הימים נסענו יחד עם שמואל הרטה ועמיקם לסן -דיאגו וביקרנו בגן החיות המרשים בעיר זאת, על גבול מקסיקו..
יוסי מבקר ב- griffith park.
יוסי ואילנה לפני הבית של שמואל והרטה, 626 הילקרסט דרייב, בברלי הילס.
יוסי, שמואל, אילנה והרטה בגן החיות בסן דיאגו, קיץ 1980.
הטיול הארוך ביותר
לאחר שהותנו בלוס אנג׳לס ערכנו את הטיול הארוך ביותר שטיילתי אי־פעם, בקדילק של עמיקם. נסענו צפונה לאורך כביש מספר 1 לאורך האוקיינוס השקט אל עבר סן־פרנציסקו. שם ביקרנו את בן־דודי וולטר גרין (אייכנגרין) ואת אשתו שרלוט, את בתם הבכורה ננסי ואת שני בניהם דוד ופיטר. בעת ביקורנו שם פגשנו גם את הדוד פאול, אחי אמי, שבא מפיטסבורג. וולטר הוא מוסיקאי מוכשר ומנגן וותיק בבסון בתזמורת הפילהרמונית של סן־פרנציסקו. הוזמנו לקונצרט של התזמורת שניגנה את הפתיחה ל־ 1812 של צ׳יקובסקי.
מסן־פרנציסקו נסענו, יחד עם וולטר ועם בנו פיטר, מזרחה אל עבר הפרקים הלאומיים יוסימיטי פארק. שם המים נשפכים במפלים שוצפים מגבהים אדירים לעמק. לא הרחק משם פרק הסקוויה. שם עצי סקוייה עתיקים בני הרבה מאות שנים עם גזעים שעשרה אנשים לא מסוגלים להקיפם. בחלק מהעצים נחצבו מעברים שמכונית יכולה לעבור דרכם. מאזור הפרקים טיפסנו במעלה הרי הסירה ניבאדה עד לאזור לבן משלג בחודש יולי! עברנו את TAYOGA PASS ומשם ירדנו אל עבר אזור מדברי לאגם מונו־ליק המלוח. נסענו צפונה אל עבר העיירה ברידג׳פורט. היה זה בדיוק הרביעי ביולי, יום העצמאות האמריקני. שמענו נאום של גנרל אמריקני מקסרקטין סמוך לעיירה שהבטיח לתושבי בריד׳פורט שמעולם לא ידרוך צבא זר על אדמת ברידג׳פורט. חשבתי בלבי: ״הלוואי עלינו,,. המשכנו יחד עם וולטר ופיטר לרינו, העיר הקטנה הגדולה ביותר במדינת ניבאדה. זאת עיר שבאים לשם זוגות כדי להתגרש בלי בעיות. זאת עיר עם אין סוף משחקי מזל, הימורים ובתי קאזינו. מכאן וולטר ופיטר חזרו לסן־פרנסיסקו ואנו המשכנו מזרחה. חצינו את המדבר האכזרי של נבאדה לכיוון מדינת יוטה ובירתה סלט־ליק סיטי. כבר בבית המלון הראשון במדינת יוטה הרגשנו את ההבדל בין ניבאדה האפיקורסית ויוטה האדוקה, מדינת המורמונים. במלון, ליד המיטה, על ארון הלילה היה מונח תנ״ך בכל חדר. אין במדינת יוטה בתי קזינו ומאורות עם משחקי מזל. בסלט־ליק סיטי בירת המורמונים גרו פאול ומשפחתו בהגיעם לארה״ב.. הדוד פאול סיפר שבבואם לסלט־ליק סיטי ניסו המורמונים להעביר אותו לנצרות המורמונית. אך הוא אמר להם ״מוטב שנשאר בני דודים וחברים״. והם ירדו ממנו. טיילנו בעיר, ביקרנו בטברנאקל, האולם הענקי המקומר עם אחד האורגנים הגדולים ביותר בעולם, גם שמענו את נגינתו. ראינו את הפסל של שיירת המורמונים הראשונים שחצו את כל המדבריות האכזריים עד שהגיעו למקום הפורה הזה. יותר מאוחר התברר כי האזור גם מבורך באוצרות טבע. דרומה לסלט־ליק סיטי נמצא מכרה נחושת פתוח ענקי. כורים שם נחושת מתוך מכתש בעל קוטר עצום, שבכל מפלסיו כורים את המתכת. נוסף לכך מבורכת יוטה בפרקים יפיפים ומרהיבים. בדרכנו דרומה אל עבר אריזונה ביקרנו בפרק בריס קניון, בסידר קניון ובפארק ציון המדהימים ביופיים. במעבר לאריזונה חצינו את נהר הקולוראדו. באגם מלאכות ענקי הותקנה תחנת כוח. ירדנו אל לב המפעל בסכר הגבוה. ראינו את הטורבינות העצומות המפיקות את החשמל. מכאן שברנו דרום מערבה, בגדה השמאלית של נהר הקולוראדו עד לגרנד קניון. השקפנו ממרומי הצוק אל הנהר הזורם ומתפתל מאות מטרים מתחתינו. מראה פנטסטי. בגרנד קניון פגשנו קבוצה ישראלית וביניהם הסופר נתן שחם מבית אלפא. מכאן המשכנו הלאה מערבה בדרך ללס-ווגאס. עברנו ליד סכר הובר ־ Hover Dam על נהר הקולוראדו. מפעל הידרו חשמלי ענקי נבנה כאן. בערב הגענו ללס־וויגס בניוואדה. התמקמנו במלון. שם חיכו לנו כרטיסי פיתוי למשחקי מזל. היינו עיפים, אך החלטנו שאי־אפשר להיות בלס ויגאס בלי להמר. עשינו תחרות מי יבזבז יותר מהר את חמשת הדולרים שלו וחזרנו למלון. ביום האחרון של הטיול חצינו את המדבר האכזרי, עמק המוות, Death Valley, והגענו אחרי טיול של 10.000 קמ. חזרה ללוס אנג'לס.
יוסי, עמיקם וולטר צופים על העיר סן פרנציסקו וגשר שער הזהב
אילנה, עם ננסי ודוד אלוש, סן פרנציסקו, 1980.
בבית משפחת גרין בסן פרנציסקו. מימין: וולטר, שרלוט ופיטר (מוסתרים ע"י הצמח), יוסי, פאול גרין, דייויד גרין, אילנה, ננסי אלוש.
רביעי ביולי בעיירה ברידג'פורט, קליפורניה
"השודד בעל היד האחת", נוואדה, 1980
אילנה ויוסי, פארק ברייס. יולי 1980
אחרי הטיול המדהים הזה נפרדנו מעמיקם, משמואל ומהרטה וטסנו לפיטסבורג. בשדה התעופה חיכה לנו הדוד פאול. הוא הסיע אותנו במכוניתו דרך העיר הגדולה. התפעלתי איך איש זקן בגיל 82 נוהג מכונית בביטחון כזה. (לא שיערתי אז כי יבוא הזמן וגם אני אנהג אחרי שאגיע לגבורות). בביתו של פאול נפגשנו עם אשתו השלישית, ארנה. פאול נתאלמן מאשתו פאולה, אם שני בניו. לאחר מכן התחתן עם גיסתו, אחות פאולה אך גם ממנה התאלמן.
למחרת טסנו מפיטסבורג לעיר בפלו Buffalo. שם שכרנו מכונית ונסענו צפונה למפלי הניאגרה. אין מילים לתאר את חזיון המים האדירים הנשפכים מגובה רב ובחזית רחבה אל האפיק. הגבול בין ארצות הברית וקנדה עובר באמצע המפלים. המפל האמריקני רוחבו כ 330 מטרים וגובה המפל 50 מטר. בחלק זה עוברים רק 10% ממימי המפלים. רוחב המפל בצד הקנדי, שצורת פרסה לו הוא 750 מטר. מפלי הניאגרה מנוצלים היום למפעל ההידרו־חשמלי הגדול ביותר בעולם. שטנו באנייה אל מתחת למפלים. כולנו קיבלנו מעילי גשם ארוכים ובכל זאת נרטבנו. שאון המים הגועשים הוא אדיר.
מכאן עברנו במכוניתנו לניאגרה הקנדית. ופנינו מזרחה. במהרה הגענו לימת אונטריו הענקית. נסענו לטורונטו. ביקרנו במוזיאון של אומנות אסקימוסית ובמוזיאון של מדעי הטבע. מטורונטו המשכנו לאורך חוף ימת אונטריו אל עבר אלף האיים. עלינו על סיפון אנייה ושטנו במשך כמה שעות בין מאות האיים הקטנים והגדולים, המיוערים ופה ושם גם מיושבים.
המשכנו מזרחה, כאשר משני צידי הכביש פיתו אותנו שלטים:"Pluck your own cherries״. בחווה אחת: Hoprick Orchards, נעצרנו, הצטיידנו בשני סולמות ובסלסלות והתחלנו לקטוף דובדבנים. תוך כדי קטיף גם התענגנו על הפירות הטריים, העסיסיים והטעימים. בסוף באנו עם היבול שלנו לבעלת הבית על מנת לשלם לה. בשמעה כי אנו מישראל סירבה בתוקף לקחת מאתנו אפילו סנט קנדי אחד. נפרדנו בידידות.
והנה הגענו לפרק רחב ידיים שבמרכזו אנדרטה לזכר קרבנות המלחמה האחרונה שהתחוללה על אדמת קנדה בשנה ־־־ 1812, במהלך המלחמה של ארצות הברית נגד אנגליה(1815־1812). על האנדרטה הזאת כתוב:
In Memory of the Brave Men who fell in the Victory of Crysler's Farm., November 1812
ארץ חלומית שמאז 1812 לא התחוללו מלחמות על אדמתה.
מכאן המשכנו למונטריאול. התארחנו בביתם של דני פולק ומשפחתה. דני היא בת דודה של אילנה. שלושת ילדיהם של אהרון ודני פולק, דליה, עליזה וגדעון היו אז בגיל 11, 9, ו־ 6 שנים. סיירנו במונטריאול בהדרכת דני. משם נסענו דרומה, חצינו את נהר סנט לורנס וחזרנו מקנדה לארצות הברית. חצינו את מדינת וורמונט, את ניו־המפשייר למסצ'וסטס. התארחנו במשך יומיים בביתם של זלמן ואטל קאמין בקרבת בוסטון. בחנות ספרים בבוסטון אילנה הפנתה את תשומת לבי לספר אנגלי על גניאלוגיה יהודית. קניתי את הספר. שם בבוסטון למדתי על קיום הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי באוניברסיטה העברית בירושלים! בהדרכת זלמן ואטל ביקרנו בקמפוס של אוניברסיטת הרוורד.
בנסיעתנו מערבה מבוסטון כיוונתי את מסלול הנסיעה דרך העיר קימברידג' במסצ'וסטס. בעיר זאת נמצא הבסיס של הוצאת הירחון האסטרונומי "Sky and Telescope הצטיידתי בכמה ספרים ובעותקים מספר של הירחון. מכאן המשכנו לעיירה Port Jervis , במפגש המדינות ניו־יורק, ניו ג׳רסי ופנסילווניה. כאן התגורר הזוג הקשיש ברונו פרוידנשטיין ומרטה פר. לבית אייכנגרין. ברונו הוא אחיין צעיר של סבתא רוזה אייכנגרין לבית פרוידנשטיין. מרטה היא הבת הבכורה של שמעון בר משה אייכנגרין מברילון. אביו, משה אייכנגרין, הוא אח של סבא רבא שלי, אברהם אייכנגרין. ברונו אוהב כלבים מושבע ומאלף כלבים מנוסה. בתם היחידה, ליזל, נפטרה ממחלה זמן קצר לפני בואנו. פקדנו את קברה הטרי. מותה ממחלה העציבה מאוד את הזוג פרוידנשטיין. (תרגום השם: אבן השמחה). אני היום בקשר אי־מייל עם נכדתם לואיס הארפורד בסן־דיאגו. לברונו ומרטה בית מטופח היטב. במרתף הבית הם הראו לנו, לא בלי שמץ גאווה, את מרתף היין שלהם.
מפורט ג'רוויס נסענו חזרה לניו־יורק בנסיעה מדהימה לאורך עמק נהר ההאדסון. בניו־יורק החזרנו את מכונית ההשכרה. נפגשנו עם שני וליצקה מולר בביתם הנשקף על הפרק היפיפה Central Park. שני הוא דוד של אילנה, אח של סבתא אטל. יחד עם ליצקה הפלגנו בשייט מסביב למנהטן. עברנו מתחת לגשרים הענקיים הקושרים את מנהטן עם שאר חלקי ניו־יורק. שני הוא רופא, אשר עזר לנו בקיבוץ שובל בשנה 1950. בארץ היתה מגפה של שיתוק ילדים. שני אז סיפק לשובל את תרכיב סלק נגד שיתוק ילדים. כמו כן ביקרנו בני־יורק אצל מריאנה וויצנקורן, שעברה את השואה. היא היתה במחנה טרזיאנשטאט יחד עם ההורים של ג'ו אלון, טקלה ופרידל פלצ׳ק, אשר נספו באושוויץ..
כאן, בניו-יורק נסתיים הפרק הראשון של מסענו. טסנו דרך אנגליה לאוסלו שבנורבגיה. התמקמנו במלון וניסינו לצלצל לטלפון שאורי מסר לנו. נעזרנו בבעל המלון כי אנו לא מבינים את השפה הנורווגית. התברר שקטיף התותים באזור הדרומי של נורבגיה הסתיים. אבל, בחווה נשאר עוד ישראלי אחד, אתו דיברנו עברית. הוא מסר לנו כי אורי ואלה נדדו עם קוטפי התותים צפונה.
הנחתי שאורי השאיר לנו מסר בדואר ב Post Restante . הלכתי לדואר הראשי של אוסלו ואכן מצאתי שם מכתב מאורי. הוא כתב שהם יבואו בעוד שלושה ימים לאוסלו. הוא הציע שניפגש בעוד שלושה ימים בכניסה לפרק הפסלים בשעה 5 אחרי הצהרים. על סמך זה רכשנו סיור לברגן כולל שיט בפיורד של ברגן. הטיול היה אמור להיות בחזרה באוסלו לפני 5 אחה״צ. היות והטיול כבר יצא לדרך, סוכם שניסע לברגן ברכבת ובברגן נצטרף לקבוצה של הטיול המאורגן. אני מאוד נהניתי מן הנסיעה הארוכה ברכבת. בערב מאוחר הגענו לברגן. התמקמנו במלון והתחלנו לשוטט בעיר. זה היה באמצע יולי והשמש שוקעת שם לזמן קצר בלבד בערך בשעה 11. אך הדמדומים נמשכים עד לזריחת השמש מחדש בערך בשעה 1 לפנות בוקר. לא נהיה ממש חושך. למחרת נסענו באוטובוס תיירים לפיורד של ברגן. עלינו על אנייה ושטנו בפיורד בין הרים גבוהים משני הצדדים. בקצה הפיורד התמקמנו באכסניה, ושוב ערכנו טיול לילה לאור היום. למחרת חזרנו מלאי חוויות לאוסלו, אך למרבה הצער, האוטובוס איחר. כשבאנו לגן הפסלים כבר לא מצאנו שם את אורי ואת אלה. שוב הלכתי לבית הדואר הראשי והשארתי ידיעה לאורי עם כתובת המלון שלנו והטלפון שלו. מדוכדך ומאוכזב צעדתי חזרה אל עבר המלון והנה, ־ פתאום ראיתי את אורי ואת אלה. השמחה היתה כפולה ומכופלת. הזמנו את הזוג הצעיר ללון אצלנו במלון. ולמחרת היום שוטטנו יחד באוסלו והרבינו להצטלם.
אורי מציג את חברתו אלה לפני ההורים. אוסלו, קיץ 1980
אילנה ואני רכשנו באוסלו כרטיסי רכבת כלל-אירופאיים לשבועיים. התלבטנו האם להיענות להזמנת העיר דורטמונד בגרמניה, עיר בה נולדתי. ואף לקבל מן העירייה סך 1500 מרק. אורי ואלה יעצו לנו לא להתלבט ולבקר בדורטמונד ולא להסס לקבל את הפיצוי המוצע. (אכן שמענו לעצתם).
אלה ואורי המשיכו במסע קטיף תות־שדה ואילו אנחנו נסענו ברכבת דרומה. היתה זאת נסיעה נפלאה במחלקה הראשונה דרך נופי נורווגיה עד לגבולה עם שוודיה.. כאשר הגענו כמעט לקצה הדרומי של הארץ הזאת הרכבת עלתה בשלמותה על מעבורת בעיר הלסינגפורט והפליגה לדניה. חצינו את דניה. כדי להגיע מן האי של קופנהגן ליבשת הרכבת עלתה עוד פעם בשלמותה למעבורת ענקית. הגענו מאוחר בערב להמבורג. הדרמנו בגרמניה עד לעיר קאסל. היה בדעתי לשכור כאן אוטו ולתור את הכפרים שם גדלו אבותי ממשפחת אייכנגרין. מתחנת הרכבת בקאסל צלצלתי למלון אך נדמה היה לי כי הקול המשיב היה אנטישמי והחלטנו לא להתעכב כאן ולחתור ישר לשוויצריה. לקחנו רכבת לפרנקפורט. במחלקה הראשונה לא קשה להירדם. בפרנקפורט חיכינו עד לרכבת הראשונה שהביאה אותנו לבאזל. עלינו על גשר הריין והצטלמנו בפוזה בה הצטלם כאן הרצל לפני 83 שנים בעת הקונגרס הציוני הראשון. תרנו את הארץ לאורכה ולרוחבה ברכבות החשמל הנהדרות של שוויצריה. היינו בג׳נבה ומשם נסענו ללוזן, גם כן על אגם ג׳ניבה. כאן לנו. הקושי בסוג זה של נסיעה ברכבת הוא שצריך לסחוב אתנו את כל המיטלטלין שלא ניתן לאחסן בתא נעול בתחנת הרכבת. לנו בבית מלון צנוע. בבוקר זכינו לארוחת בוקר קטנה וצנועה ביותר, בשם ."Petit dejeuner"
מלוזן חזרנו לבאזל ומשם ברכבת לילה לקלן, לשם הגענו השכם בבוקר. ניווטתי בתוך העיר כאילו רק אתמול יצאתי ממנה. הגענו למקום שלפנים היה שם בי״ס ״יבנה״. כעת היה שם שלט ״כאן עמד לפנים בית ספר תיכון יהודי יבנה ובית מדרש למורים מוריה״. הבית בו גרנו שש וחצי שנים נמחק במלחמה וטרם נבנה מחדש. עשינו גיחה קצרה ברכבת לעיירה גרונברויך. הראיתי לאילנה את הבית בו גר האח הצעיר של סבי נחמיה, אמיל ואשתו הדודה רוזה. היה להם בית גדול ומרווח בקומת הקרקע היתה חנות הנעלים. אחרי הבית נמצא גן גדול עם לול קטן. אברהם צייר בצבע שמן את הלול ואת סולם התרנגולות. הציור התגלגל לארץ. ראיתי אותו בירושלים אצל דוד שמעון ודודה מלי.
מכאן נסענו לדורטמונד. התמקמנו במלון מקומי. קברניטי העיר הזמינו אותנו לשבוע, אך ניצלנו רק שני לילות. בין ובין התייצבנו בעירייה עם עוד מספר יהודים. כל אחד קיבל 1,500 מ״ג מן העירייה. בדורטמונד שכרנו רכב ונסענו לאזור Sauerland (הארץ החמוצה). מכאן, מהעיירה ברילון והכפרים בסביבתה באו אבות אבותי ממשפחת אייכנגרין. במורד ההר בין ברינגהאוזן ופאדברג מצאנו את בית הקברות היהודי הישן, המטופח. מצאנו את 12 המצבות עם השם אייכנגרין, עליהן דיווחו אורי ועמיקם שנה קודם לכן. במעלה ההר מעל לבית העלמין שוכן הכפר פאדברג. כאן ראינו(מבחוץ) את בית האצילים ״פון פאדברג״. אמרתי לאילנה כי בבית זה יש בוודאי חומר מעניין על משפחתי.
גם פקדנו את בית העלמין היהודי בכפר מאדפלד. בין היתר מצאנו את קברה של סבתא של סבי נחמיה, ברנדל ריינסברג לבית רייכהארט. כמו כן מצאנו שם את המצבות על קבריהם של אחיו של סבא רבא אברהם, משה אייכנגרין ואשתו ברטה בלה אייכנגרין לבית ריינסברג. בבית העלמין היהודי בכפר ריזהבק מצאנו את קבריהם של בנדיקס פרוידנשטיין ואשתו חנה, הורי סבתא רוזה. מכאן נסענו לקסל והחזרנו שם את המכונית השכורה.
המשכנו ברכבת להולנד ולבלגיה. חצינו את התעלה והגענו ללונדון. בלונדון נסענו ברכבת התחתית לקרובים של אילנה. באחת התחנות היינו צריכים להחליף רכבת. ושם גנבו לי מתוך המזוודה תיק עם הדרכון, את כל המחאות הנסיעה (Traveler Cheques) ואת כרטיס הרכבת החופשית. זה קלקל לנו את השהות בלונדון. דיווחנו על כך במשטרת לונדון. השוטרים לא התרגשו מן הסיפור שלנו. לונדון היתה התחנה האחרונה שלנו. בשגרירות ישראל ציידו אותי במסמך ״ניר נסיעה״ שאפשר לי לחזור ארצה. בשני בנקים החזירו לנו כסף אנגלי מזומן במקום ההמחאות שנגנבו. בת־דודה של אילנה, סוזן מולר, עשתה לנו סיורים מעניינים בלונדון. וכעבור חודשיים חזרנו גדושי חוויות לארץ.
לאילנה מוענק תואר דוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים
אחרי שנות לימוד רבות זכתה אילנה לקבל תואר דוקטור להוראת המדעים מן האוניברסיטה העברית. הטקס התקיים באמפיתיאטרון על הר הצופים הצופה למדבר יהודה. החל מן השנה 1970 החלה אילנה ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות, קודם לתואר ראשון ואחר-כך לתואר שני. לתואר שלישי למדה באוניברסיטה בירושלים. את לימודיה היא ממנה לעצמה, תוך עבודה רצופה כמורה.
אילנה עם אורי ויניב בטקס הענקת תואר "דוקטור להוראת מדעים" מטעם האוניברסיטה העברית. האמפיתיאטרון בהר הצופים, קיץ 1981.
ביקור בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי
זמן קצר אחרי שובנו נסעתי לאוניברסיטה העברית בגבעת רם. מצאתי שם את הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, שעל קיומו למדתי בספר שקניתי בבוסטון. מצאתי שם דברים מדהימים ממש.
בכרטסת על העיירה רידה (Rheda) מצאתי רשימות לידות, נישואין, בר-מצווה, פטירות של יהודים בעיירה בין 1858 עד 1895 כל הרישומים כתובים בכתב ידו של סבי אברהם שטיינווג. סבי היה מורה ופקיד הקהילה ברידה. מצאתי את תאריכי הלידה של אבי קרל, אחיו ואחיותיו. כמו־כן מצאת שם גם את רישום הנישואין של אחות אבי הבכורה, מינה שטיינווג עם דניאל טרוי מן הכפר דרובה. מצאתי גם רישומים מלאים על העיירה וולפהאגן ומשפחת רייכארד, הוריה וסבים של ברנדל ריינסברג לבית רייכארד, שאת קברה פקדתי במאדפלד.
ידענו שהנושאים את השמות אייכנגרין או אייכלגרין הם קרובים. אבל יש ענף אחד שלא הצלחתי עד כה לחבר למשפחה. עמיקם מצא בארה״ב הרבה תעודות על אחד שמעון אייכנגרין, שנולד בגרמניה בצימרסרודה. הוא הגר באמצע המאה ה-19 לארה״ב שם התגייס כחיל במלחמת האזרחים ונפצע בקרב. על כן קיבל פנסיה של פצוע מלחמה עד סוף ימיו. והנה בארכיון בירושלים מצאתי את שמות הוריו אחיו ואחיותיו של אותו שמעון אייכנגרין מצימרסרודה. נזקקתי להרבה מאוד ימים של ביקורים חוזרים ונשנים בארכיון חשוב זה להשלמת ידיעותי על ענפי המשפחה השונים.
ייזום טיול הקיבוץ למצריים
בסוף 1980 יזמתי טיול של כל הקיבוץ למצריים בשני מחזורים. גדעון עין גדי נטל על עצמו את הארגון. היה זה לאחר החזרת סיני ולאחר הסכם השלום עם מצרים. שתי גיסותינו, חיה עמיר ופסל בן־צור הצטרפו לטיול. עברנו את הגבול ליד רפיח. נסענו לקנטרה ליד תעלת סואץ. משם באוטובוס מצרי לקהיר. לנו בבית מלון צנוע. ביקרנו בפירמידות ונכנסנו ללבירינט התת־קרקעי, שם קבורים פרים חנוטים קדושים, בתוך ארונות כבדים מאבן גרניט. זחלנו אל תוך הפירמידה הגדולה בגיזה. שם, במרכזה בחדר גדול ומרווח ראיתי מיזוג אוויר טבעי שתוכנן ובוצע לפני אלפי שנים. שני צינורות אנכיים מתקרת החדר אל ראש הפירמידה מזרימים באופן קבוע אוויר צח לחדר המצוי במרכזה. לרגלי הפירמידה ראינו את פסל הספינקס: אבול־הווה״. מקהיר נסענו ברכבת ללוקסור, וטיילנו בחורבות נוא-אמון המרשימות, שהנביא ירמיהו ניבא את ירידתה. ביקרנו בעמק המלכים הסמוך, וגם בקבר של תות־אנך־אמון. ביקרנו באסואן. ראינו את המקומות שם חוצבים את הגרניט ויוצרים את האובליסקים. שטנו בפלוקות, על היאור לאי של סודנים, שם אנטילה עתיקה שואבת מים בעזרת חמור. ביקרנו בסכר אסואן. טסנו למקדש ״אבו־סימבל״, שם התפעלנו מביצוע העתקת כל המקדש ממקומו האוריגינלי, המוצף עתה ע״י אגם נאסר. ברכבת הלילה, חזרה לקהיר, תרגמתי את השיר של היינה: ״רעמסס”.
1981
הרחבת חדר האוכל
אנחנו עמדנו לפני השקעה מסיבית מאוד בתחום הבנייה. לפי הערכתי לא היה באפשרותנו להיכנס בו זמנית לשני פרויקטים גדולים. ראיתי לנכון להשלים את הרחבת חדר האוכל לפני תכנון וביצוע פרויקט הבנייה. חדר האוכל היה קטן מדי. הוא תוכנן שילדים לא יאכלו בו. כעת ילדים מילאו את חדר האוכל. גם אוכלוסיית הקיבוץ גדלה. קלטנו את גרעין רגב. במסגרת ההרחבה ראיתי צורך להכניס מיזוג אוויר כדי לאפשר אכילה בתנאים יותר נוחים ורגועים.
כאשר הצעתי לגשת מידית להרחבת חדר האוכל, לפי תוכניות שהיו מוכנות מזמן, נשמעה התנגדות מצדדים שונים. היה זה בעיקר אשר ישראלי אשר דרש במפגיע לבנות קודם אולם גדול בו נוכל לראות סרטים בתנאים נוחים יותר. (עד כה צפינו בסרטים בחדר האוכל). הצבעתי על כך שלחדר האוכל נזקקת כל האוכלוסייה שלוש פעמים ביום. המקום צר מלהכיל את האוכלוסייה. ציינתי שאנו עומדים לפני השקעה מסיבית בבנייה ואין ביכולתנו לבצע את שני הפרויקטים בעת ובעונה אחת. הקיבוץ החליט לגשת מידית להרחבת חדר האוכל.
חתונה של אורי ואלה
בחמישי ביולי 1981 נערכה בשובל החתונה של אורי עם בחירת ליבו, אלה. רב מקיבוץ סעד ערך את החתונה כדת וכדין. נוכחו ההורים של אלה, נחשון ודליה הללי, אחיותיה, לילך, סיגל ושרון, ואחיה הצעיר, אלון בן השש. כמו-כן נוכחו הסבא והסבתא של אלה, שמוליק ומרים דרורי מקיבוץ שער העמקים ובניהם נתן ויהושוע, והסבתא הניה הללי מקיבוץ מרחביה. מצדנו היתה כמובן סבתא אטל, גיורא ומשפחתו, וכן כל שבט אייכנגרין, אלון, אלוני, והנאמנים. החופה היתה ליד דירתנו. הסעודה היתה בחדר האוכל שהיה באמצע תהליך השיפוצים.
בחתונה של אורי ואלה, על הדשא לפני בית משפחת צור, שובל, קיץ 1981.
אורי ואלה מתחת לחופה, יוני 1981
תחילת המחקר של משפחת אבי, קרל שטיינווג
באחד הביקורים אצל בן דודי דב נאמן ואשתו מלי בתל־אביב, הראה לי דוב מכתב שקיבל מבן דודו רפאל ארווין פישר. במכתב זה הוא מתעניין לדעת פרטים על משפחתו. רפאל ארווין הוא נכד של מינה טרוי לבית שטיינוג, האחות הבכירה של אבי קרל. בשנה 1982 הצלחתי לתקשר אתו. מסתבר שהוא תעשיין וסוחר מצליח בתחום מכונות לעיבוד מתכת. הודות לאינפורמציה שמצאתי בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי יכולתי לספק לו מידע רב. מאז אני מתכתב אתו ובתמורה קיבלתי את מלוא האינפורמציה על ילדיו ונכדיו. מאז התחלתי לעסוק גם במשפחת אבי. אבל מחקר זה קיבל תנופה משמעותית רק עשר שנים לאחר-מכן, כאשר הכרתי את יהודה כביש לבית שטיינוג בירושלים.
מעבר חללית וויג׳ר 2 במערבת שבתאי
באוגוסט 1981 חלפה חללית וויג׳ר 2 במערכת כוכב הלכת שבתאי. עמיקם שלח לי חומר מדהים ממש על שבתאי, מערכת טבעותיו ושפעת ירחיו. מסתבר שעמיקם היה במקום הנכון בזמן הנכון. הוא היה במעבדה להנעה סילונית כאשר תמונות אלה ומידע זה נתקבלו בכדור הארץ. זאת בנוסף לחומר ממעבר חללית וויג'ר 1, אשר חלפה במערכת שבתאי כבר קודם לכן. הצטבר אצלי חומר רב ועצום לתערוכה אסטרונומית נוספת. אשר נערכה בשובל בשנה 1982.
1982
יום עיון באוניבדטיטת חיפה בנושא: חוק ומשפט בקיבוץ
ביום 25 בינואר 1982 נערך באוניברסיטת חיפה יום עיון על הנושא: ״חוק ומשפט בקיבוץ״. יום העיון נערך ביוזמת המרכז האוניברסיטאי הקיבוצי - המכון לחקר וללימוד הקיבוץ והרעיון השיתופי. מנהל המרכז, משה צ׳יזיק מקיבוץ אילון הזמין אותי להרצות ביום העיון את ביקורתי על תקנות הקיבוץ. זמן קצר אחרי יום העיון התפרסמה ביקורתי במלואה בחוברת מספר 12 של המרכז האוניברסיטאי הקיבוצי. שם המאמר: ביקורת התקנון הקרוי ״תקנות הקיבוץ".
תערוכה אסטרונומית שנייה בקיבוץ שובל.
בימים 27 - 30 במאי 1982 נערכה במועדון לחבר של קיבוץ שובל תערוכה אסטרונומית שנייה. היא היתה פתוחה בחג השבועות. נוסף לחומר שכבר הוצג בתערוכה ב־1980 הוצג הפעם שפעת החומר המרהיב שנתקבל משתי חלליות וויג׳ר, כאשר הן חלפו במערכת שבתאי. גם החומר הזה נתקבל כולו מעמיקם. התערוכה נפתחה על ידי פרופסור יעקב בקנשטיין. היות ומבצע וויג׳ר הוא מבצע אמריקני, שלחנו הזמנה גם לשגרירות האמריקנית. נציג השגרירות ביקר בה וחתם בספר האורחים. בין האורחים לתערוכה היה הממונה על מחוז הדרום, יצחק ורדימון. הוא זה שהקציב למועצה האזורית סכום שאפשר להקים מצפה כוכבים בשובל. הוא רשם בספר האורחים: ״אני שמח להיות כאן ולראות את המפעל שצמח מזרע בודד שטופח באהבה. ביחד עם תודתי על החוויה הבלתי צפויה שהתנסיתי בה, ברצוני להביע את התקווה כי מיזמה זו יתפתח מרכז מדעי לתפארת. יצחק ורדימון״.
בימים האלה הסתיימה הרחבת חדר האוכל. הזמנתי את יוסקה רבינוביץ, הממונה על הבנייה הכפרית, לראות את חדר האוכל המורחב וגם לטעום את טעם התערוכה. הוא רשם בספר האורחים: ״תערוכת החלל הנה אות וסימן להתפתחות המדע בחקר היקום והחלל. אכן עבודה נאה ומעניינת. ברכה לפיתוח הנושא בתודעה בעתיד. תודה עבור ההנאה. י. רבינוביץ.״ הכנת התערוכה וגם פירוקה הם עבורי מאמץ לא קטן. שאלתי את עצמי האם אזכה לראות במעבר חללית וויג׳ר במערכת אורנוס ב-1986 ובמערכת של נפטון ב־1989?
מלחמת לבנון
יומיים לאחר נעילת התערוכה החלה מלחמת לבנון. אש״ף, בראשות ערפאת, לאחר שגורש בבושת פנים מירדן אחרי ״ספטמבר השחור״, התבסס בלבנון בכלל ובדרום לבנון בפרט. דרום לבנון הפכה להיות הפתחלנד. מכאן אורגנו חבלות ורציחות בתוך ישראל ובעולם כולו. לממשלת לבנון לא היה רצון ולא היתה יכולת להשליט סדר בדרום. המלחמה, שניתן לה השם ״מלחמת שלום הגליל״, שאפה להרחיק את אש"ף מדרום לבנון ולקיים שם רצועת ביטחון, נקייה מטרוריסטים. אריאל שרון כמצביא המלחמה, רדף אחרי אשף עד ביירות וכבש את בירת לבנון. הפלנגות הנוצריות סבלו מאש״ף ושנאו ארגון זה לא פחות מישראל. אך לפלנגות הנוצריות היה מוסר שונה מזה הנהוג בישראל ובצה״ל. הם חדרו אל מחנות הפליטים סברה ושתילה וערכו שם טבח בין הפלסטינאים. ישראל הואשמה באירועים אלה, למרות שהעולם ידע שהטבח במחנות בוצע על ידי פלנגות ערביות נוצריות.
כעת אש״ף והנהגתו היו בידינו. אריאל שרון החליט להסתפק בהגלית יאסר ערפאת וכנופיתו אל מחוץ לגבולות לבנון. הם הוגלו לתוניס והמשיכו לרקום את חתירתם מתחת מדינת ישראל במעשי רצח שפלים מתוניס. ישראל נכשלה להקים בלבנון שלטון המבוסס על המיעוט הנוצרי מרוני. בשיר ג׳ומייל, ראש ממשלת לבנון שנטה לשיתוף פעולה עם ישראל נרצח זמן קצר אחרי התמנותו.
גמר הרחבת חדר האוכל
הרחבת חדר האוכל נסתיימו. קיבלנו חדר אוכל מרווח, עם מיזוג אויר. החזית הצפונית שונתה ונתנה למבנה מראה של ארמון. לכל חברי הקיבוץ היו כעת טלוויזיות והביקוש להצגת סרטים ירד. נוסף: המועצה האזורית בנתה בשובל אולם ספורט עם חדר כושר ועם מועדונים לאוכלוסייה הוותיקה.
ניר יצחק, נכדנו הראשון
ב־10 ביולי 1982 ילדה אלה את בנה הבכור, ניר יצחק צור בבית היולדות בעפולה. יילדה אותו הסבתא דליה היללי. ניר הוא נכד ראשון לנו וגם לנחשון ודליה, ונין ראשון לסבתא אטל, להניה היללי, וגם לשמוליק ומרים דרורי. כעבור שבוע נסענו לעפולה לטקס ברית מילה.
חתונה של אסתר ויניב
ב־17 באוגוסט 1982 נערכה בקיבוץ המעפיל החתונה של יניב עם בחירת ליבו אסתר בת אליהו רודולף ופייגה ציפורה רודולף לבית רוזנפלד. גם חתונה זאת נערכה ברוב עם, ברקע הנוף היפה של קיבוץ המעפיל. היתה זאת הזדמנות ראשונה להציג את ניר, הנכד הראשון שלנו, למשפחה הרחבה. גאה כמו טוס הסעתי את ניר בעגלתו בין החוגגים. עבורי הייתה זאת שמחה כפולה ומכופלה.
דרישה תקיפה למתן ערכות בלתי מוגבלת למשקי הנגכ.
חנן לוריא, מנהל משקי הנגב, תבע במפגיע שאחתום על ערבות בלתי מוגבלת למשקי הנגב. ״הפעם אתה לא תתחמק. כולם חותמים וגם אתה תחתום״. השבתי: ״ממני אתה לא תקבל חתימה על ערבות לא מוגבלת. איני מוסמך לחתום על מסמך כזה. אין אנו מתנגדים לתת ערבות למשקי הנגב, בתנאי שזאת זאת תהיה מוגבלת בסכום ובזמן״. בלית בררה נסוג חנן מדרישתו. הוא דרש את ערבות שובל על סכום שהיה גבוה בהרבה מכל המחזור השנתי של קניות שובל באמצעות הארגון. אמרתי לחנן כי אחתום על ערבות זאת אחרי אישור של ועדת הכספים בשובל למתן הערבות. הבאתי את הנושא לדיון בבית והוועדה אישרה את מתן הערבות המוגבלת. מתן הערבות נרשמה בספרי הקיבוץ.
בסוף שנת 1982 סיימתי חמש שנות גזברות. הקיבוץ קבע את נחום ווגנר כמחליפי בתפקיד זה. הוא אמור היה להיכנס לחפיפה אתי בינואר 1983. עד 1982 ועד בכלל לא היה מחשב בהנהלת החשבונות בשובל. הייתי לוקח את החומר מהנהלת החשבונות ומביא אותו ל״חשב״ לעיבוד במחשב.
כולם מרוויחים בבורסה. למה שובל לא מרוויחים!
בדצמבר 1982 מסרתי דו״ח כספי אחרון בשיחת קיבוץ. יהושוע רון, נציג שובל בוועד הפועל, שאל: ״כולם מרוויחים בבורסה. מדוע שובל לא מרוויחים?״ יהודה מדניק, מרכז המשק, ביקש להשתיק אותו. אני הודיתי ליהושוע על שאלתו. היא נתנה לי אפשרות להבהיר לשיחת הקיבוץ מה אני עושה כגזבר הקיבוץ ומה אני לא עושה. כדי לקיים נזילות שוטפת בתקופה של אינפלציה דוהרת, אני דואג שלקיבוץ תהיינה רזרוות. את הרזרוות האלה איני משקיע בבורסה ובספקולציות אלא בקופות גמל, שמרביתן כבר בשלות. ובמטבע חוץ. כל הכספים האלה שומרים על ערכם בתקופת האינפלציה. בנוסף, אני משלם במזומן את כל הקניות בקיבוצי השוה״צ. באופן זה אני נמנע מריבית יקרה וגם יוצר רזרבה. נוסף לכך השקעתי, באישור וועדת הכספים במניות בנק הפועלים ובמניות בל״ל. להשקעה זאת קיבלנו מימון כפול. אינני משקיע את כספי הקיבוץ במניות ספקולטיביות כגון ניר הערך ״רונית״. הבהרה זאת ניתנה בסוף דצמבר 1982. בינואר 1983 התמוטטה הבורסה לניירות ערך.
1983
התמוטטות הבורסה לניירות ערך.
בינואר 1983 התמוטטה הבורסה לניירות ערך. הנייר ״רונית״ שהופץ במשרדי קרן השומר הצעיר לגזברי הקיבוצים, איבד את כל ערכו. מה הסתבר? נייר הערך רונית הוצא לשוק ע״י אליעזר פישמן, יועץ לקרן השומר הצעיר. הסתבר שרונית זה שם בתו של אליעזר פישמן. כעת התברר מעל לכל ספק שגזבר לא אחראי יכול לאבד ביום אחד בבורסה יותר כסף ממה שרפתן מסוגל להרוויח בעבודה קשה במשך שנה שלמה. קיבוצים רבים הפסידו הרבה כסף כאשר הבורסה התמוטטה. אין לי לצערי נתונים על הפסדי קרן השומר הצעיר ותאגידי התנועה כתוצאה מהשקעות לא שקולות, ספקולטיביות בבורסה. מכל מקום, שובל לא הרויחה ולא הפסידה כסף בבורסה. זה בפני עצמו הישג.
כניסת מחליפי, נחום ווגנר, לתפקיד הגזבר
החל מראשית חודש ינואר 1983 נכנס נחום ו. לתפקיד הגזברות. המצב הכלכלי של שובל היה שפיר. עדיין ס״ה החובות לזמן ארוך של הקיבוץ היו נמוכות מס״ה השקעותינו בקופות גמל, מטבע חוץ ומניות הבנקים. משמע כל המשק היצרני, הצרכני והמוניציפלי היו עדיין חופשי מכל חוב. אמרתי לנחום:תקפיד על שני נושאים: א. אל תחתום חתימות אן בלנקו, לא בקיבוץ הארצי ולא במשקי הנגב. ב. תמשיך לנהל את הרישום החודשי שהנהגתי, ותדע תמיד בזמן אמת את מצב המשק לאמיתו. נחום הבטיח לפעול בהתאם - ואכן עשה זאת.
הייתי צריך להציג את נחום גם לפני חנן לוריא, מנהל משקי הנגב. הצעתי: בוא, ננצל את הביקור אצל חנן לוריא כדי לבקש הלוואה קטנה בסך 50 אלף שקל. לא היינו זקוקים להלוואה זאת, אך רציתי לבחון את תגובתו של מנהל הארגון. כאשר ביקשנו לקבל הלוואה צנועה זאת הוא נהיה אדום כמו סלק מרוב כעס. הוא סרב באופן החלטי. כאשר יצאתי עם נחום מלשכתו אמרתי לו: ״כאן מה שהוא מאוד לא בסדר. זה עתה נתנו לארגון ערבות בסכום אשר עולה על הקניות השנתיות שלנו בארגון. למה אם כן הוא היה זקוק לערבות כל כך גדולה? היום אני יודע כי הוא נטל הלוואה לא לצרכים השוטפים של משקי הנגב, אלא להימורים בבורסה.