פרס רוטשילד למפעל "טולגל" - דגניה א'
לא כולם זוכרים את מפעליו של יוסי. שלמה מנוח מקיבוץ דגניה א' זכר, ועל כך תודתנו.
שלום עמיקם,
לפני הרבה שנים ניהלתי, במשך הרבה שנים, את מפעל "טולגל דגניה" בדגניה א'.
בשנת 1987 היה לי קשר עם אבא שלך ובעזרתו ובדחיפתו, זכה המפעל בפרס רוטשילד למפתחים תעשייתיים. בלעדיו לא היינו מקבלים את הפרס.
לפני מספר ימים שוחחתי עם אמא שלך וסיפרתי לה את סיפור הפרס. אמרתי לה שאני לא בטוח אם הודיתי לאבא שלך במפורש ורציתי לעשות זאת, גם אם באיחור מסויים. על פי בקשתה, שלחתי לה את הסיפור גם בכתב.
אתמול, אחרי שקיבלה את הסיפור הכתוב, ואחרי שמישהו סייע לה גם לקרוא אותו, ביקשה ממני לשלוח לך אותו במייל.
בינתיים מצאתי את הסיפור, כפי שנכתב בעלון דגניה מיד אחרי הטקס בבית נשיא המדינה ושם אני מודה לאבא שלך בצורה ברורה ומפורשת.
בכל מקרה, תודות רבות לאבא שלך, מגיע לו, גם אם הוא כבר בשמיים.
בברכה
שלמה מנוח
דגניה א'
(דוא"ל, 12.9.2016)
דגניה א', 3 בספטמבר 2016
אילנה צור
קיבוץ שובל
שלום אילנה,
שמי שלמה מנוח, חבר קיבוץ דגניה א', נולדתי וגדלתי בדגניה, בה אני חי עד היום. ממחצית שנות השבעים ועד סוף שנות התשעים, במשך קרוב ל- 22 שנים, ניהלתי את מפעל "טולגל דגניה – יהלומי תעשייה בע"מ", מפעל לייצור כלי יהלום לחיתוך ולקידוח באבן ובטון ולעיבוד מתכות קשות.
המפעל היה במשך שנים רבות אחד המפעלים המובילים בתעשייה הקיבוצית, הן מבחינת התוצאות הכלכליות שלו והן מבחינת שיטות הניהול במפעל קיבוצי, שבאותן שנים היו לדוגמא ולמופת.
בעלך יוסי שהיה, בין השאר, גם פעיל בתעשייה הקיבוצית, זיהה את המפעל כיוצא דופן ועודד אותי להכין עבודה על המפעל, אותה יגיש למועמדות לקבלת "פרס רוטשילד". במשך מספר חודשים הכנתי את העבודה, שהשתרעה על פני כמה עשרות עמודים, בליווי תצלומים רבים וכתבות על המפעל מהארץ ומחו"ל, כאשר יוסי מאיץ בי ומדרבן אותי להשלים את העבודה בזמן.
יוסי הגיש את העבודה לועדה המחליטה ושיכנע את מי שהיה צריך לשכנע, ביכולותיו של המפעל ואכן זכינו ב"פרס רוטשילד למפתחים תעשייתיים" לשנת 1987 עבור פיתוח משורים מרותכים בלייזר, בהם היינו ראשונים באירופה ומשורים לחיתוך אספלט באיכות מובילה בעולם.
טקס קבלת הפרס נערך בירושלים, בחודש מאי 1988, בבית נשיא המדינה דאז, חיים הרצוג. כמקבלי הפרס רשמתי שמות של חמישה מעובדי טולגל, אני לא ביניהם. ביקשתי מכל החמישה וגם אני, להופיע עם חליפה ועניבה, כדי לכבד את האירוע, הופעה קצת חריגה לחברי קיבוץ.
בדברי התודה לנותני הפרס, הודענו שאנחנו תורמים את הפרס, 12,000 דולר, לקרן למתן מילגות לתלמידים מצטיינים בבתי ספר מקצועיים בטבריה, כהערכה לעובדי המפעל שבאים מטבריה ואינם חברי קיבוץ.
עם סיום הטקס המכובד מאוד, הודיתי לאנשים רבים שסייעו לי בתהליך הכנת העבודה, אני לא בטוח שהודיתי גם ליוסי, למרות שהוא היה השושבין המרכזי. בשנים האחרונות, למרות הזמן הרב שעבר מאז, אני נזכר ביוסי מפעם לפעם וחושב אם הודיתי לו או לא. זה מסוג הדברים שחובה לעשותו, גם אם זה נעשה במאוחר מאוד. בגלל מרחק הזמן, שכחתי את שם המשפחה של יוסי, זכרתי רק שזה היה שם משפחה עברי קצר ושיוסי היה אז, בשנות השמונים, חבר קיבוץ שובל.
השבוע הייתי נוכח בשיחה בין הבן שלי, יואב, שהיה שנים רבות בצבא הקבע, לבין חברו צחי שגב, בצבא עד היום. בזמן השיחה התברר לי שצחי הוא משובל וביקשתי מהבן שלי לבדוק אם יש בשובל מישהו בשם יוסי שהיה פעם פעיל בתעשייה הקיבוצית. צחי זיהה מיד שמדובר ביוסי צור ושיבח אותו במילים חמות ביותר, עם זאת הוא הוסיף, בצער, שיוסי נפטר לפני מספר שנים. צחי גם אמר לי שאלמנתו של יוסי, אילנה, חיה עד היום בשובל. את הטלפון לא היתה בעייה למצוא בספר הטלפונים.
אתמול, ערב שבת, 2 בספטמבר 2016, התקשרתי אלייך ושוחחנו שיחה ארוכה, בה סיפרתי לך את סיפור הקשר שלי עם יוסי. אמנם גם עכשיו אינני בטוח אם אכן הודיתי ליוסי לפני 28 שנים, אבל הרבה יותר טוב להודות פעמיים, גם אם באיחור כה גדול, מאשר לוותר על התודה בכלל.
אז אני מודה ליוסי, דרכך, על המאמצים שעשה לפני כך וכך שנים, כדי לסייע למפעל "טולגל דגניה" לזכות בפרס כה יוקרתי ובמעמד כה מכובד.
וכל טוב לך, לבנים ולנכדים.
בברכה
שלמה מנוח
מנהל מפעל "טולגל דגניה" בשנים 1976-1998
דגניה א'
ראה גם: מתוך עלון קיבוץ דגניה א'
