האתר של עמיקם צור

 

 

ביום 23 בפברואר 1940, עזבנו את לונדון ברכבת לנמל ניו-היוון  בדרום אנגליה. היינו קבוצה של כ- 50 איש, בני נוער ומבוגרים שהתחלנו יחד את המסע לארץ ישראל. השכם בבוקר עלינו על אנייה שהעבירה חיילים אנגליים לצרפת. ב- 24.2.1940 עזבנו את אנגליה. הפלגנו בשיירה ארוכה של אניות בליווי אניות מלחמה את תעלת לַה-מַנְשׁ. כעבור מספר שעות הגענו לנמל הצרפתי דִּיֶפ   . בעיר זאת ערכו הכוחות האנגלים והאמריקניים תרגיל פלישה לצרפת כעבור 4 שנים. מכאן המשכנו ברכבת צרפתית דרך רואן    לתחנת הרכבת פריס צפון.  כדי להגיע לתחנת הרכבת פריס דרום היינו צריכים לחצות את פריס לכל אורכה. מאחר וכולנו היינו אזרחים גרמניים חצינו את פריז בליווי משטרתי צמוד. מאוחר בלילה נכנסנו לרכבת שנסעה דרך ליון  למרסיי. כאן שהינו 3 ימים עד שיכולנו לעלות על סיפון האנייה פטריה . האנייה הזאת הובילה חיילים וסוסים לצפון אפריקה, (טוניס) וללבנון. עמדתי על הסיפון והסתכלתי איך מעלים את הסוסים לבטן האנייה. חיילים צרפתיים פרסו רשת גדולה על הרציף, שקצותיה היו קשורים למנוף האנייה. חייל שעמד מעבר לרשת משך את הסוס בחבל אל מרכז הרשת. ברגע הזה המנוף משך את הרשת כלפי מעלה והסוס פרפר בין שמים וארץ.  השתוממתי שהצבא הצרפתי עדיין השתמש בסוסים. האנייה הייתה שייכת לחברה

  ."Messagerie Maritime"

הייתה זאת אנייה גדולה מאוד ומיושנת מאוד. נאמר לנו כי זאת היא הפלגתה האחרונה בשרות החברה. האנייה הזאת נכנסה להיסטוריה לאחר מכן, כעבור שלושת רבעי השנה. היא פוצצה על ידי ההגנה בנמל חיפה, כדי למנוע שילוח עולים בלתי לגליים ע"י הבריטים למאוריציוס. 

ביום 28.2.1940 הפלגנו סוף סוף ממרסיי. חצינו על סיפון הפטריה את כל רוחב הים התיכון לְבִּזֶרְטָה בתוניס.  שם נפרקו חלק מן החיילים והסוסים וחיילים אחרים הועלו על האנייה. שמחתי על הגיחה לביזרטה כי באופן זה הגעתי לאפריקה לפני שאגיע לאסיה (א"י). גם ביזרטהנתפרסמה לאחר מכן. בעת נסיגת הצבא הגרמני מצפון אפריקה הייתה ביזרטה נקודת האחיזההאחרונה של הצבא הגרמני בפיקודו של גנרל רומל בצפון אפריקה. מכאן הפלגנו הישר מזרחה. מזג האוויר נהיה סוער מאוד. רוב הנוסעים לא נהנו כלל משפע המזון המשובח שניתן לנו. עברנו דרומית לאי כרתים, וביום 5.03.1940 הגענו לנמל בירות. במבט לאחור היה לנו מזל בלתי רגיל. שהינו באנגליה לפני תקופת הבליץ. חצינו את צרפת חודש וחצי לפני כיבושה ע"י גרמניה. שטנו בים התיכון ממרסיי לבירות, כאשר איטליה עדין לא נכנסה למלחמה בצד גרמניה, ובים התיכון לא היו עדיין צוללות עוינות. אחרי לינת לילה במלון בבירות נסענו באוטובוס לבנוני דרך צידון וצור לראש הנקרה. כאן לבסוף נכנסנו לתחומי ארץ ישראל ביום 6 במרץ 1940. אברהם קיבל את פנינו, כמעט שנה אחרי שנפרדנו ממנו.