האתר של עמיקם צור

לגבע הגעתי ערב פסח 1942. ביום שהגעתי לגבע נערך מול הרי גלבוע טקס קציר העומר. קצרו שדה שעורה בחרמשים ונערות לבושות בגדים ססגוניים אלמו אלומות, בליווי שירה וריקודים. התרגשתי עד דמעות ממש. הייתי מאושר שזכיתי להיות בין האנשים האגדתיים האלה, חלקם בני העלייה השנייה, ורובם בני העלייה השלישית, שהפכו את העמק הזה לגן פורח. גרנו בבתים של עליית הנוער, ארבעה ארבעה בחדר אחד. אנו החדשים, קיבלנו שקים לבנים מכותנה. הובילו אותנו אל ערימות הקש ושם דחסנו קש אל תוך השקים ששימשו לנו כמזרונים. משה הופנר היה המדריך שלנו. יקה, משכיל, מחנך דגול, ואב לחמש בנות. פניה, וותיקה ממוצא רוסי, הייתה המטפלת ואם הבית.

האוכל שקיבלנו בבית ספר קלן היה צנוע ביותר. והנה כאן בגבע האוכל היה בשפע ומגוון ביותר. בחדר האוכל הקטן והמסודר בטוב טעם, באנו במגע ישיר עם חברי גבע. למרביתם היה וותק של 20 שנים בארץ. זה נראה לנו המון. אבל היו כאן גם כמה ותיקים מבוגרים יותר, שבאו ארצה בעליה השנייה. דמויות אגדתיות ממש. המגע הבלתי ישיר עם חברי גבע היה גם בשעת המקלחת המשותפת. כאן קלטנו שיחות על גידולים חקלאיים, על מחזור זרעים, על כמויות הגשם, על שלושת הטרקטורים זחל של הקיבוץ, הַקְּלֶטְרַק המחורבן, הקטרפילר 22 Twenty two, הארי שבחבורה והאינטרנצינל T20. דיברו שם על נושאי הרפת ולגלגו על רפתני קריית ענבים, שהכניסו מכונות חליבה חשמליות, שזה ניסיון שנידון לכישלון  כי זה מוכרח להוריד את תנובת החלב של הפרות. כמו כן גלגלו שם במקלחת את כל חדשות המלחמה. המקלחת הייתה מעין פרלמנט זוטא.

בהתחלה התחלתי לעבוד בצריף קטן ששימש נגריה. שם עבד אבא של חבר קיבוץ ועסק בכל מיני תיקונים. לא היו להם מכונות נגרות. ראיתי שלא אוכל ללמוד שם הרבה והחלטתי לעבור לענפי החקלאות.  נהניתי לעבוד בענף המספוא. קצרנו את הירק (תלתן, עשב סודני ועוד) במקצרה שנמשכה ע"י סוס. עשינו "וולים" בקלשונים ולאחר מכן העמסנו את הקצור על עגלה והיידה- פיידה לרפת. באופן זה למדתי גם את המקצוע המכובד של העגלונות.

למדנו אחרי הצהרים. חברי צבי שטיין ואני שלטנו בשפה העברית יותר טוב משאר החברים. בגמר החופש הגדול התחלנו שנינו ללמוד בכיתה י',  יחד עם ילדי גבע בבית ספר על שם אטקין. (אטקין, חבר גבע ושטורמן, חבר עין-חרוד, נרצחו במאורעות ע"י פורעים ערבים). בבית הספר ישבתי ליד דידי מנוסי, שיחד עם אביו עבדתי בענף המספוא. דידי מנוסי נהיה לאחר מכן לסופר מושך בעט סופרים וזמר. נפגשתי אתו שוב כעבור למעלה מ 50 שנים באחת ההופעות של מועדון הזמר בקיבוץ דביר. הלימודים היו מעניינים ביותר. בנוסף ללימודים הרגילים במקצועות ריאליים כגון כימיה פיסיקה מתמטיקה, בנוסף לתנ"ך וספרות עברית, למדנו מקצועות הקשורים ישירות למשק החקלאי. דר. קם מבי"ס כדורי לימד אותנו את יסודות תורת הקרקע. קיבלנו שיעורים במיכון חקלאי, בהם למדנו על כל המכונות החקלאיות השונות על מרכיביהן. 

מגבע ערכנו טיולים עם מדריכנו משה הופנר, שזכורים לי עד היום. הלכנו ברגל מגבע עד לתבור. טיפסנו על ההר התלול. מלמעלה התפעלנו מיפי הכנסייה ומיפי המבט על עמק יזרעאל ועל הרי נצרת והגליל. משם המשכנו לקבוצת דגניה א', אם הקבוצות, אחרי ששמענו ממשה על יסוד דגניה ותולדותיה.  מדגניה נסענו בחזרה לגבע ברכבת העמק המפורסמת. טיול אחר היה לעמק החולה, לחוליות (שדה נחמיה), מטולה, תל-חי, לקיבוץ דן ולמקור הדן והבניאס.

בקיץ 1942 הגיעו הישגי הצבא הגרמני והיפני לשיא התפשטותם. הם פשטו ברוסיה אל עבר הקוקז ואל עבר סטלינגרד. רוסיה,  בקו אלכסוני מלינינגרד דרך מוסקווה ועד סטלינגרד (אך בלי הערים האלה),  הייתה בידי הגרמנים. כל אירופה להוציא את אנגליה, שוויץ, ספרד, פורטוגל ושוודיה, הייתה כבושה בידיהם או בידי שליטים משועבדים לגרמניה. כל צפון אפריקה, ממרוקו ועד עמוק אל תוך מצרים, היה בשליטת גרמניה או בהשפעתה. במזרח הרחוק הגיעו היפנים לשיא התפשטותם, לאחר כיבוש הפיליפינים, הודו-סין, מלאיה, סינגפור, בורמה, איי הודו המזרחית ההולנדית וגיניאה החדשה. באוקיינוס האטלנטי וגם בים התיכון עשו הצוללות הגרמניות שמות באניות האנגליות והאמריקניות, אך בסתיו 1942 הגלגל התחיל להתהפך והמלחמה קיבלה מפנה מעודד חיובי. בסוף אוקטובר 1942 נחלו האנגלים ניצחון מכריע על גיסות השריון של גנרל רומל במדבר המערבי, בקרב של אל-עלמיין. מכאן ואילך התחילה הנסיגה של הצבא הגרמני והאיטלקי מערבה ורדיפת הצבא האנגלי בפיקודו של גנרל מונטגומרי הבריטי אחריהם, דרך לוב ועד תוניס. בנובמבר 1942 נחתו כוחות אנגליים ואמריקניים במרוקו, והחלו להתקדם מזרחה. בדהירת הגרמנים אל עבר סטלינגרד והקוקז הם לא השיגו את יעדיהם. בקוקז הם לא הגיעו אל שדות הנפט של באקו ולא ניתקו את נתיב האספקה לרוסיה דרך איראן.  בקרב על סטלינגרד הם עתידים לאבד חלק ניכר מאוד של צבאם בחללים ובשבויים. בסוף נובמבר 1942 פתחה רוסיה  בהתקפת נגד רחבת היקף בחזית סטלינגרד שניתקה את הכוחות הגרמניים בעיר. במזרח הרחוק החלו האמריקנים בהתקפת הנגד שלהם. הם החלו לדלג מאי אל אי במסע שיכניע את מכונת המלחמה היפנית כעבור 3 שנים.

בינתיים הסתננו אלינו שמועות ראשונות על הגורל הטרגי של יהודי אירופה. בתחילה לא רציתי להאמין לכתוב בעיתונים, כי הגרמנים משמידים יהודים באופן שיטתי בהוצאות המוניות להורג ובגזים. חשבתי כי זאת תעמולת זוועה, כי לא יתכן שהגרמנים יבצעו פשעים מחרידים כאלה. אך הנה, בראשית 1943 הגיעו אלינו לגבע שתי בחורות צעירות מהונגריה. מהן שמענו לראשונה על עלילות הגרמנים במחנות ריכוז, שהם למעשה מחנות השמדה. הארץ כולה הייתה מזועזעת. הייתה תחושה של אין אונים וחוסר יכולת להושיע.  על רקע זה התארגנה בארץ קבוצה של צעירים וצעירות, אשר, בשיתוף עם הצבא הבריטי, אמורים היו לצנוח באירופה הכבושה, כסיוע לשארית הפליטה ולארגן נתיבי בריחה ארצה. בין אלה היה גם חבר מנוער ד' בגבע.   

משה הופנר, מדריכנו, קיים אתנו שיחות על המצב בארץ, בעולם, ועל מהלכי המלחמה. התנועה הקיבוצית הייתה מחולקת לחבר הקבוצות (גבע השתייכה לזרם קיבוצי זה), לקיבוץ המאוחד (שכניה של גבע, עין חרוד ותל-יוסף, השתייכו לזרם זה) ולקיבוץ ארצי השומר הצעיר.  חבר הקבוצות דגל בבניית קיבוצים (קבוצות) קטנים מלוכדים. האוריינטציה של מנהיגיו הייתה לבנות חברה סוציאליסטית חופשית, מבוססת על עבודה עצמית של חבריה. באוריינטציה על גוש המפלגות הסוציאל דמוקרטיות, כגון מפלגת הלייבור האנגלית. בארץ חבריו היו רובם חברי מפא"י. ניתן לאמר כי חבר הקבוצות היה לחוט השדרה של מפלגת פועלי ארץ ישראל. 

הקיבוץ הארצי השומר הצעיר אף הוא דגל בבניית קיבוצים קטנים ואורגאניים. הבנויים על קולקטיביות רעיונית של חבריהם. התוכן הקונקרטי של שיתוף רעיוני זה: ציונות וסוציאליזם מהפכני עם אוריינטציה פרו סובייטית. בארץ ייסד הקיבוץ הארצי את תנועת השומר הצעיר. הקיבוץ המאוחד דגל בקיבוץ גדול וגדל ופתוח לזרם העולים. היו בו חברים שדגלו בסוציאליזם דמוקרטי, וגם כאלה שדגלו בסוציאליזם מהפכני.  הקיבוץ המאוחד הווה את חוט השדרה של מפלגת אחדות העבודה. מפלגה זאת נטתה לפעמים יותר למפא"י ואף התאחדה אתה, ולפעמים היא נטתה יותר לשומר הצעיר ואף התאחדה אתו במסגרת מפ"ם לתקופה קצרה. אך רוב הזמן ניסה הקיבוץ המאוחד לשמור על עצמאות פוליטית במסגרת מפלגת אחדות העבודה.

אני התלבטתי בקשר לדרכי העתידית. ידוע ידעתי כי תנועתי הוורקלויטה התאחדה בארץ עם תנועת השומר-הצעיר. אבל בחו"ל, כאשר הצטרפתי לתנועת נוער זאת, לא היה לי מושג מה הם ההבדלים בין התנועות הציוניות הרבות. הבדלים אלה התחוורו לי כעת לאט לאט, הודות למשה הופנר מצד אחד והודות לשיחותיי עם אברהם, מצד שני. 

יחסי אל ברית המועצות עבר תנודות חדות.  עם כריתת הסכם ריבנטרופ מולוטוב רוסיה הסובייטית הייתה לכאורה בת ברית של גרמניה הנאצית. היא אפשרה לה לכבוש את פולין ובלעה בעצמה חלק גדול של פולין ואת המדינות הבלטיות בהסכמה עם היטלר. יתירה מזאת, היא התקיפה בתעמולה ארסית את אנגליה שנלחמה לבד נגד היטלר, כמעצמה קולוניאלית, המנהלת מלחמות אימפריאליסטיות.  

כל זה השתנה בחודש יוני 1941, כאשר רוסיה הותקפה ע"י גרמניה וניהלה קרבות לחיים ולמוות נגד הגרמנים. פתאום גורל העולם כולו, וגורל היהודים בתוך זה, נקשר  לגורלה של רוסיה. ליווינו את הקרבות שהיא ניהלה. דאבנו את נסיגותיה ואת קרבנותיה. שמחנו להצלחותיה ולניצחונותיה. מאידך, אנגליה הדמוקרטית, הגם שבעמידת הגבורה שלה נגד גרמניה זכתה למלא הערכתנו, הרי היא ביצעה כלפינו בעקביות אכזרית את מדיניות הספר הלבן. גם כאשר נודע גורלם המר של יהודי אירופה, היא לא הרפתה ממדיניות הספר הלבן. היא לכדה אניות מעפילים ושלחה את הניצולים מן התופת של היטלר לארצות גזרה, למאוריציוס, לקניה ולקפריסין. היא אסרה את ההתיישבות של יהודים בחבלים גדולים של ארץ ישראל, בכלל זה את ההתיישבות בנגב. היא חיפשה ומצאה נשק הגנה בישובים. כל זה משיקולים של פיוס ערביי ישראל וארצות ערב, אשר נטו בגלוי ובהסתר לצד הגרמני במאבק שהתחולל.  על-כן בהחלט קלטתי את מה שמשה הופנר ניסה להסביר לנו על יתרונות המשטר הדמוקרטי החופשי, על חופש המחשבה ועל חופש הפולחן הדתי. אך ראיתי גם את הצדדים האפלים של דמוקרטיה כגון זו של אנגליה כאן בארצנו, ובמושבותיה באסיה, באפריקה ובאמריקה. 

בינתיים הפסקתי לעבוד במספוא ועבדתי עונה שלמה עם חיים קארו בכרם. למדתי להכיר את הזנים השונים, מפנינת צ'אבה המקדימה ועד לתמר. עבדתי בחריש, בהשקיה, בקטיף ובאריזה, אבל מאוד מאוד רציתי לעבוד בפלחה. בחופש הקיץ של 1942 ו 1943 עבדתי בקציר חיטה על קומביין אליס צ'למרס המשוך ע"י טרקטור. עבודתי היה למלא את השקים, לקשור אותם וללתת להם לגלוש במגלשה של הקומביין לשדה. כמו כן היה עלי למשוך מפעם בפעם בחבל כדי שהקש ירד בצורה מסודרת בקוויים ארוכים וישרים שיקלו על עבודת המכבש. העבודה על הקומביין נתנה לי סיפוק רב. הרהרתי כמה שפר מזלי שמותר לי לעשות זאת. ובשפה גרמנית:

"Wie gut dass ich das machen durfte"

מאוד רציתי לעבוד על טרקטור. אריה, אחד מוותיקי נוער ד' היה פלח ומלך על הטרקטור שלו. אצלו זכיתי לקבל שיעורים בנהיגת טרקטור זחל. לא הסתפקתי בזאת. למדתי על מבנה הטרקטור והמנוע בספר "הטרקטור המכונית והמנוע" וזה עזר לי מאוד בהבנת מנועי הבנזין והדיזל. בינתיים אמי הפסיקה לעבוד אצל פרופ. וורנר סנטור והתחילה לנהל מעון ילדים חרשים אילמים ברחוב יפו.  גם אבא מצא עבודה אצל המפקח על התעשייה הכבדה של ממשלת המנדט. זה שם מפוצץ מאוד. לפי מיטב הבנתי לא הייתה אז בארץ תעשייה כבדה שהיה צורך לפקח עליה. משרדו של אבא היה צריך לפקח על חלוקה צודקת של חומרי גלם בסיסיים כגון עצים ברזלים וחומרי בניה. בכל אלה היה מחסור גדול כי האניות הביאו בעיקר אספקה חיונית לצבא. ליבוא עצים ברזלים וכו' היה צורך ברשיונות יבוא. במצב כזה נוצר שוק שחור מפותח במוצרים הנתונים לפיקוח. מאבא למדתי על מידת השחיתות שהייתה קיימת כבר אז. סוחרי עצים, ברזל, וחומרי בניה שיחדו פקידים במשרד הזה. הם הגישו בקשות פיקטיביות ליבוא. ובהגיע החומרים העבירו אותם מידית ברווח ניכר לשוק השחור.

לי לא היה כסף. כדי לבקר אצל ההורים הייתי הולך אחרי הצהרים לתל יוסף למחלבה של תנובה עם ארגז של פרי או ענבים על הכתף. עזרתי לנהגים להעמיס את כדי החלב על מכוניתם.בשכר זה הם אפשרו לי לנסוע אתם בלילה לירושלים, לרוב למעלה על כדי החלב. הנסיעה הלילית דרך ג'נין, שכם, רמאללה לירושלים היתה חוויה מיוחדת. בין שכם ורמאללה, במעלה לבונה, היה בית קפה ערבי. שם הנהג עצר בקביעות. העיר את בעל הבית וזה הכין לנו קפה שחור מתוק ומהביל.  עם שחר הגענו למחלבת תנובה ירושלים בגאולה ליד מאה שערים. כאן עזרתי שוב בפריקת הכדים ושאלתי מתי חוזרים לתל יוסף. במעט הזמן הזה הלכתי עם ארגז הפרי על שכם לרחוב יפו לביקור הורים קצר. עדיין לא היה עלי להחליט על דרכי. בקיץ 1943, כאשר סיימתי את כיתה י' בבית הספר של גבע, הוחלט כי הקבוצה שלנו תעבור כגרעין הכשרה לקיבוץ נווה-איתן בעמק בית שאן. אני החלטתי להישאר לעת עתה בגרעין הזה. קודם כל כדי לקבל הכשרה חקלאית נוספת, אבל גם בתקווה כי הגרעין שלנו שבנווה איתן היה אמור להתאחד עם קבוצה ממוסד אהבה במפרץ חיפה ועם עוד קבוצה אחרת ממוסד מאיר שפיה ליד זיכרון יעקוב, יהיה בבוא העת גרעין להתיישבות חדשה. חלומי היה להשתייך לקיבוץ צעיר מראשיתו.

בערך באותו הזמן בו אנו סיימנו את  תקופת עליית הנוער בגבע, גמרה הקבוצה של אברהם את תקופת עלית הנוער בקיבוץ עין גב. אברהם החליט אז לא להישאר בקבוצתו. הוא הצטרף לגרעין של השומר הצעיר "להבות" שישב אז במחנה זמני בכרכור, ליד קיבוץ עין שמר. הקבוצה שאברהם השתייך אליה במשך ארבע שנים, ייסדה לאחר מכן את קיבוץ מעגן מיכאל.