פרק חמישי: גזברות וייזום מפעל מתכת בשובל.
באביב 1966 הוצע לי ע״י ועדת המינויים להיות גזבר, ולהחליף בתפקיד זה את אפרה שרטר. מצד אחד, אני שמחתי מאוד לקבל את התפקיד הזה. שוב, זה היה מרתק אותי לשלוש שנים לשובל ומונע את החשש התמידי להיות נאלץ לעזוב את הקיבוץ. אולם מאידך, אני ידעתי שלא יעלה בידי לעשות שינויים דרסטיים בנהלים המקובלים והמושרשים, היטב, אחרי קבלת התפקיד. על כן התניתי את הסכמתי לקבלת התפקיד הגזבר בשני תנאים קשוחים מאוד:
א. לפני כניסתי לתפקיד הגזבר, לפני קבלת אחריות על המנהל הפיננסי של הקיבוץ, ־ תופסק הפנקסנות הכפולה הנהוגה בהנהלת החשבונות של שובל. יופסק הנוהג הבלתי חוקי בעליל של רישום חלק מן ההכנסות וההוצאות בקופה א,, ־ ורשום חלק אחר של הכנסות הקיבוץ והוצאותיו בקופה ב'. זאת, כאשר הרשום בקופה א' עובר את הבדיקה של רואה החשבון, ברית פיקוח, והרשום בקופה ב' מוסתר מעיני רואה החשבון ומוסתר מעיני חברי קיבוץ שובל.
ב. לפני כניסתי לתפקיד הגזבר, לפני קבלת אחריות על הניהול הפיננסי של הקיבוץ, ־ אני חייב לקבל הכשרה נאותה בקורס גזברים במדרשת רופין.
לא הייתי בטוח שתנאים אלה יתקבלו על ידי מזכירות הקיבוץ וע״י ריכוז משק. מכל מקום הייתי נחוש להעלות את הנושא בשיחת הקיבוץ במקרה שהתנאי הראשון לא יתקבל. לשמחתי, נמסר לי ע״י יושקו כעבור כמה שבועות שהתנאים שלי נתקבלו על מוסדות הקיבוץ. אני משוכנע שבכך תרמתי תרומה משמעותית לניהול הפיננסי של שובל, עוד לפני כניסתי לתפקיד האחראי של גזבר הקיבוץ.
ניסו להניא אותי מן התנאי השני. נאמר לי: ״שום גזבר לפניך לא יצא לקורס גזברים. מדוע אתה, שניהלת את הניהול הפיננסי של המועצה האזורית ושל החברה לפיתוח בני שמעון, זקוק לקורס גזברים?" טענתי: בחילופי הגזברים לפני היה נהוג שהגזבר היוצא ימסור לגזבר הנכנס את כל התורה על רגל אחת, עם כל המגרעות שדבקו בניהול הפיננסי. איך קרה שלא היה ולו אך גזבר אחד אשר התקומם נגד הנוהל הפסול, הבלתי חוקי של פנקסנות כפולה? קורס הגזברים אמור להקנות ידע ומידע בסיסי לניהול פיננסי תקין, על רמה נאותה ומקצועית. כאמור, גם התנאי השני הזה נתקבל.
בינתיים עבדתי במרץ על תרגום המחזה נתן החכם. בחודש יוני 1966 יצאתי לקורס גזברים במדרשת רופין. עיקר התועלת הפקתי משיעורים של גזברות מעשית שניתנו ע״י שלמה גבעון. שיעורים ביסודות הכלכלה היו לדעתי בלתי בהירים ולא הקנו בסיס איתן להבנת הנושא. גרתי בחדר אחד עם חבר קיבוץ הסוללים. הוא סבר בוודאי כי הייתי אחד התלמידים החרוצים ביותר בקורס. כל ערב עבדתי עד מאוחר בחדרנו. הוא לא שיער כלל וכלל שלא תרגלתי שיעורים בכלכלה ובנושאי קורס אחרים. הוא לא ידע שעבדתי עד מאוחר על תרגום המחזה ״נתן החכם״. חודשי הקורס אפשרו לי להשלים את התרגום. אחרי השלמתו היה עלי לעבור על היצירה שנית ולקצר אותה, באופן שניתן להציגה.
את התרגום המקוצר הדפסתי ב 30 עותקים (בטקסט בלתי מנוקד). יחד עם אברהם דנה בחרנו את השחקנים ונתנו להם עותקים מן המחזה המקוצר. השחקנים שנבחרו התלהבו מן המחזה והתחלנו בחזרות. שייקה צירקל קיבל את התפקיד הראשי, ״נתן״ אני גם כן נטלתי חלק וקיבלתי את התפקיד של סלאח-א-דין.
זמן קצר אחרי התחלת החזרות הוברר לנו שהמחזה, שלא הוצג בארץ במשך עשרות שנים, יוצג בארץ על ידי ״הבימה״ בתרגום של תרצה אתר. בנסיבות אלה הצעתי שנחדל מן החזרות ולא נתחרה עם שחקני התיאטרון הלאומי. אבל, השחקנים כל כך התאהבו במחזה שלא הסכימו להפסיק. אדרבא, אנחנו נציג את הגרסה שלנו ונשווה אותה אחר כך עם זאת של תיאטרון הבימה. מאחר והבימה התחילו להציג את המחזה לפנינו, הוסכם שאיש מהשחקנים לא יבקר בתיאטרון הבימה לפני שנציג בשובל, כדי שלא נושפע מהצגתם. אחרי ההצגה נבקר כולנו יחד בהצגה של הבימה.
גבית חוב של 50 אלף לידות מסוחר בשם כצמן:
בינתיים התחלתי בחפיפה בגזברות יחד עם אפרה שרטר. הבעיה הראשונה שהוצגה לפני: גבית חוב בסך 50 אלף לירות של סוחר בשם כצמן, שפשט את הרגל. החוב נבע ממכירת אפונה לסוחר זה. משקים רבים נותרו עם חובות של כצמן. אצל חלק מן המשקים נבע החוב לא ממכירת סחורה שלא שולם עבורה, אלא ממתן ״שטרות טובה״ שגזברים נתפתו למסור לו (ומסתבר גם לסוחרים אחרים). חברים בוועדה הכספית ובוועדת המשק טענו שלא כדאי לבזבז כסף לגביה משפטית של החוב. טענתי שאין לנו כקיבוץ זכות לוותר על ניסיון לגבות את החוב. הטלתי על עורך הדין של הקיבוץ לתבוע את כצמן בדין. הכסף נגבה כעבור מספר שנים, יחד עם הוצאות המשפט בשני שלבים. הטלנו על הסוחר צו איסור יציאה מן הארץ. סכום ראשון נגבה כאשר התחשק לכצמן לצאת לחו״ל. החלק השני נגבה ממנו כאשר הוא ביקש לחזור ארצה, (בתקופה מאוחרת יותר, ־ כאשר בנימין וייגרט היה גזבר).
שטרות ושקים אן בלנקו
כל הגזברים לפני פיזרו שקים ושטרות של שובל בלי ציון הסכום, ובלי ציון מועד הפירעון, במוסדות הקיבוץ הארצי ו"משקי הנגב". בבית הקיבוץ הארצי נדרשתי בתקיפות רבה למסור שקים ושטרות בלנקו ב״קיבוצי השומר הצעיר״, ב"מפעלי תכן", במחלקת הבנייה וגם במשקי הנגב. הבהרתי לפעילים באופן חד משמעי: איני מוסמך לפזר מסמכים בעלי ערך כספי בחתימתי בצרוף חותמת הקיבוץ, באופן שאנשים אחרים ימלאו את הסכומים ואת מועדי הפירעון. הפעילים הופתעו מתגובתי. הם היו נוהגים לאמר: ״אצלי אתה משחק את הגיבור, אך נראה אותך בקרן (בקרן השומר הצעיר). שם תחתום כמו בובה״. כאשר פקידה בקרן השומר הצעיר ביקשה ממני לחתום לה על כמה שטרות, לא הייתי מסתפק בסירוב תקיף. הייתי נכנס ישר ללשכת מנהל הקרן (בתקופה הראשונה היה זה רפאל אלון, חבר להבות הבשו)., ומסביר באדיבות שאני רשאי וחייב לחתום על מסמכים בעלי ערך כספי לתשלום חובות קיבוץ שובל. איני רשאי ואיני חייב לחתום על מסמכים בעלי ערך כספי לא מוגדרים בעת חתימתי עליהם. רפאל אלון ושלושה מנהלי קרן אחריו הסכימו אתי כי סירובי לתת שקים ושטרות אן־בלנקו עולה בקנה אחד עם ניהול פיננסי תקין. ניהלתי וויכוח זה גם במשקי הנגב.
יצירת רזרבות כספיות לגזברות הקיבוץ.
א.
נכנסתי לגזברות ב 1966, שהייתה שנת מיתון במשק. האינפלציה ירדה לרמה של 4% בשנה. הגזברים לפני עבדו ללא רזרבות מזומנים. בעת מצוקה הם נזקקו לקחת הלוואות בריבית קצוצה מסוחרי השוק האפור. הקיבוץ לא נפגע ע״י המיתון. לא היה חוסר עבודה. הקיבוץ נחשב ללווה בטוח בבנקים. קל היה לקבל אשראי. הריבית היקרה ביותר ששילמנו הייתה זו בה חויבנו בארגוני הקניות. קיבוצי השוה״ץ מסרו לנו את הסחורות שקנינו דרך הארגון באשראי נדיב ל-5 חדשים. אך הם חייבו אותנו בריבית שנתית של 11%. בשלב ראשון שילמתי לארגון כל חודש פעמים עבור קניות של הלבשה והנעלה. פעם אחד עבור קניות לפני 5 חודשים ופעם אחת עבור קניות של החודש השוטף. כעבור 5 חודשים של מאמץ לא גדול קנינו הנעלה וביגוד ללא רבית בהוזלה ניכרת. מעתה שילמתי לקיבוצי השוה״ץ במשך 5 חודשים כל חודש פעמיים עבור כל יתר הקניות בארגון. עבור השוטף ועבור קניות לפני 5 חודשים. בתום 5 חודשים אלה קנינו את כל הקניות שלנו בארגון ללא ריבית בהוזלה ניכרת. נוסף לכך נוצרה רזרבה בהיקף חמישה חודשי קניה ב״קיבוצי השומר הצעיר,,.
ב.
כל חודש נתקבלו סכומים ניכרים במטבע חוץ משילומים מגרמניה. עד כה הוזרמו סכומים אלה למחזור השוטף. להערכתי היה באל ידינו לקיים עצמנו באופו שוטף מהכנסות המשק. לכן השארתי את ההכנסות במטבע חוץ בבנק לאומי, בלי להמיר את הסכומים ללירות. אמנם הריבית היתה נמוכה, אבל השער של המרק הגרמני התחזק במהירות. באופן זה נוצרה רזרבה נזילה נוספת. לא נזקקתי להשתמש בה בכל תקופת הגזברות שלי. הסכומים שנחסכו נצטברו לרזרבה ממשית משמעותית.
ג.
בשנה 1960 הפנתה התנועה את תשומת לב הגזברים לכדאיות החיסכון בקופות גמל.
א). כי הפיקדונות בקופות גמל היו צמודים לאינדקס, ובתנאי האינפלציה של המחצית הראשונה של שנות הששים הן טפחו במהירות.
ב.) החיסכון בקופות גמל מקנה הקלות בתשלום מס הכנסה.
בעקבות המלצות התנועה החל הקיבוץ בשנה 1960 להפקיד 10 לירות כל חודש לכשמונים חברים בשתי קופות גמל. מן השנה 1960 עד כניסתי לתפקיד לא שינו את גובה ההפקדה החודשית. עם כניסתי נצברו בקופות הגמל לא יותר מ־50.000 לירות. עם כניסתי לגזברות הגדלתי את ההפקדה החודשית פי שלוש ופי ארבע. וגם הגדלתי את מספר המבוטחים. זה יצר רזרבה, שעתידה להיות נזילה בשנה 1975. היינו אז צעירים ולא דאגנו לעת זקנה. ברם, לי היה ברור שכסף זה עתיד להבטיח תנאים סוציאליים של חברי הקיבוץ.
תנאי העבודה בגזברות היו עדיין חלוציים למדי. לרשות הגזבר לא עמדה מכונית. יצחק גרופר היה מרכז קניות. אני נסעתי יחד אתו העירה בטנדר שברולט של הקיבוץ. בתל־אביב הייתי נוסע על קטנוע מסוג ווספה. לפני הנסיעה הביתה היינו מעמיסים ירקות בתנובה למטבח של שובל. בנוסף לגזברות גם הייתי מרכז קניות עבור המוסך של שובל. קיבלתי זאת בירושה מאפרה שרטר שהוא היה מכונאי ואיש מוסך.
תצפית במטר מטאורים ה״ליאונידים״
מטר הליאונידים מופיע כל שנה בסביבות ה־17 בנובמבר. בדרן כלל מטר זה אינו מרשים. אבל פעם אחת בכל 33 שנים כדור הארץ עובר דרך הענן העיקרי של החלקיקים. אז התופעה יכולה להיות דומה למטר ממש, אם יש מזל. המטר העשיר ביותר נמשך לא יותר מ- 4 שעות. על כן כלל לא מובטח כי הוא יעבור בדיוק מעל לצופה בישראל. התופעה המרשימה האחרונה היתה בשנה 1933. אז הייתי ילד ולא התעניינתי בזה. לכן ציפיתי ליום 17 בנובמבר 1966.
ערכתי תצפית מעל לגג של המועדון לחבר. בתצפית השתתפו ילדי המוסד של שובל וילדי המוסד של יד מרדכי בהדרכת עירא כהן. היה זה לילה ללא עננים וללא גשם וגם ללא ירח. כלומר תנאים כמעט אידיאליים. צפינו במשך שלוש שעות תצפית בערך ב 120 מטאורים שנראו כאילו יוצאים מראש מזל האריה. בין המטאורים נצפו גם לא מעט כדורי אש. התצפית היתה חוויה לכל המשתתפים בה. אני זוכר כי חלפה במוחי אז המחשבה: האם אזכה לראות גם את המטר המרשים הבא, הצפוי בשנה 1999
הצגת המחזה ״נתן החכם״ מאת ג.א.לסינג בשובל.
התברר לי כי אברהם דנא הוא במאי מעולה. השחקנים החובבים היוו להקה מלוכדת, שהתייחסו ברצינות גמורה לדמויות שהם הציגו, זאת תוך הזדהות מרבית. בינתיים הבימה התחילו להציג את המחזה מספר שבועות לפנינו. הייתי סקרן מאוד איך הבימה ביימה את המחזה, ובמיוחד, איך התרגום של תרצה אתר מתקבל בהשוואה לתרגום שלי. אולי היתה זאת פזיזות מצידי לתרגם מחזה קלסי? לו הייתי חוקר ביתר רצינות הייתי בוודאי עולה על התרגום של תרצה אסר.
והנה, בימים אלה ממש נפטר חבר הכנסת, עורך הדין חנן רובין, שעזר לי רבות בעבר בטיפול בשילומים מגרמניה, בעבודתי כמוכתאר ולא לאחרונה גם כראש מועצה אזורית. באחד הערבים בהם נשארתי ללון בתל־אביב, ערכתי ביקור תנחומים אצל אלמנתו, פועה רובין. בצאתי מדירת משפחת רובין ברחוב ריינס בשעות הערב המאוחרות נמשכתי, כמו במגנט, אל עבר בית הבימה. כבר לא ביקשו ממני כרטיס כניסה. עליתי אל היציע כאשר הועלתה המערכה החמישית והאחרונה. לא האמנתי למראה עיני ולמשמע אוזני. מיד תפסתי כי הבימה פיקששו בגדול. הם עשו מן המחזה הרציני קומדיה קלילה לא רצינית, מנוגדת תכלית הניגוד לרוח המחזה ולתוכנו. הבנתי כי הבימוי של אברהם דנה עולה בהרבה מאוד על הבימוי של הבימה. נדהמתי מן התרגום של תרצה אתר. לא היה זכר לקצב המיוחד והייחודי של השירה הדרמטית האוריגינלית. גם התרגום היה לא מדויק וחופשי ביותר. שנים רבות מאוחר יותר נודע לי, מרפי אילן, כי תרצה אתר לא תרגמה את המחזה מן המקור הגרמני אלא מתרגום כל שהוא לשפה האנגלית. יצאתי מבית הבימה בהרגשה שהמחזה שאנו עתידים להציג בשובל עולה בהרבה על זה שמוצג בתיאטרון הלאומי הבימה, גם מן הבחינה של הבימוי, גם מבחינת המשחק של השחקנים, ־ ולא לאחרונה מבחינת התרגום והשפה.
הצגנו את המחזה 3 פעמים בשובל, בימים 23, 25 ו 30 בדצמבר 1966. פעמיים לחברי הקיבוץ. פעם שלישית ליישובי האזור. להצלחת המחזה תרמו לא רק כושר הבימוי של אברהם ד. ומשחק השחקנים ובראשם שייקה צירקל, בדמות נתן. גם התלבושות הנהדרות, מעשה ידיה של חווה וויס תרמו רבות להצלחה. אחרי שהצגנו את המחזה בשובל נסענו, כל הלהקה, לתל־אביב לראות את הגרסה של הבימה. כולם היו שותפים לדעתי שהבימה נכשלו בגדול. הצגת החובבים שלנו עלתה בהרבה מאוד על ההצגה בתיאטרון הלאומי הבימה.
והנה, ־ רצה הגורל ומחזה קלסי, שלא הוצג בארץ זה עשרות שנים, הוצג בארץ בחורף 1966/67 שלוש פעמים. סמוך מאוד להצגת המחזה על ידינו בשובל הגיע ארצה הבורגתיאטר מווינה. זה הציג בתל־־אביב את ״נתן החכם,, מאת לסינג בשפה הגרמנית. כמובן שכל הלהקה נסעה לראות את הגרסה השלישית הזאת. השחקנים שלנו לא הבינו את השפה הגרמנית, אך הם הכירו את המחזה עצמו לפני ולפנים. כולם היו מוקסמים מן המשחק, מן הבימוי, מן הרצינות ומן ההוד שעלו מן ההצגה. אני כמובן נהניתי בנוסף על כל אלה מן השפה עצמה.
ישעיהו אייזנר בתפקיד הדרוויש אל-חאפי
מרים וקסלר - בתפקיד האומנת דיה
ראוביק גאון בתפקיד הנזיר, גדי מאירי בתפקיד הטמפלר
באותה התקופה אני הייתי עדיין נאיבי מאוד. חשבתי לתומי כי תוך זמן קצר יוחלפו הסכמי שביתת הנשק עם ארצות ערב בחוזי שלום. חשבתי שאילו היו מציגים את ״נתן החכם״ סימולטנית בירושלים ובבירות של ארצות ערב, ־ היה הדבר מקרב את השלום המיוחל.
חידוש תחביב הציור
בתפקיד הגזבר נאלצתי להיות גם חבר במזכירות הקיבוץ. מרבית הנושאים שנידונו לא נגעו לניהול הפיננסי. כדי להסתיר את השעמום שלי בנושאים על הפרק התחלתי לצייר את הדמויות השונות של חברי המזכירות והחברים שהוזמנו לישיבותיה. לא היה לי ניר ציור. רוב הציורים צוירו על דפים של סקירונים, הלא הם פרסומי המזכירות. נראה לי שדפי סקירונים ישנים אלה שנשתמרו בזכות הציורים, ערכם עולה על ערך הציורים עצמם.
1967
טיול לאורך הגבול המערבי.
בראשית שנת 1967 ארגן הקיבוץ טיול לניצנה ומשם לאורך קו הגבול המערבי לאילת. אילנה ואני השתתפנו בטיול המעניין הזה. נסענו על המסרק, הר תלול שעל גבו הצר עבר הכביש. נסענו כשמשני הצדדים השתלשלו מדרונות תלולים. באחד המקומות עברנו ברגל כ־ 50 מטר לתוך שטח סיני והצטלמנו. הייתה זאת הפעם הראשונה שאילנה ואני היינו בחוץ לארץ.
הקמת מצפה הכוכבים בשובל.
עוזי חלמיש, חבר קיבוץ להב, החליף את בנימין וויגרט בתפקיד ראש המועצה האזורית בני שמעון. באחת המפגשים אתו שאלתי אותו מה הוא ס״ה רכוש המועצה האזורית בקיבוץ שובל. הוא מנה אל-נכון את מבנה בית הרופא ואת האמבולנס ואת סככת האמבולנס. אמרתי לו שקיים עוד רכוש שהוא איננו מודע לקיומו: הטלסקופ בחדרי. בראשית השנה 1966 אמרתי לו כי הטלסקופ משמש את כל חברי המועצה. ברם, הוא דגם מיושן. ראוי להשקיע בטלסקופ משוכלל יותר. הצבעתי על כך שמצפה הכוכבים בגבעתיים הוא נכס מוניציפאלי, השייך לעירית גבעתיים. עוזי הבטיח לי להעלות את הנושא בפגישה עם הממונה על המחוז במשרד הפנים, מר וורדימון. בחודש מרס עוזי מסר לי כי הוא דיבר עם הממונה, אך זה אמר כי בשנה התקציבית הנוכחית אין אמצעים לכך. הוא ידאג לנושא במסגרת התקציב לשנה הבאה. הייתי מאוד מופתע לטובה. שנת התקציב המוניציפלי התחילה אז בחודש אפריל. ואכן, כעבור חודש בישר לי עוזי חלמיש כי הממונה אישר למועצה האזורית תקציב מיוחד מיועד לטלסקופ בשיעור של 5000 לירות. ידעתי כי אסור לי להוציא את כל הסכום על מכשיר הטלסקופ. אני צריך לשריין חלק מן הסכום הזה עבור הקמת מבנה מתאים למצפה.
הנה באותם הימים רצה מנהל בית יציב בבאר שבע להקים מצפה כוכבים בבית יציב. הוא כינס את האסטרונומים החובבים מן האזור וגם מחוצה לו לייעץ לו בבחירת הטלסקופ. גם אני הוזמנתי לייעץ. הסתבר כי הוצע לו לרכוש רפלקטור שמונה אינטש אמריקני משומש מדגם טינסלי, מאלמנה של אסטרונום חובב בחיפה. המחיר הנדרש: 4000 לירות. כולנו יעצנו לו לרכוש את הטלסקופ. מנהל בית יציב נסע עם משלחת שלמה לחיפה אל בית הגברת, האלמנה הירש. היא דרשה 4000 לירות בעד המכשיר. מנהל בית יציב עמד אתה על המיקח ורצה להוריד 200 לירות מן המחיר. האלמנה לא הסכימה והם לא השתוו. הוא חזר לבאר־שבע בלי לרכוש את המכשיר. כאשר זה נודע לי, היה לי ברור כי אני ארכוש את הטלסקופ הזה.
אלא מה? ־ בינתיים התקדרו השמים וסכנת מלחמה חדשה ריחפה באוויר.
מלחמת ששת הימים והשלכותיה.
בגבול הצפון היו התכתשויות מתמידות עם הסורים. לסורים הייתה ברית הגנה עם מצריים. המצרים בראשות הנשיא גמאל עבדול נאסר ביטלו את כל ההסכמים שהושגו בסוף מבצע קדש. מצרים בטלה באופו חד-צדדי את נוכחות כוחות האו״ם בסיני וברצועת עזה. צבא מצרים נכנס מחדש לכל חצי האי סיני ולרצועת עזה. באמצע חודש מאי 1967 נאם ג׳מאל עבדול נאסר לפני צבאו בביר־גפגפה, בלב סיני, ואמר שם בין היתר קבל העולם: ״אני סוגר היום את מיצרי טיראן לפני השיט הישראלי, כדי להחזיר את המצב כפי שהוא היה לפני 1956. זאת, - כצעד המכוון להחזיר את המצב במזרח התיכון כפי שהוא היה לפני 1948״. (כלומר לפני שהיתה מדינה יהודית בחלק של ארץ ישראל).
לוי אשכול ניסה להניע את המעצמות הימיות, ארצות הברית, בריטניה וצרפת, - לממש את הערבויות אשר ניתנו לישראל 10 שנים קודם לכן להבטחת השיט הישראלי במצרים. התברר כי הערבויות האלה לא היו שוות את הנייר עליהן הן נכתבו. המעצמות סרבו ללוות אוניות ישראליות דרך המיצרים. סגירת המיצרים לפני השיט הישראלי היה מבחינת קאזוס בלי ברור. אך ישראל לא מיהרה להגיב. היא ניסתה לשכנע את האו״ם ואת המעצמות הימיות לעמוד בהתחייבויותיהן המובהקות. אך ללא הועיל. ־
סכנת המלחמה נהייתה מוחשית. כוחות מצריים התרכזו לכל אורך הגבול הארוך. במיוחד נשקפה עתה סכנה של התקפה מצרית מצד רצועת עזה. גם הצבא הסורי התרכז לאורך הגבול, מאל־חמה בדרום עד לאזור תל־אל קאדי בצפון. הפגזות הסורים על יישובי הספר הלכו ותכפו. קיבוץ להבות הבשן, הקיבוץ של אחי אברהם, שוכן לרגלי רמת הגולן. מעל לקיבוץ היה משלט סורי. משם המטירו אש תותחים ספוראדית על קיבוץ להבות הבשן.
הצבא הישראלי גויס והתרכז בדרום בריכוזים ניכרים במועצות האזוריות בני־שמעון, אשכול ושער הנגב. השנה היתה שנה חקלאית מבורכת, הקמה היתה בשלה ומוכנה לקציר. אני חששתי כי המצרים יציתו את שדות החיטה שבהן נתרכזו החיילים שלנו. הקומביינים שלנו ושל שאר הישובים המרוחקים מרצועת עזה גויסו למבצע קציר בשדות לאורך גבול רצועת עזה.
ראש הממשלה נאם בראשית יוני 1967 נאום לאומה. המצב היה מסובך ומביך. לוי אשכול לא שלט בעצמו. במקום להפגין ביטחון הוא גמגם ממש. זה היה הגמגום המפורסם של לוי אשכול. ואכן, המצב היה מורכב מאוד. מיצרי טירן היו סגורים לשיט ישראלי. שום אנייה לא יכלה להגיע לנמל אילת או להפליג ממנו. כל הצבאות העוינים עמדו זה מול זה בכוננות עליונה. האו״ם, ארצות הברית ושאר המעצמות נתגלו בחוסר אונם ובחוסר רצונם לסייע. ברית המועצות נתנה גיבוי מלא, דיפלומטי וצבאי, לתוקפנות המצרית סורית. מלוא אחריותה של ברית המועצות למשבר הקשה שנתהווה הובהר לי רק מאוחר יותר.
והנה, ביום ראשון, השישי ביוני 1967 [צ"ל ביום שני החמישי ביוני. ע.צ.] נסעתי כרגיל עם יצחק גרופר לתל-אביב. בדרך שמענו בחדשות שקרבות כבדים פרצו בכל החזיתות. לא היתה שום הודעה רשמית של צה״ל. היו רק דיווחים מצריים וסוריים. המצרים דיווחו על ניצחונות מזהירים של צבאותיהם. המצב היה מאוד מדאיג. בתל־אביב היו מדי פעם ופעם אזעקות והכול נכנסו למקלטים. האווירה היתה דחוסה וקשה מאוד.
מעודד על ידי ההודעות המצריות בדבר ניצחונותיהם, החליט מלך ירדן להתקיף את מטה האו״ם בארמון הנציב בירושלים ולגרש משם את חיילי האו״ם. זאת, לאחר שירדן חזתה בהתקפלות האו"ם בלי כל התנגדות מכל שטח סיני ורצועת עזה. מטה האו"ם אמנם נכבש ע״י צבא ירדן והאו"ם התקפל, אך כעת נכנס צהל לפעולה וכבש תוך קרבות מרים את ארמון הנציב מצבא ירדן. הירדנים התחילו להפגיז את ירושלים בתותחים מנבי־סמואל בצפון.
בשעות אחר הצהרים התבהר המצב. הייתה הודעה מדובר צה"ל: חיל האוויר הפציץ שדות תעופה מצריים בסיני ובמצרים. מרבית שדות התעופה הוצאו מכלל פעולה. אווירונים רבים הושמדו על הקרקע. באופן דומה הותקפו בעת ובעונה אחת גם שדות התעופה הצבאיים בסוריה, בעיראק ובירדן. בהתקפה הזאת של חיל האוויר, המתוכננת היטב ומבוצעת היטב, הוכרעה המלחמה ממש ביומה הראשון. חילות האוויר של מדינות ערב יצאו מן המשחק. חיל האוויר הישראלי שלט בשמים בכל החזיתות. צה"ל עבר להתקפה מוחצת ברצועת עזה ובסיני ושעט דרומה אל עבר תעלת סואץ. באותו הזמן המשיכו הסורים להמטיר אש תותחים על יישובי הצפון.
אחרי כיבוש ארמון הנציב המשיך צה"ל להתקיף את הצבא הירדני. היו קרבות אכזריים ועקובים מדם בירושלים, ששיאם היה ב ״גבעת התחמושת,,, בבית הספר לשוטרים.
בשובל חפרנו תעלות קשר ומקלטים. חברים רבים גויסו לתפקידי שמירה רבים. הוטל עלינו לשמור על שלושה גשרים של קו הרכבת לבאר־שבע. היה חשש שקבוצות מסתננים יחבלו ברכבת. אני הייתי מפקד חוליה ששמרנו על גשר הרכבת מעל לוואדי פוחארי. באמצע הלילה שמעתי צעדים של אנשים שהולכים על פסי הרכבת. פקדתי על שמואל מנדלסון לכוון את המקלע לכיוון דרום, מקביל לפסי הרכבת, בזווית קטנה כלפי מעלה. כאשר הצעדים התקרבו נתתי לשמואל פקודת אש. הוא היה מופתע, אבל הפעיל את המקלע. כמה שעות לאחר מכן שמענו פיצוץ עז מכיוון צפון. המחבלים כפי הנראה עקפו אותנו ופוצצו גשר צפונה לגזרה שלנו.
בבוקר אספנו את שאר החוליות של שובל משני הגשרים האחרים. יוחנן האוזמן לקח את העוזי שלו וירה צרור אחד ארוך. הוא אמר: ״שלא יגידו עלי שלא יריתי במלחמה הזאת אף כדור,,.
האירועים התפתחו במהירות. צה״ל הגיע לגדות התעלה. השיט בתעלת סואץ הופסק. התותחים בראס נסראני, מול האי טירן שותקו והמעבר נפתח שוב לאניות ישראליות לנמל אילת. כמו כן עם כיבוש שרם א־שייח הושלם כיבוש חצי האי סיני כולו.
במרכז הארץ הדף צה״ל את הצבא הירדני אחורה. צה״ל פרץ דרך שער האריות לעיר העתיקה של ירושלים ושחרר את הר הבית. חיילי צה״ל הגיעו נרגשים ונרעשים לכותל המערבי. אחר השלמת טיהור כל אזור ירושלים מן הצבא הירדני שטף צהל את גב ההר צפונה עד שכם וג'נין ודרומה עד בית־לחם וחברון. לבסוף שוחררה כל בקעת הירדן מנוכחות הצבא הירדני. רוב הצבא הירדני נסוג דרך יריחו חזרה לממלכת הירדן. כל ארץ ישראל היתה בשליטתנו.
בשלב האחרון של המלחמה עלו הטנקים של צה״ל בכמה ראשים על רמת הגולן. העיירה קוניטרה נכבשה. גם ארבעת הכפרים הדרוזיים ברמת הגולן נכבשו, מג׳דל שמס, עין קיניה, מסעדה ובוקעתה.
המועקה, שהיתה נחלת כולנו בתקופת ההמתנה הארוכה, נתפוגגה בבת אחת. המלחמה נגד שלוש ארצות ערב, ־ בגיבוי מלא של ברית המועצות, נסתיימה תוך ששה ימים בניצחון מזהיר של ישראל.
כל ארץ ישראל היתה משוחררת. ירושלים היתה מאוחדת. מחומותיה שוב לא איימו לגיונרים ירדניים על תושבי ירושלים היהודים.
בשלהי המלחמה נהרג חברנו מולה אגין. רכבו עלה על מוקש ברצועת עזה. מולה הוא בן קיבוץ דגניה ב׳. נסעתי לדגניה להביא את הוריו של מולה להלוויה בשובל. למחרת נסעתי שוב לדמיה ב' להחזיר את ההורים. הפעם לקחתי אתי את יניב שבדיוק מלאו לו 10 שנים. מדגניה לא חזרנו לשובל. נסענו צפונה ללהבות הבשן. לא ידעתי מה הוא המצב שם. חששתי כי הפצצות הסורים גרמו נזק רב. מתברר שהקיבוץ עמד על תלו. הנזקים היו זניחים. ירדה ממנו המועקה של הרעשות תותחים מקריות, ספוראדיות, תכופות מן ההר השולט על הקיבוץ ממזרח. בקיבוץ היתה הרגשת ניצחון ורווחה. באותו ערב הייתה בלהבות מסיבת ניצחון. מסתבר שלא היו ללהבות נפגעים במלחמה. במסיבה סיפרו חיילים מיחידות שונות על חוויותיהם במלחמה. חלק מהם השתתפו כצנחנים בכיבוש שרם אל-שייך. אחרים השתתפו בקרבות המרים בירושלים. חיילים אחרים דיווחו על כיבוש רמת הגולן. יניב השתתף במסיבה וקיבל תיאור חי על מהלכיה. אברהם הספיק כבר לעלות למשלט הסורי מעל ללהבות. הוא הביא משם יומנים של חיילים סורים, אשר דווחו על כל תנועה בקיבוץ מתחתיהם.
ישראל היתה מוכנה כעת לכרות שלום עם מדינות ערב ולחזור לגבולות הקו הירוק בתמורה להסכם שלום חתום. אך ארצות ערב לא היו מוכנות לכך. הן התאספו בחארטום, בירת סודאן. שם הכריזו על שלושת הלאווים: לא שלום עם ישראל, לא הכרה בישראל ולא משא ומתן עם ישראל.
שינוי מהותי בהשקפת העולם שלי
אני שיניתי את השקפת העולם שלי בעקבות הכרזת נשיא מצריים בביר גפגפה, בעת פרוץ המשבר לאמור: ״הנני סוגר היום את מיצרי טיראן בפני השיט הישראלי, כדי להחזיר את המצב כפי שהוא היה לפני 1956, ־ זאת כצעד להחזרת המזרח התיכון למצב כפי שהוא היה לפני 1948!״ וגם בעקבות הכרזת מדינות ערב בוועידתם בחרטום לאחר המלחמה. הבנתי כי תקוותינו לשלום אמת עם ארצות ערב בדורנו הן אשליות. הסתכלתי על מפת ארץ ישראל והבנתי כי עלינו ליישב את הארץ ובאופן זה להבטיח גבולות בטוחים, ברי הגנה. רק אם הרחבת ההתיישבות בכל חלקי הארץ תביא את מדינות ערב לשולחן המשא ומתן על שלום עם ישראל.
ואכן מפעל התיישבות בחלקי הארץ המשוחררים התחיל זמן קצר לאחר תום הקרבות. קיבוץ של הקיבוץ המאוחד, מרום הגולן, עלה להתיישבות ברמת הגולן. ייסוד כפר עציון בישר את היישוב מחדש של גוש עציון. קבוצה של גוש אמונים התיישבה בסבסטיה במרכז השומרון. ממשלת ישראל היתה הססנית ולא נחושה בקשר להתיישבות זאת. אחרי משא ומתן ארוך ומיגע פונו המתיישבים בסבסטיה. הם התיישבו בהסכמת המדינה בקדומים.
טדי קולק, ראש עיריית ירושלים, יזם הרחבה משמעותית של שטח השיפוט של העיר, יחד עם בנייה מסיבית, מזורזת באזורים שנתווספו לבירת ישראל. כמו־כן שוקם הרובע היהודי בעיר העתיקה והורחבה הרחבה ליד הכותל המערבי.
בעקבות מלחמת ששת הימים, קיץ 1967, יוסי עמיקם ויניב ברחבת מסגד כיפת הסלע ("מסגד עומר") בירושלים
אילנה ויניב ברחבת מסגד עומר
עמיקם ויניב במרומי משלט החרמון משקיפים לעבר דמשק
אנדרטה בצומת קבטיה לזכר הקרבות שהתחוללו שם במלחמת ששת הימים
רכישת טלסקופ רפלקטור 8 אינץ' ובנית צריף המצפה.
בראשית יולי 1967 נסעו גדי ויהודית מאירי לשליחות התנועה לקנדה. הם הפליגו בים דרך נמל חיפה. הסעתי אותם לנמל בג׳.מ.סי. של הקיבוץ. אחרי שנפרדתי מהם נסעתי לבית המלאכה של מר סלומון בחיפה, ממנו רכשתי את הטלסקופ 4 אינץ שש שנים קודם לכן. התייעצתי אתו בקשר לטיב הטלסקופ המשומש ״8 של הגברת הירש. מר סלומון נתן לי חוות דעת חיובית מאוד על המכשיר. הוא מכיר אותו היטב. הוא התקין אותו וגם תחזק אותו. הוא נסע אתי להר הכרמל ובדק שם יחד אתי את המכשיר, שלא היה בשימוש במשך תקופה ממושכת. לא הצלחנו שם להביא את שתי המראות להתאמה אופטימאלית. מר סלומון יעץ לי לרכוש את המכשיר. הוא מוכן לבוא לשובל ולהביא את הטלסקופ למצב אופרטיבי. הסכמתי. שילמתי לגברת הירש את הסכום המוסכם, 4000 לירות. בתמורה קיבלתי לא רק את הטלסקופ, ארוז בשלושה ארגזים אוריגינליים, כי אם גם ספריה אסטרונומית שלמה, כולל שלושה אטלסים שמימיים, ועוד הרבה ספרות אסטרונומית וכיסא מסתובב להסתכלות בטלסקופ. העמסתי הכול על הג׳.מ.סי. וחזרתי הביתה לשובל עם טלסקופ ״8. כעת היתה לי בעיה. את המכשיר הזה לא ניתן היה לאחסן מתחת למיטה שלי בחדרנו. עד להקמת צריף המצפה הוא שכן כבוד בחדר הטבע של הקיבוץ. מר סלומון בא כמובטח לשובל וסיים בהצלחה את כיול המכשיר והתאמה מדויקת של שתי מראותיו.
כעת חיפשתי מקום מתאים להקמת המצפה. מטעמי ביטחון ובטיחות לא ניתן להקים אותו במקום חשוך אופטימאלי, מחוץ לגדר הקיבוץ. גם לא ניתן היה להקים אותו על ראש הגבעה. שם היו יותר מדי אורות. מאידך, גם לא ניתן היה להרחיק אותו לפריפריה של הקיבוץ. מסביב לקיבוץ היתה גדר עם תאורת גדר. חיפשתי בקיבוץ את המקום החשוך ביותר. מצאתי אותו ממערב למרפאה. כאן היו עצים גדולים שמנעו הסתכלות בטלסקופ בכיוון צפון ובכיוון מזרח. הם גם הסתירו את האור מכיוונים אלה. בכיוון דרום ובכיוון מערב האופק היה פנוי. לא היו אורות שיכלו להפריע לתצפיות.
תכננתי את מבנה המצפה. בין הספרים שקיבלתי יחד עם הטלסקופ היה גם ספר לבניית מבנים לטלסקופים קטנים. בחרתי מהספר תוכנית של צריף במידות 4x3 מטר, עם גג נפתח עם גלגלים, המסוגל לנוע על פסים, הנשענים צפונה למבנה על קורות עץ חזקים. הכנתי שרטוטים מדויקים של המבנה. כמו כן סיכמתי עם מרכז הבנייה הכנת יסוד עובר, מבלוקים וחגורת בטון ויסוד מבטון לטלסקופ עצמו. היסודות סומנו כך ששני הקירות הארוכים יעמדו בדיוק רב מאוד בכיוון צפון דרום. עם המסגרים סיכמתי רכישת 4 גלגלים והכנת 4 מחזיקי גלגלים מכופפים, להברגה לתוך קורות העץ של הגג. נשארו לי אלף שקל מתקציב המועצה. מסכום זה קניתי את העצים לבנית הצריף, את הדיקטים לכיסוי הקירות הפנימיים ופח גלים מגולוון לגג. גובה הצריף נקבע לפי גובה הטלסקופ.
בחורף 1967/68 בניתי את הצריף בנגריה של שובל בעזרת הבנים. הצריף הושלם בינואר 1968. חרגתי בסך 500 לירות מן התקציב. החריגה נובעת מהתקנת שלט אלומיניום וחריטה בפנטוגרף: ״מועצה אזורית בני-שמעון האגודה הישראלית לאסטרונומיה מצפה שובל״. כמו כן קניתי שני ארונות פח לאחסון מכשירים שונים וספרות אסטרונומית, שולחן וכיסא ו—מצלמה משוכללת לצילום דרך הטלסקופ. המועצה האזורית כיסתה גם את החריגה הזאת מתקציבה.
במבט לאחור עשיתי שגיאה גסה בתכנון המצפה: לא תכננתי הכנסת מיזוג אויר לצריף, לשם וויסות הטמפרטורות. בצריף הסגור, ללא חלונות וללא אוורור, היו הפרשי טמפרטורות קיצוניים, ביום ובלילה, בקיץ ובחורף. אלה השפיעו לרעה וחיבלו במכשירים האופטיים העדינים. גם הטלסקופ וגם המצלמה ניזקו כעבור זמן לא רב מהפרשי טמפרטורות אלה. השגיאה הזאת מוסברת על ידי העובדה שבשנה זאת, 1967, לא הייתה בכל רחבי קיבוץ שובל אפילו יחידה אחת של מיזוג אוויר.
מצפה הכוכבים, עדיין עומד, יום העצמאות 2012.
לוח זיכרון על מצפה הכוכבים לזכרו של יוסי. יום העצמאות 2012.
בקיץ 1967 עשה הקיבוץ בשני מחזורים טיולים לבית לחם, לבריכות שלמה, ולחברון, וגם לירושלים, רמאללה, שכם, בקעת הירדן ויריחו. מצפון לירושלים בשועפאת ראינו והתפעלנו מן הארמון המפואר של המלך חוסין. בשכם טיפסנו על הר גריזים ונפגשנו עם שומרונים. לראשונה עשינו הכרות עם אזורים רחבים של ארץ ישראל שהגישה אליהם נמנעה מאתנו מאז 1948.
בינתיים המשכתי לעסוק בגזברות. נסעתי יחד עם יצחק גרופר בטנדר שברולט לתל-אביב. שם, במרתף של משקי הנגב חיכה לי הקטנוע, ה״ווספה״, עליה רכבתי ברחובות הכרך. כעת, בימי חופשת בית הספר, ביולי אוגוסט, נסע אתי יניב פעמים רבות לתל-אביב. הוא ישב על המושב האחורי של הווספה. נכנס אתי לבנק החקלאות ולבית הקיבוץ ארצי, למשביר המרכזי ולסוחרים השונים אתם היו לנו עסקים. כך הוא קיבל מושג מה האבא שלו עושה שם בעיר הגדולה.
עמיקם עושה בחינת בגרות בגיל 15 שנים.
בשנה 1967 היה עמיקם בכיתה י,. החבר וורדי מבית קמה הכין אותו למבחני הבגרות. ואכן, נתאפשר לו לגשת בגיל הצעיר הזה למבחני בגרות והוא עמד בהם בכבוד.
1968
בשנה 1968, כשהוא היה צריך להיות בכיתה יא, עמיקם התחיל ללמוד באוניברסיטת בן גוריון בנגב [הערה: אז עדיין לא נקראה כך והייתה שלוחה של הטכניון. ע.צ.] . הוא התחיל ללמוד שנה א׳ הנדסה, ביחד עם תלמידים הרבה יותר מבוגרים ממנו.
טיול הקיבוץ לסיני.
בראשית 1968 יצאו חברי הקיבוץ בשני מחזורים לחצי האי סיני ולתעלת סואץ. במהלך הטיול הזה ציירתי ציורים רבים שהנציחו את מה שנגלה לעינינו. ראינו לכל אורך הדרך כלי מלחמה מצריים הרוסים ושרופים. בביר-גפגפה, שם התרברב נשיא מצרים ג׳מאל עבדול נאסר, ראינו שרידי אווירונים ומסוקים מצריים פזורים על כל השטח. הגענו להר הגבוה במרכז סיני, לרגלי הר משה והר סנטה קטרינה. לרגלי הר משה נמצא שטח מישורי שהבדואים מציינים אותו כמקום שבני ישראל חנו שם כאשר משה עלה להר לקבל את התורה. זה המקום שם הכינו את עגל הזהב ורקדו סביבו. לרגלי הר משה נמצא מנזר סנטה קטרינה. ביקרנו בו וגם ישנו בו. הדבר המרשים ביותר במנזר הזה זה הוא חדר בו מאוחסנים איברי גוף של כמרים שמתו. אצטבאות עם גולגלות, עם גפיים הכול ממוין ומשומר.
למחרת הלינה במנזר עלינו אל פסגת ההר. שם במרומי ההר הקראתי לחברי שובל את שירת האזינו:
״האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי—״. שירה, נבואה זאת של משה רבנו ערב מותו, זאת לדעתי הנבואה הגדולה ביותר בכל ספר התנ״ך. היא מאפיינת את עם ישראל ואת גורלו בתקופה ההיא, ־ וגם בימינו אלה. לצערי, חוששני שחברי שובל לא קלטו את המסר של השירה:
״ וישמן ישורון ויבעט, שמנת, עבית, כסית וייטוש אלוה עשהו וינבל צור ישועתו ״
בחזרנו מן הטיול למדנו על פעולת התגמול של צה״ל בכראמה, בעבר הירדן, פעולה שנכשלה.
יוסי קורא את שירת "האזינו" במרומי הר סיני
ראשית הטיפול בהקמת מפעל בשובל.
קיבוץ שובל בדק מספר רב של פרויקטים להקמת תעשייה אך דחה את כולם. עוד בנתניה בדקנו רעיון של מפעל לתקליטים. כמו-כן התחלנו עוד בנתניה לייצר שסתומים חוזרים. המסגרייה בנתניה עסקה גם ביציקות של מתכות קלות. מאוחר יותר נבדקו מפעל למסבי כדורים, מפעל ליצור מקשרים, ועוד רעיונות מרעיונות שונים. הנהלת הקיבוץ דחתה את כל היוזמות האלה.
בשנה 1966 הצטרף לקיבוץ גרעין השלמה גדול, גרעין ״רגב״. רבים מחברי הגרעין היו חיפאים. מהם למדו בבית ספר בסמ"ת. היתה להם הבנה בנושאים טכניים. שאלתי את חברי הגרעין איזה סוג תעשייה הם היו מעוניינים להקים בשובל. מתשובותיהם התגבש הרעיון להקים בשובל מפעל מתכת, מפעל לעיבוד שבבי.
פניתי אל אבי רוזן, מרכז מדור התעשייה בקיבוץ ארצי. הוא אמר שאחרי מלחמת ששת הימים היו פניות מצד משרד הביטחון לעודד הקמת מפעלי מתכת שיעמדו בקשר עם תע״ש, התעשייה האווירית והתעשיות הביטחוניות. אבי רוזן תכנן הקמת שלושה מפעלים לעיבוד שבבי לשלושה קיבוצים, עמיר, ברעם ושובל.
התוכנית שהוכנה ע״י אבי רוזן דרשה למימושה לפחות 14 עובדים קבועים. למפעל זה דרושים עובדים רבים לתקורה (לא לייצור ישיר): מנהל, מנהל יצור, הכנת כלים (Toolmaker), מבקר איכות, מחסנאי, תמחירן ומנהל חשבונות, איש אחזקה. אם לא יהיו לפחות 14 עובדים בשלב הראשון של המפעל, המפעל לא יוכל להיות רווחי.
כאן שוב נתגלתה ההנהלה המשקית של שובל בצרות אופקיה. הנהלת המשק דחתה את התוכנית בטענה שאין לקיבוץ אפשרות להפריש 14 עובדים למפעל המתוכנן, כי אם 8 עובדים בלבד. עם החלטה זאת של הנהלת המשק הפסקתי את הטיפול בהקמת המפעל. בתגובה על הפסקת היזמה להקמת המפעל עזבו כמה חברים מרכזיים של גרעין רגב את הקיבוץ, ובראשם החבר נגלר.
בשנה הזאת התחלתי לתת קורסים באסטרונומיה בבית הספר היסודי. מכשיר ״8 טינסלי הוא מצוין לארגון חוג לילדים ולנוער. ערכנו תצפיות על הירח, ראינו על פניו צל הרים כהרים. צפינו בשבתאי, בטבעותיו וירחיו. צפינו בצדק ובארבעת ירחיו. ראינו את נוגה בתור חצי ירח ואחר כך כסהר דק, הולך וצר מתצפית לתצפית.
חבלי לימודי בגרות של אורי
בשנה 1968 למד אורי בכיתה יב׳ במוסד החינוכי ״מבואות הנגב". אלי לוי היה המחנך שלו. אורי דרש ללמוד לקראת תעודת בגרות, דבר שלא היה מקובל במוסד. אלי לוי אמר לאורי שאם ישראלה, מנהלת המוסד תסכים לכך, הוא יוכל ללמוד לקראת בגרות והוא, אלי לוי בעצמו ישמח לסייע לו. יצרתי מגע עם מנהלת המוסד והיא הסכימה שאורי ילמד לבגרות.
אורי התחיל ללמוד ברצינות לבגרות. אבל, ־ כעבור זמן מה הוא הוצא מן הכיתה. כנראה הייתה התערבות מדור המוסדות של התנועה: ״ מה פתאום לומדים בגרות במוסד של השומר הצעיר?!!,, בלי לדבר אתנו נאסר על אורי להמשיך ללמוד לבגרות. נאמר לו שהקיבוץ יסיע לו ללמוד לבגרות בין סיום הלימודים במוסד לבין גיוסו לצה״ל. זה לא נסתייע. הלימודים נסתיימו ביוני. ביולי התגייס אורי לצבא, לשורות הנח״ל.
חידוש הטיפול בהקמת מפעל מתכת בשובל
כעבור שנה פנתה אלי הנהלת המשק לחדש את הטיפול בהקמת המפעל, במגבלה שבהתחלה יעבדו בו שמונה חברי קיבוץ בלבד. התייעצתי עם אבי רוזן. הוא הביע דעתו שלמפעל זעיר כזה אין כל סיכוי להיות רווחי. יחד עם זאת הוא הציע לגשת להקמת המפעל. לאחר הקמתו הוא יגדל ויתרחב. הסכמתי לחדש את הטיפול בנושא בשני תנאים: א. יהודה וויס, מרכז המסגרייה יצטרף לצוות. 2. דני דוניבסקי, מהנדס, חבר גרעין רגב העובד בתעשייה האווירית לוד, יצורף לצוות ההקמה. תנאים אלה נתקבלו וחידשתי את הטיפול בהקמת המפעל.