1962-1964
פרק רביעי: עבודה ברפת ולימוד עצמי לתעודת בגרות
עם שובי הביתה אחרי שש שנות פעילות היה עלי להחליט היכן אני רוצה לעבוד. נטייתי הטבעית היתה להצטרף לצוות הפלחים. אבל כאן היה קושי מהותי. הפלחים עבדו באופן קבוע במשמרות. מכיוון שאילנה עדיין למדה בחוץ לא היה באפשרותי לעבוד במשמרת אחר־הצהרים. בשעות אלה הייתי צריך להיות פנוי כדי שאוכל להתמסר לילדים. לא רציתי ליפול כמעמסה על צוות הפלחים שגם להם ילדים וגם הם מעוניינים להיות עם ילדיהם ב״שעת הטיול״.
הרפתנים הציעו לי להצטרף לצוות עובדי הרפת. באותה העת חלבו אצלנו את הפרות פעמיים ביום בלבד, - בחליבת בוקר ובחליבת ערב. באופן זה, כל הרפתנים היו פנויים לטייל עם ילדיהם בין השעות 3.30 עד 6.30 או 7.00 בערב.
לא היה צורך להחליט מידית בנושא. קודם כל היה עלי לעבוד חודשים רבים במטבח ולשלם את החוב של הרבה שנות פעילות, בהן הייתי משוחרר מתורנות המטבח. לבסוף החלטתי להיכנס לענף הרפת.
באותו הזמן נתבקשתי לחזור לכמה חודשים לניהול החברה לפיתוח אזור בני שמעון, מאחר שחבר קיבוץ דביר שניהל את החברה התפטר. מצאתי את החברה באופן מאוד שונה מן המצב בו עזבתי אותה חצי שנה קודם לכן, -גם לחיוב וגם לשלילה. קודם כל, המנהלה עבדה בתנאים משופרים לעין ערוך. במקום עבודה בצריף קטן וצפוף עמדו לרשות החברה חדרים מרווחים במבנה בנוי. אין מה להשוות. מצד שני מצאתי הידרדרות מדאיגה בניהול החברה. במשמר הנגב ניהלה חברת הקיבוץ חייקה אור בהצלחה, ובחריצות את הנהלת החשבונות של המועצה האזורית וגם את הנהלת החשבונות של החברה לפיתוח. כאן, באזור הפיתוח החדש נכנס חבר קיבוץ בית קמה להנהלת החשבונות של החברה לפיתוח. הוא ניסה להתערב בצורה מאוד שלילית בנושאי ניהול החברה, דבר שלא היה מוסמך לעשות. במשמר הנגב אני ניהלתי גם את המועצה וגם את החברה לפיתוח. בנימין וויגרט אשר החליף אותי בתפקיד ראש המועצה, ניתק עצמו לחלוטין מניהול החברה לפיתוח. היה עלי להעמיד את מנהל החשבונות על מקומו ולמנוע ממנו הכרעות ניהוליות, דבר שגרם לחיכוכים. בכל אופן, החודשים המועטים בהם שוב ריכזתי את החברה לפיתוח עמדו בסימן התפתחות מהירה של הפעילויות. הונחו הבסיסים לחדרי קירור, למכון מיון לתפוחי אדמה ולמקום אחסון לתפוחי אדמה. כמו-כן נרקמו תוכניות למיון פירות ומיון פרחים.
אריה אושפיץ היה המורה והמדריך שלי בתורת הרפת בכלל ובתורת החליבה בפרט. באותו הזמן עדין חלבנו במבנה קטן של רפת חליבה שנחנך בשנה 1953. היו שלוש עמדות חליבה בצד שמאל ושלוש עמדות חליבה בצד ימין. החליבה של העדר נמשכה כשש שעות. בגמר עבודת החליבה וניקוי יסודי של המחלבה, היה עלינו לעבוד בהזנת הפרות. זה נעשה אז בצורה פרימיטיבית. ליד כל רפת היה מחסן תערובת. מפלס רצפת הבטון בכל מחסני התערובת האלה היה נמוך באופן ניכר מרצפת השביל המרכזי ברפתות. ממחסן התערובת גישרו לוחות עץ באלכסון כלפי מעלה על הפרשי המפלסים. היה עלינו למלא מריצות גדולות בתערובת ולדחוף אותן, עם משקלן הכבד על גבי לוחות העץ המתנדנדים, למעלה אל תוך הרפתות. זאת היתה עבודה קשה ומיותרת. היא היתה תוצאה של תכנון מאוד לקוי. תכנון אשר לא התחשב כלל בקושי הפיזי של עבודת הרפתנים. אחרי שהצלחנו לעלות עם המריצות אל תוך הרפת היה עלינו לחלק את התערובת בעזרת כלי פח לאבוסים של הפרות. לא חלמנו אז על קומביין סלף, שיוצא ממרכז מזון ונכנס לכל הרפתות ומניח בהן את המזון מדוד ושקול לאבוסים.
זמן מועט אחרי כניסתי לענף הרפת הוחלט לעבור ברפת למשטר של שלוש חליבות. הרפתנים, שלא רצו לוותר על עבודתי, הסכימו כי אהיה משוחרר מחליבת אחר הצהרים ואחלוב חליבות בוקר וערב בלבד. אהבתי במיוחד את חליבות הערב. החליבה של שש שעות יחד עם חלוקת המזון לרפתות בתום החליבה נחשבו ליום עבודה מלא. זה אפשר לי לקום בבוקר רענן ולנצל את הזמן באופן יעיל לקריאה וללימוד. התחלתי ללמוד באופן רציני לקראת קבלת תעודת בגרות אקסטרנית. לקחתי קורסים בתנ״ך, בספרות אנגלית ועברית ובמתמטיקה.
במיוחד נהניתי מלימוד התנ״ך בכלל ומהתעמקות בספר איוב בכלל. למדתי בעל־פה קטעים שלמים מספר איוב. כמו־כן למדתי בעל־פה את שירת ״האזינו״ בסוף ספר דברים. זאת לדעתי הנבואה הגדולה ביותר בכל ספר התנ״ך. היא מאפיינת את עם ישראל בעבר הרחוק, בהווה וגם בעתיד.
כמו כן נהניתי מאוד מלימוד לקראת המבחן בספרות אנגלית. בחרתי במחזה של שיקספיר: ״יוליוס קיסר״. למדתי פרקים שלמים מתוך המחזה בעל-פה. באותו הזמן הקיבוץ טייל לעמק הירדן ולבית־שאן. באמפיתיאטרון הרומי בבית שאן דיקלמתי את כל הנאום של אנטוניוס בו הצליח להסית באופן גאוני את לב שומעיו כנגד הרוצחים של קיסר.
והנה, באחת החליבות ברפת בישר הרדיו את דבר הירצחו של הנשיא קנדי. מיד צפו בי אסוציאציות של קטעים מתוך יוליוס קיסר של שיקספיר:
.
"ButYesterday, the word of Kennedy might Have stood against the world: now lies he there,
And none so poor to do him reverence—"
השלמתי את הלימודים האלה וקבלתי את תעודת הבגרות ב 1965. הפקתי הרבה מאוד תועלת מכל המקצועות אותם למדתי לקראת הבגרות.
1965
בכל השנים האלה חרדתי מאוד לעתידי בקיבוץ. מדי פסח חששתי כי יתכן וזה הוא חג פסח האחרון שלי בשובל. והנה הוצע לי ע״י ועדת המינויים לקבל על עצמי את תפקיד ריכוז המשק. שמחתי מאוד על ההצעה הזאת. ראשית כי ראיתי בתפקיד זה אתגר. שנית, כי תפקיד זה היה מקבע אותי לפחות לשלוש שנים לשובל בלי חשש שאצטרך לעזוב את הקיבוץ. על שום מה ההצעה שלי לא הובאה להכרעה בשיחת הקיבוץ. כאשר התחלתי להתעניין לסיבת הסחבת הוברר לי שמזכיר הקיבוץ, חיים שור, התנגד למועמדותי לתפקיד. זאת בתואנה שהואיל ואילנה איננה חברת הקיבוץ אני מנוע למלא תפקיד מרכזי, כגון ריכוז משק או מזכיר קיבוץ.
הדבר פגע בי מאוד. זכרתי שאותו חיים שור הציע לי שש שנים קודם לכן את ההצעה הנבזית כי אפרד מאילנה. התהלכתי עם הרעיון שאעזוב את הקיבוץ ולא אהיה בו דייר משנה. היתה זאת אילנה שהוציאה את הרעיון הזה מראשי (ועוד מספר פעמים נוספות בשנים הבאות).
המשכתי לעבוד ברפת. כאן מצבי השתנה. אילנה סיימה את שנות לימודיה לקראת תעודת ההוראה. היא החלה לעבוד כמורה בבאר-שבע. זה אפשר לה להיות אחרי הצהרים בשובל עם הילדים. כעת אני יכולתי לעבוד במשמרות אחרי הצהרים כמו כל יתר הרפתנים. העדפתי משמרת זאת. כל לפני הצהרים היה פנוי ללימודים. אילנה והילדים באו תמיד לבקר אותי ברפת בזמן החליבה. ניגשתי לבחינות חיצוניות לתעודת בגרות והשלמתי בחינות אלה בגיל 40 שנה ב 1965.
באחת הארוחות ישבתי בחדר האוכל בשולחן ביחד עם אברהם דנה. אברהם דנה היה במאי מוכשר. אמרתי לו כי ראוי להעלות מחזה בשובל לקראת 20 שנות ישיבתנו בנגב. תאריך זה מתקרב (1966). אברהם ד. הסכים אתי אך היקשה: איזה מחזה ראוי כי נציג. סיפרתי לו על המחזה ״נתן החכם״ מאת ג.א.לסינג. המחזה הקלסי הזה לא הוצג בארץ עשרות שנים, כנראה מפני שהמחבר לסינג היה גרמני. סיפרתי לאברהם ד. כי המחזה הזה משחק כולו בירושלים בזמן מסעות הצלב. הדמות החיובית ביותר הוא יהודי, נתן החכם. הדמות השלילית ביותר במחזה הזה הוא הפטריארך הנוצרי של ירושלים. סלאח אל־דין המוסלמי מתואר באור חיובי מאוד. סיפרתי לו את משל שלוש הטבעות, שהוא לב המחזה. אברהם ד. התלהב וחשב כי זה הוא מחזה ראוי, שכדאי מאוד שנציג אותו בשובל. אמרתי לו כי המחזה תורגם פעמים רבות לעברית, אך דא־עקא, כל התרגומים האלה הם ישנים, מתקופת ההשכלה, ולא בטוח כי השפה שלהם מתאימה לעברית המדוברת היום. סיכמנו שאחפש תרגום מתאים. במידה שלא ימצא תרגום ראוי, אני אתרגם את המחזה בשלמותו, שהרי יש לנו עוד זמן למכביר. חיפשתי תרגומים של המחזה ואכן נמצאו כאלה. ברם, השפה העברית בהם היתה נוקשה, בלתי מובנת כמעט ולא שיקפה את יפי המקור. המחזה המקורי נכתב בסגנון של ״שירה דרמטית״. בלי שהיות התחלתי לתרגם את המחזה ״נתן החכם״ מאת ג. א. לסינג לשפה העברית.
גילוי כישוריו וכשרונותיו של עמיקם.
בקיץ 1965 עמיקם סיים את כיתה ז,. המחנך שלו היה חנוך פיק. עמיקם קרא אין סוף ספרים ולמד הרבה בכוחות עצמו. השיעורים בכיתה היו לו משעממים למדי. באחד הימים אילנה מצאה אותו בחדר שלנו. התברר כי זה שבועיים הוא אינו לומד בבית הספר, כי חנוך הוציא אותו מן הכיתה.
אילנה תפסה יוזמה. היא התקשרה עם רחל מנור, חברת קיבוץ משמר העמק, המנהלת של מחלקת החינוך של הקיבוץ הארצי. רחל מנור הפנתה את עמיקם לפסיכולוג ד״ר שרן. ד״ר שרן מדד את רמת ה־ IQ של עמיקם ומצא אותה ברמה גבוהה ביותר. באמצעות הדוד פרופ. ישראל מילוא יצרה אילנה קשר עם פרופ. עמוס דה־שליט, מנהל מכון וויצמן למדע. פרופ. עמוס דה-שליט קיבל את עמיקם בסתיו 1965 לשיחה ממושכת. הוא מאוד התרשם מיכולתו של עמיקם. הוא אמר לו לפנות אליו בכל מקרה שהוא נתקל בבעיות שהוא מחפש להן פתרונות. נוסף על כך הוא הפנה את עמיקם לפרופסור וויניה הדרי, מנהל הכור הגרעיני בדימונה. פרופ. הדרי גר אז בשיכון רסקו בבאר־שבע. פעמים רבות נסעתי יחד עם עמיקם לבית משפחת הדרי. רחל מנור קשרה את עמיקם גם לחבר אורים, שהחל לתת לו שיעורים פרטיים, בעיקר במתמטיקה.
1966
המיתון.
בבחירות שנערכו בישראל בשנה 1965 קבלו מפלגות השמאל יחד 72 מנדטים. זה היה שיא עוצמת השלטון בהנהגת מפא״י ומפלגות ההסתדרות הכללית. מפלגות השמאל, שלטו בארץ ללא אופוזיציה ראויה לשמה. והנה בשנה 1965 הנהיגו מפלגות השלטון מדיניות כלכלית חדשה, אשר דרדרה את המשק הישראלי במתכוון למיתון עמוק. ההתפתחות הסוערת של ישראל ב 18 השנים הראשונות לקיומה אופיינה על ידי צמיחה ממוצעת שנתית של המשק בשיעור שנתי של למעלה מעשרה אחוז. התרחבות סואנת זאת לוותה באינפלציה מתמדת. באמצע שנות הששים נסתיימו מספר פרויקטים גדולים. המוביל הארצי, שהביא את מי הירדן לנגב נסתיים. נסתיימה הרחבה גדולה מאוד של מפעלי ים המלח. מעל לכול, נסתיימו עבודות של בנייה ציבורית בהיקף גדול, יזומות ע״י הממשלה.
הממשלה יזמה במתכוון מיתון של המשק כדי להתגבר על האינפלציה. היא לא יזמה עבודות ציבוריות חדשות במקום אלה שנסתיימו. הממשלה הפסיקה במתכוון בניית שיכונים חדשים. כתוצאה מצעדים אלה אכן ירדה האינפלציה לשיעור שנתי נמוך של 4% בלבד. ברם, הדבר גרם מידית לתופעה של חוסר עבודה שהגיע לשיעור של 11% מכוח העבודה. חוסר העבודה גרם לאי שקט חברתי ולהתפרצויות אלימות. (הופעת הפנתרים השחורים ומאורעות ואדי סליב בחיפה).
הממשלה הצדיקה את מדיניותה ע״י הצורך להעביר עובדים מן השירותים לענפי היצור. הממשלה ידעה בדיוק כיצד להעביר משק פורח למיתון. נשאלת השאלה האם הממשלה ידעה איך למנוע את גלישת המיתון למשבר כלכלי עמוק. האם הממשלה ידעה כיצד להוציא את המשק מן המיתון חזרה לתעסוקה מלאה? מפליא הדבר שממשלת פועלים היא זאת שיזמה את המיתון וגרמה במתכוון לחוסר עבודה המוני. בדיעבד, ניתן לאמר בוודאות כי לא הושגה המטרה של העברת עובדים מענפי השרות לענפי הייצור. נהפוך הוא. עד אמצע שנות הששים עבדו בענף הבנייה פועלים יהודים בלבד. מן הפיגומים שמעו דיבור בשפה העברית או ביידיש. עם התחדש הבנייה כעבור שנתיים יתברר כי מרבית פועלי הבניין יהיו ערבים. ערבית תהיה השפה הנשמעת מעל לפיגומים. מדיניות כלכלית זו היא מהסיבות העיקריות לירידת השפעת מפלגות השמאל מן השנה 1966 ואילך.
יוסי על מדרכות שובל, בדרכו לרפת. 1965